ויכוחים

ויכוחים

אני אם חד הורית עם ילד בן 8 וחצי. (יש אבא ברקע, אבל הקשרים עם הילד לא רצופים והדוקים) בשנה האחרונה, בני התחיל להתווכח איתי על כל דבר. החל מ"תלך בבקשה לצחצח שיניים עכשיו" ותשובתו: אחר כך, עוד מעט, לא עכשיו, ועד "אל תרים את התריס כי השמש מחממת את הבית בבוקר" ותשובתו אבל אני רוצה עכשיו להרים את התריס. אני מעירה לו, ומבקשת שיפסיק. אבל רק אחרי 3-4 פעמים שאני מבקשת ואחרי שמגיעות הצעקות הוא מפסיק. כשאני שואלת אותו מדוע הוא מתווכח, הוא עונה שהוא לא יודע. גם כשאני מענישה אותו ושולחת אותו לחדרו, הוא יודע איך להפעיל את עצמו והוא לא רואה בשום דבר כעונש. זה מביא המון מתחים בבית ולאווירה לא נעימה, וזה הולך ומחמיר עם הזמן. בסך הכל הכללי הוא ילד טוב, הוא לא מתחצף או מדבר לא יפה, התנהגותה מנומסת והוא תלמיד מצטיין, אבל הויכוחים האלה פשוט מתישים אותי, ואני לא יודעת מה לעשות ואני די נואשת. האם מישהו יכול לתת לי עצה או פתרון למצוקה שלי? תודה
 

פלגיה

New member
שלום לך

אני לא יודעת אם יש ממש "עצה או פיתרון" למצוקה שלך, אבל אני אנסה לתת כמה הארות והערות מהצד. אני ממש לא מכירה אותך, ואת הבן שלך ואת הסיטואציה ביניכם, אז כל מה שנשמע לך ממש מנותק מהמציאות - פשוט תסנני. את אומרת שיש לכם ויכוחים על כל דבר, אבל שאחרי 3 או ארבע פעמים שאת מבקשת הוא שומע ועושה. לי נראה שאחרי 3 או 4 פעמים של בקשה לא צריך לצעוק - אלא לעשות. כלומר אם הוא לא הלך לצחצח שיניים - אז לבוא אליו, לתת לו יד, וללכת איתו לחדר האמבטיה. אם זה "תכבה את הטלויזיה כי זמן ארוחת ערב" והוא לא מכבה - אז לקום ולכבות בעצמך. מעבר לכך ממליצים תמיד לתת לילד קצת שליטה. אם את קובעת מה הוא צריך לעשות - לתת לו קצת מרחב תימרון בנוגע ל"מתי" ול"איך". זה אומר למשל לתת התראה של "עוד רבע שעה תצטרך לצחצח שיניים" וכך הוא לא צריך להתנתק בשניה מהדבר שהוא עושה. הוא מחליט מתי לקום, וזה לא מעצבן אותך, כי זה במסגרת הזמן. אפשר גם להציע חלופות - כמו האם מצחצחים שיניים לפני המקלחת או אחריה. זה גם נותן בחירה ושליטה, ומונע מאבקי כוחות מיותרים. גם הדרך שבה אומרים יכולה להשפיע. יש ילדים שלא שומעים כי הם פשוט לא שומעים. אל הבן שלי הייתי צריכה לבוא מקרוב, ליצור קשר עין ומגע יד - ורק אז לבקש, ואז הייתי נענית לבקשה. גם משפטים ארוכים ו"נאומים" לא עוזרים לשמיעה. אחרי הבקשה הראשונה אפשר להסתפק במילה ("צחצוח") או מחווה (לתת לו את מברשת השיניים). באופן כללי אני ממליצה מאוד על הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" של אדל פייבר ואיילין מייזליש. יש שם המון עצות להנעה יעילה של ילדים מבלי להגיע לענישה (שאצל הבן שלך מסתבר שהיא לא מועילה) ועם כל זה - יש ילדים שצריכים את הוויכוח למען הוויכוח. זה עושה להם טוב שיש להם "קונטרה" ומישהו להתווכח איתו. נגד זה לא נראה לי שיש לעשות משהו חוץ מלחכות לגיל 18.
 
למעלה