ולמרות הכל..

[אופק דגנית]

ולמרות הכל..

המחשבה יוצאת לטייל עם ריח מגרה של עוגה בתנור..<אין על הנער..> עם צלילים של שבת שחלפה לה.. עם מוזיקה שברקע..שרק מוסיפה לתחושה.. לוקחת איתי ..את כל מה שיש כאן איתי..ויוצאת לטייל.. טיול קצר..רק עד שהריח יעלם או העוגה תחתך.. שבוע טוב.. רק שלא יגמר לעולם...

 

[אופק דגנית]

ובגלל הכל..

יודעת להעריך יודעת להנות מכל דבר קטן ויומיומי..כאילו זאת הפעם בראשונה.. יודעת להנות לחוות..לשאוב עד עמקי ההרגשה שבנשימה.. ובגלל הכל... זה תמיד כלכך מתוק ונעים.. ובגלל הכל.. וגם בגלל עוגת השוקולד החמה..שהרגע הוגשה לי.. ואם יש אהבה בעולם..היא כאן אצלי..ולא רק במחשבה.

 

[פועמת]

תביט עליי...

"תביט עליי שרה ברחובות..." כן..זמנים אחרים יש כאן סביבי, הרבה יותר שלווה (מי ירק טפו טפו?..ויקיש על העץ?..

) הרבה מיקוד במה שחשוב, הרבה שקט ומוזיקה בשלל סגנונות בכל הבית, תאמינו שאפילו חזרתי לרקוד כששוטפת כלים בכיור שבמטבח?... יש הרבה "לבד" שלפעמים קצת מלחיץ. כן, לא שיש לי בעיה אישית עם עצמי, אבל לאחר 6 שנים מאוד מלאות בהמון חיים כפולים.. פתאום הלבד הזה לפעמים מדגדג את התחתית ואז...אז השלווה שוב באה ומזיזה לצד את אותו דגדוג.. כי הכל אפשרי עכשיו והשמים הופכים לגבול שעדיין לא נכבש, והלב מתחיל להתמלא דם הנובע ממקום אחר, ממקום הרבה יותר שלם, מקום הרבה יותר שקט, אין שקרים..לא קטנים ולא גדולים, ויש אמת אחת שהיא את, אותה אישה של החיים... אישה שהחיים עיצבו ומעצבים כל יום עוד טיפה ועוד טיפה, כמו פסל שבפינה מחזיק על כן מסתובב חתיכת חימר משובחת וכל פעם חוזר אליו..מושיט כף יד ומחליק על קימור.. עוד זילוף מים קטן.. ומניח בצד את מה שנולד תחת ידיו עד לפעם הבאה כשאותן תחושות יבואו לדגדג לו בכפות ידיו..ושוב...חוזר והולך...

"ואתה שכל חיי תישאר כתובת מלח על ידיי.. תביט עליי...תביט עליי..." שוב ימים של קבלה את העבר...למידה מההווה...וסקרנות אל תוך העתיד מה יביא בתוכו היום הבא?..אילו דמויות יכנסו אל תוך חיי?.. איזה מילים חדשות אלמד ומה תהיה הפעימה הבאה של אותו לב קטנטן שפועם בתוכי...? ועד לאן אתרומם הפעם? האם אספור שוב כוכבי לכת בשמים?..

"רוצה לרקוד את המחול המטורף הזה, הדם שבי נסער זה לא נגמר.." שבוע טוב וימים של אושר לכולם