כתבתי ככה:
אני מרשה ל-א' ממוסד X לדבר עם ב' ממוסד Y לגבי ילד /ה A.
כש-ב' היא אשת מקצוע שעובדת איתנו הרבה זמן, מעריכה ומוקירה ומכבדת אותנו ואני סומכת עליה. א' לעומת זאת מכירה אותנו הרבה פחות והתייחסה אלי מאוד בפטרוניות.
ב' זקוקה לאינפורמציה מ- א', וגם הייתי שמחה אם היא תבהיר לה באותה הזדמנות שאנחנו הורים טובים לילדים שלנו. א' התייחסה אלי כאל מישהי שצריך "לפקח" עליה.
הייתי כ"כ בשוק מהיחס שלא עניתי.
אני הבן-אדם האחרון שזה נכון לגביו.
שתי פסיכולוגיות שעובדות איתנו דואגות לטחון לי שוב ושוב-שאני בהחלט "אמא טובה דיה".
זה שאני צריכה הדרכה (ואני מניחה שאני גם אצטרך אותה לטווח ארוך) זה גם נכון-אבל פניתי לקבל אותה (ל-ב', לא ל-א'), לא?-זה כבר אומר שאני הורה אחראי וראוי.
ו-א' התייחסה אלי כאל אדם פגום.
אני צריכה אדם שאני אוכל לפנות אליו ולקבל ייעוץ והדרכה כשיש בעיה/קושי/התמודדות, ולא אדם שיפקח על ההתנהלות שלי.
ואת זה אני עושה גם לפני הגברת הזאת.
אני בדרך כלל מאוד אימפולסיבית בתשובות, אבל הפעם הייתי כ"כ המומה שלא התווכחתי אתה-ועדיף שככה.
נראה לי שעובדות סוציאליות הן לא דמויות שכדאי להתעמת איתן.