לא יודעת, לא התחברתי
חשוב לציין שלא היו לי רפרנסים קודמים - לא קראתי את הספר, לא הכרתי את המחזמר לפני (האזנתי לחלק מהשירים פעם אחת, לפני כמה חודשים). באתי "לוח חלק" לגמרי, והייתי בטוחה שאני אוהב את המחזמר הזה, אבל זה לא קרה. מהר מאד הבנתי שזה אמור להביא את ארץ עוץ למצב של תחילת הסרט, ולפיכך ניחשתי הרבה מההתפתחויות העתידיות. בכלל, המחזמר היה דיי צפוי, לא מפתיע כמעט באף שלב. מרגע שהבנתי לאן הוא חותר, לא יכולתי לחכות שהוא כבר יגיע לנקודה הזו... והדרך לצערי לא היתה מספיק מעניינת לטעמי.... דיי השתעממתי (במיוחד במערכה השניה שזזה לי באיטיות). פרט לכך, המחזמר לא הצחיק אותי. שמעתי את הקהל צוחק לא מעט, אבל לא צחקתי מאף אחת מהבדיחות האלה. הפעם היחידה שצחקתי היתה מבדיחה תרגומית, כשאלפבה אומרת משהו "פקאצתי" וזה היה ממש חמוד. הדבר העיקרי שלא אהבתי, היו השירים. כלומר, הם לא רעים, חלקם חמודים מאד, אבל לא היו בהם להיטים או הברקות מלודיות, כלומר לא היה שיר שגרם לי לחשוב "וואלה!" או לזמזם אותו ביציאה מהאולם. זה פחות הפריע לי, כיוון שגם המפיקים, למשל, הוא מחזמר כזה (כלומר מהסוג שהשירים לא נדבקים אליך משמיעה ראשונה) ולמרות זאת אני מאד אוהבת אותו. ההבדל הוא שבמפיקים כל שיר יושב פשוט "בול" מבחינת העלילה, בעוד "מרשעת" (לפחות הגירסה שבה צפיתי שלשום) הוא מחזמר מהסוג שבו השירים (ברובם) אינם מקדמים את העלילה, אלא עוצרים אותה. מספרים סיפור, ואז עוצרים כדי שדמות X תוכל לשיר שיר (לרוב על תחושותיה או תוכניותיה), אך בדר"כ מילותיו אינן מחדשות דבר ואין ממש מידע נוסף שלא נאמר עד כה או לא היה ברור מאליו. ממשיכים את העלילה, ואז עוצרים שוב ומישהו שר שיר... אני פחות אוהבת מחזות זמר בסגנון הזה. כשיש שירים סוחפים במיוחד או משהו מיוחד ("שואו" - ריקודים, אקרובטיקה וכו') זה מפצה, אבל כאן לא ממש היו כאלה. אחת הבעיות העיקריות היתה לדעתי שהקאסט מיעט להשתתף בשירים, רובם המכריע היו של שתי הדמויות הראשיות. היה שיר אחד בהתחלה שבו הקאסט השתתף וגם רקד קצת וזה היה ממש מוצלח - סוף סוף היתה תנועה על הבמה! ברוב השירים האחרים הדמויות ששרו פשוט עמדו/ישבו רוב השיר מול הקהל, יחסית בסטטיות, וכיוון שהשירים עצמם לא סוחפים (לפחות לא משמיעה ראשונה) וגם לא מרתקים במיוחד מבחינת התוכן, אותי זה שעממם. בשיר הסיום (או כמעט הסיום) עומדות שתי הדמויות הראשיות, נטועות במקומן, ושרות שיר דיי חלש מלודית על "כמה שינית אותי ואיך אני אוהבת אותך בלה בלה בלה, לנצח נהיה חברות טובות". הן כבר שרו שירים דומים לאורך המחזמר... והשיר לא היה הברקה מלודית, לא הברקה טקסטואלית, וגם היה סטטי להחריד. האמת, אני מודה שבשלב ההוא ממש חיכיתי שיסתיים כבר, אז אני לא אובייקטיבית. לקראת הסוף כבר הייתי דיי חסרת סבלנות, הייתי בטוחה שהמחזמר יסתיים בקטע הוידאו, אבל אז היה עוד סוף, ועוד סוף... (כמעט כמו ב"שיבת המלך"...) ואף אחד מהם לא הוסיף מידע או היה מרתק במיוחד. אני יודעת שאני לחלוטין בדעת מיעוט כיוון שהרוב המוחלט של האנשים נהנה עד מאד. אנשים שקראו את הספר המליצו לי לקרוא אותו ואמרו שהמחזמר הוא עיבוד שממש לא עושה איתו חסד (אבל זה לא מנע מחלקם להנות ממנו כהופעה). חשוב לי לציין שהשחקנים עצמם היו טובים, שיחקו טוב, שרו טוב, נשמעו טוב רוב הזמן (היו קצת בעיות הגברה, אבל לא נורא), התלבושות היו יפות, וסה"כ אין לי טענות כלפי הביצוע אלא בעיקר כלפי חומר הגלם (שאולי עובד טוב בברודווי עם להקה ענקית, תפאורות מרשימות ושלל פירוטכניקה, אבל כשמפשיטים אותו זה לא כ"כ עובד, לפחות לא לטעמי). כמו כן חבל לי שהמקהלה היתה יחסית אנמיות ולא הופיעה הרבה, כי כשהיו פתאום יותר אנשים על הבמה (ועל אחת כמה וכמה כשהם היו בתנועה) הבמה היתה פתאום יותר מלאה, דינמית, והכל היה מעניין יותר. כשעמדה דמות אחת או שתים ודיברה/שרה באופן דיי סטטי, זה שעמם אותי מהר מאד. כן, אין ספק שהמילה "משעמם" הופיעה הרבה בהודעה שלי... לצערי זה מה שחשתי. אני חושבת שאני אאזין לשירים ואני בטוחה שחלקם יתחבבו עלי, אבל נראה לי שאם תהיה לי הזדמנות לצפות במחזמר בעתיד אני אוותר עליה, כי אני מרגישה שהוא לא מהמוצלחים מבחינה עלילתית ואין בו הרבה מעבר לרפרנסים חביבים ל"קוסם מארץ עוץ" שזה גימיק חביב, אבל לא מספיק כדי להחזיק מחזמר שלם.