וימבלדון - סיכום
אז מי אתה, לייטון יואיט? אם אתה שחקן קו אחורי כל כך טוב אז למה עדיין לא זכית ברולאן-גארוס? ואם אתה כל כך נבנה מאמוציות, איך עדיין לא זכית באליפות של הארץ שלך? אכן תעלומה. לא גדולה ואולי זמנית, אבל תעלומה. מן הסתם יהיו מי שינסו לענות על השאלה הזאת, בייחוד אם גם השנה הוא לא יזכה באליפות אוסטרליה. כי עם כל הכבוד לאליפות ארה"ב עוד מעט, מה שמעניין את האוסטרלים כרגע הוא שיהיה להם אלוף אוסטרלי. אני די בטוחה לשלמרות שיואיט הצהיר שהמטרה שלו היא כעת לזכות שוב בארה"ב, משהו בראש כבר מתחיל לחשוב על אוסטרליה ומי שראה מה שהוא נותן בגביע דיוויס מבין עד כמה זה חשוב לו. ואם ראפטר יחזור (או, פטריק) ולו רק לטורניר הזה...ואם הם יהיו בשני צידי ההגרלה...ואם הגמר יהיה בין שני הטניסאים המופלאים האלה...תעצמו את העיניים ותחשבו על זה...אולי השחקן היחיד שיואיט באמת יתרגש לשחק מולו כרגע. היו מספר תגליות אצל הגברים השנה - כמובן נלבנדיאן אבל גם רוחוס (הבכור) "צורר היהודים", ואפילו טניסאים שכבר כמה זמן בסביבה והתעלו בטורניר - שלקן ומליס למשל. למרות ששלקן כבר הפסיד כמה פעמים השנה ליואיט, כל פעם נראה שהוא לומד אותו יותר ויותר ומי יודע מה יקרה בפעם הבאה. אצל הנשים, הים הוא אותו ים. הנין ומאוריסימו, אולי מתוך תסכול של מפסידות, אמרו ש"גמר בין שתי וויליאמסות הוא משעמם". אולי זה כך אבל לפחות כרגע אין ספק שמגיע להם. התגלית של הטורניר היא כמובן הנטצ´ובה אבל גם צ´אנדרה רובין שהראתה שיש לה מקום בין העשירייה הפותחת. רשימת המאוכזבים אף פעם לא נראתה ארוכה כל כך, לא בגלל עצם ההדחה כמו בגלל הדרך: אגאסי, סאפין, קפלניקוב וכמובן סמפראס. חייבת להיות דרך יפה יותר לפרוש. גם אצל הנשים יש מאוכזבות, למרות שהרשימה קצרה יותר - קלייסטרס, טסטוד (שלום, סנדרין) ואולי גם סלש היקרה שכל גראנד סלאם מרחיק ממנה את חלום הזכיה החוזרת שוב ושוב. ולו רק בשביל סלש נקווה שהגמר בארה"ב יהיה שונה בהרכבו משני הגמרים שהיו עד עכשיו בגראנד-סלאמים השנה.
אז מי אתה, לייטון יואיט? אם אתה שחקן קו אחורי כל כך טוב אז למה עדיין לא זכית ברולאן-גארוס? ואם אתה כל כך נבנה מאמוציות, איך עדיין לא זכית באליפות של הארץ שלך? אכן תעלומה. לא גדולה ואולי זמנית, אבל תעלומה. מן הסתם יהיו מי שינסו לענות על השאלה הזאת, בייחוד אם גם השנה הוא לא יזכה באליפות אוסטרליה. כי עם כל הכבוד לאליפות ארה"ב עוד מעט, מה שמעניין את האוסטרלים כרגע הוא שיהיה להם אלוף אוסטרלי. אני די בטוחה לשלמרות שיואיט הצהיר שהמטרה שלו היא כעת לזכות שוב בארה"ב, משהו בראש כבר מתחיל לחשוב על אוסטרליה ומי שראה מה שהוא נותן בגביע דיוויס מבין עד כמה זה חשוב לו. ואם ראפטר יחזור (או, פטריק) ולו רק לטורניר הזה...ואם הם יהיו בשני צידי ההגרלה...ואם הגמר יהיה בין שני הטניסאים המופלאים האלה...תעצמו את העיניים ותחשבו על זה...אולי השחקן היחיד שיואיט באמת יתרגש לשחק מולו כרגע. היו מספר תגליות אצל הגברים השנה - כמובן נלבנדיאן אבל גם רוחוס (הבכור) "צורר היהודים", ואפילו טניסאים שכבר כמה זמן בסביבה והתעלו בטורניר - שלקן ומליס למשל. למרות ששלקן כבר הפסיד כמה פעמים השנה ליואיט, כל פעם נראה שהוא לומד אותו יותר ויותר ומי יודע מה יקרה בפעם הבאה. אצל הנשים, הים הוא אותו ים. הנין ומאוריסימו, אולי מתוך תסכול של מפסידות, אמרו ש"גמר בין שתי וויליאמסות הוא משעמם". אולי זה כך אבל לפחות כרגע אין ספק שמגיע להם. התגלית של הטורניר היא כמובן הנטצ´ובה אבל גם צ´אנדרה רובין שהראתה שיש לה מקום בין העשירייה הפותחת. רשימת המאוכזבים אף פעם לא נראתה ארוכה כל כך, לא בגלל עצם ההדחה כמו בגלל הדרך: אגאסי, סאפין, קפלניקוב וכמובן סמפראס. חייבת להיות דרך יפה יותר לפרוש. גם אצל הנשים יש מאוכזבות, למרות שהרשימה קצרה יותר - קלייסטרס, טסטוד (שלום, סנדרין) ואולי גם סלש היקרה שכל גראנד סלאם מרחיק ממנה את חלום הזכיה החוזרת שוב ושוב. ולו רק בשביל סלש נקווה שהגמר בארה"ב יהיה שונה בהרכבו משני הגמרים שהיו עד עכשיו בגראנד-סלאמים השנה.