לאכול בגדול
New member
ויטושה - not my cup of tea
מסעדת ויטושה (נקראת על שם הר בבולגריה) ביפו מציעה אוכל ביתי עממי מהמטבח הבולגרי. מדובר במסעדה שהפכה להיות סוג של מוסד. בימי שבת המקום מפוצץ עד אפס מקום, ולא מדובר במסעדה קטנה. בעיני החוויה במסעדה היתה מאכזבת. מאחר ואני לא בקיא במטבח הבולגרי, קשה לי לאמר אם האכזבה היא מהמטבח עצמו או מביצוע כושל של המנות. אולי גם הפעם הבעיה היא בבחירת המנות. מעבר למנות עצמן (שאליהן נגיע בהמשך) גם שאר הפרמטרים לא היו משביעי רצון. ראשית המקום. אולם גדול שמכיל הרבה שולחנות וכסאות בצפיפות זה לצד זה. קצת מזכיר חדרי אוכל של קיבוצים ומפעלים. רעש והמולה. לא התנגנה שום מוסיקה ברקע. לי זה היה חסר. לפחות מוסיקה בולגרית אוטנתית על מנת להוסיף קצת לאווירה, מה קשה?...אותה מוסיקה אגב מתנגנת באתר של המסעדה. גם למסעדה עממית יכול להיות אופי. פה זה ממש הרגיש כמו מפעל שבו הלקוחות הם חלק מפס ייצור. גם השירות היה לחוץ ומבולבל מאוד. כך למשל כשהגענו, המלצרים התרוצצו במשך דקות ארוכות תוך שהם רואים אותנו בודאות עומדים בכניסה ולרגע לא חושבים לגשת אלינו ולהושיב אותנו בשולחן שהזמנו. לאחר שהושיבו אותנו קבלנו מיד תפריטים מאחת המלצריות. מיד אח"כ בהפרש של שניות בודדות נגשו אלינו שלוש מלצריות שונות ושאלו אם נרצה להזמין. אמרנו שרק עכשיו קבלנו את התפריטים ועוד לא הספקנו לראות מה בתפריט ולהחליט. כשכבר היינו מוכנים להזמין, לא היה עם מי לדבר. גם בהמשך מספר דברים שהזמנו ובקשנו נשכחו. במהלך הארוחה שלא ארחה הרבה זמן שרתו אותנו לפחות 4 מלצריות שונות ללא שום תאום בינן לבין עצמן. המחירים, בחלק מהמנות, סבירים לקטגוריה זו של מסעדות עממיות, וחלקן מתומחר גבוה מדי.
אז מה הזמנו:
1) מנה ראשונה - לוקנקה. מדובר בנקניק בולגרי טיפוס, סוג של סלאמי שעשוי לרוב מבשר חזיר ובקר עם תבלינים שונים.(לחץ כאן להגדרה של וויקיפדיה) מוגש בדר"כ כמתאבן. המלצרית מאוד מאוד המליצה ואמרה שהם מייבאים אותו במיוחד מבולגריה. אני מאוד אוהב נקניקים יבשים (או חצי יבשים) ותמיד סקרן לגבי מנות שאני לא מבין את פרושן. אז קבלנו צלחת עם כמות נדיבה של נקניק חצי יבש. ככה בלי כלום. "זה לא מוגש אפילו עם לחם שאלתי את המלצרית?", "לא, אתה יכול לאכול את זה עם הפיתות שעל השולחן" ענתה בחוסר חשק והלכה. סה"כ מנה חסרת מעוף ודי מיותרת. נקניקים מסוג זה ניתן לקנות בכל מעדניה או אפילו בטיב טעם. צלחת של מספר פרוסות עולה 30 ש"ח. איך נפלתי בפח...
2) מנה ראשונה - טורשיה חמוצים. הגיעה צלחת עם שני מלפפונים גדולים כרוב חתוך ושתי עגבניות. הכל מוחמץ. היה לזה טעם לוואי כלשהו שאחרי שני ביסים אי אפשר היה להמשיך. טעם מאוד ביתי אבל לא במובן החיובי של המילה. חובבני, כאילו מישהו עשה ניסיון להחמיץ ירקות ולא כל כך הלך לו. ואולי ככה עושים חמוצים בבולגריה, אני באמת שלא יודע. מחיר 18 ש"ח
3) סלט - קיופולו. חצילים על האש עם שמן. מדובר למעשה בסלט חצילים על האש עם מעט עגבניות פלפלים קלויים ושום. מוכר וטעים.
4) מנה ראשונה - כרוב ממולא. ככל כרוב ממולא. שום נקודות ציון מיוחדות, לא לשלילה ולא לחיוב. יחידה בודדת במחיר 25 ש"ח.
5) מנה עיקרית -קברמה. בצל, פיטריות, פרסה, ביצה, עוף. החלטנו הפעם לוותר על הקבב הבולגרי אותו אנחנו מכירים וללכת על מנה אחרת. הקברמה היא מעין תבשיל קדרה שמכיל את כל המרכיבים הנ"ל. הביצה השבורה מעל הזכירה לי סוג של שקשוקה רק בלי עגבניות. מיוחד, מעניין, לא הייתי אוכל את המנה הזו שוב, אבל גם לא מצטער שהזמנתי אותה. הביצה נשברה מעל והתבשלה עם כל המרכיבים. הוגש רותח וכמעט שרף לי את הפה. מחיר 40 ש"ח.
6) קינוח - קרם קרמל. מעין פנקוטה עם רוטב קרמל. הקרמל כנראה נשרף יותר מדי והיה מר. לקרם עצמו היה טעם חזק מדי של ביצים. קינוח גרוע במיוחד. מחיר 18 ש"ח.
7) קינוח - סוטליאז. קינוח שבסיסו אורז מבושל בחלב על מעט קינמון. האורז לא היה מספיק מבושל. המלצריות שכחו שהזמנו את הקינוח, לאחר לא מעט תזכורות הן הביאו אותו, והצטערנו שבכלל הזכרנו להן. מחיר 18 ש"ח.
שירותים: 3 תאים לכל הסועדים (גם נשים וגם גברים). בהחלט לא מספיק. אבל נקיים.
חניה: ברחובות הסמוכים
לסיכום:
מדובר במסעדת פועלים מאוד ותיקה ומאד פופולרית. אני לא נהנתי. לא מהאווירה לא מהשרות ולא מהאוכל.
מסעדת ויטושה (נקראת על שם הר בבולגריה) ביפו מציעה אוכל ביתי עממי מהמטבח הבולגרי. מדובר במסעדה שהפכה להיות סוג של מוסד. בימי שבת המקום מפוצץ עד אפס מקום, ולא מדובר במסעדה קטנה. בעיני החוויה במסעדה היתה מאכזבת. מאחר ואני לא בקיא במטבח הבולגרי, קשה לי לאמר אם האכזבה היא מהמטבח עצמו או מביצוע כושל של המנות. אולי גם הפעם הבעיה היא בבחירת המנות. מעבר למנות עצמן (שאליהן נגיע בהמשך) גם שאר הפרמטרים לא היו משביעי רצון. ראשית המקום. אולם גדול שמכיל הרבה שולחנות וכסאות בצפיפות זה לצד זה. קצת מזכיר חדרי אוכל של קיבוצים ומפעלים. רעש והמולה. לא התנגנה שום מוסיקה ברקע. לי זה היה חסר. לפחות מוסיקה בולגרית אוטנתית על מנת להוסיף קצת לאווירה, מה קשה?...אותה מוסיקה אגב מתנגנת באתר של המסעדה. גם למסעדה עממית יכול להיות אופי. פה זה ממש הרגיש כמו מפעל שבו הלקוחות הם חלק מפס ייצור. גם השירות היה לחוץ ומבולבל מאוד. כך למשל כשהגענו, המלצרים התרוצצו במשך דקות ארוכות תוך שהם רואים אותנו בודאות עומדים בכניסה ולרגע לא חושבים לגשת אלינו ולהושיב אותנו בשולחן שהזמנו. לאחר שהושיבו אותנו קבלנו מיד תפריטים מאחת המלצריות. מיד אח"כ בהפרש של שניות בודדות נגשו אלינו שלוש מלצריות שונות ושאלו אם נרצה להזמין. אמרנו שרק עכשיו קבלנו את התפריטים ועוד לא הספקנו לראות מה בתפריט ולהחליט. כשכבר היינו מוכנים להזמין, לא היה עם מי לדבר. גם בהמשך מספר דברים שהזמנו ובקשנו נשכחו. במהלך הארוחה שלא ארחה הרבה זמן שרתו אותנו לפחות 4 מלצריות שונות ללא שום תאום בינן לבין עצמן. המחירים, בחלק מהמנות, סבירים לקטגוריה זו של מסעדות עממיות, וחלקן מתומחר גבוה מדי.
אז מה הזמנו:
1) מנה ראשונה - לוקנקה. מדובר בנקניק בולגרי טיפוס, סוג של סלאמי שעשוי לרוב מבשר חזיר ובקר עם תבלינים שונים.(לחץ כאן להגדרה של וויקיפדיה) מוגש בדר"כ כמתאבן. המלצרית מאוד מאוד המליצה ואמרה שהם מייבאים אותו במיוחד מבולגריה. אני מאוד אוהב נקניקים יבשים (או חצי יבשים) ותמיד סקרן לגבי מנות שאני לא מבין את פרושן. אז קבלנו צלחת עם כמות נדיבה של נקניק חצי יבש. ככה בלי כלום. "זה לא מוגש אפילו עם לחם שאלתי את המלצרית?", "לא, אתה יכול לאכול את זה עם הפיתות שעל השולחן" ענתה בחוסר חשק והלכה. סה"כ מנה חסרת מעוף ודי מיותרת. נקניקים מסוג זה ניתן לקנות בכל מעדניה או אפילו בטיב טעם. צלחת של מספר פרוסות עולה 30 ש"ח. איך נפלתי בפח...
2) מנה ראשונה - טורשיה חמוצים. הגיעה צלחת עם שני מלפפונים גדולים כרוב חתוך ושתי עגבניות. הכל מוחמץ. היה לזה טעם לוואי כלשהו שאחרי שני ביסים אי אפשר היה להמשיך. טעם מאוד ביתי אבל לא במובן החיובי של המילה. חובבני, כאילו מישהו עשה ניסיון להחמיץ ירקות ולא כל כך הלך לו. ואולי ככה עושים חמוצים בבולגריה, אני באמת שלא יודע. מחיר 18 ש"ח
3) סלט - קיופולו. חצילים על האש עם שמן. מדובר למעשה בסלט חצילים על האש עם מעט עגבניות פלפלים קלויים ושום. מוכר וטעים.
4) מנה ראשונה - כרוב ממולא. ככל כרוב ממולא. שום נקודות ציון מיוחדות, לא לשלילה ולא לחיוב. יחידה בודדת במחיר 25 ש"ח.
5) מנה עיקרית -קברמה. בצל, פיטריות, פרסה, ביצה, עוף. החלטנו הפעם לוותר על הקבב הבולגרי אותו אנחנו מכירים וללכת על מנה אחרת. הקברמה היא מעין תבשיל קדרה שמכיל את כל המרכיבים הנ"ל. הביצה השבורה מעל הזכירה לי סוג של שקשוקה רק בלי עגבניות. מיוחד, מעניין, לא הייתי אוכל את המנה הזו שוב, אבל גם לא מצטער שהזמנתי אותה. הביצה נשברה מעל והתבשלה עם כל המרכיבים. הוגש רותח וכמעט שרף לי את הפה. מחיר 40 ש"ח.
6) קינוח - קרם קרמל. מעין פנקוטה עם רוטב קרמל. הקרמל כנראה נשרף יותר מדי והיה מר. לקרם עצמו היה טעם חזק מדי של ביצים. קינוח גרוע במיוחד. מחיר 18 ש"ח.
7) קינוח - סוטליאז. קינוח שבסיסו אורז מבושל בחלב על מעט קינמון. האורז לא היה מספיק מבושל. המלצריות שכחו שהזמנו את הקינוח, לאחר לא מעט תזכורות הן הביאו אותו, והצטערנו שבכלל הזכרנו להן. מחיר 18 ש"ח.
שירותים: 3 תאים לכל הסועדים (גם נשים וגם גברים). בהחלט לא מספיק. אבל נקיים.
חניה: ברחובות הסמוכים
לסיכום:
מדובר במסעדת פועלים מאוד ותיקה ומאד פופולרית. אני לא נהנתי. לא מהאווירה לא מהשרות ולא מהאוכל.