למה ציפיתי
New member
וידוי
פעם סיפרתי לחברה מהפורום ש "רע לי אבל אין לי לאן ללכת".
כתבתי כאן ש"אני נקברת חיים" בזוגיות שלי.
כתבתי כאן שאני לא עוזבת מחשש לחיי וחיי ילדיי.
כתבתי כאן לאנה שלדעתי היא נאיבית וצדקנית כשהיא מצפה לנאמנות רבת שנים.
שיקרתי.
רוב חיי היו הזייה, בוגדנות, שקר ועיוות.
היום אני יודעת שאני חולה ושיש לי הפרעות נוספות.
מאז ומעולם עשיתי דברים שאיני גאה בהם. אתרכז כאן בעשרים השנים האחרונות ובזוגיות שלי.
שיקרתי לבני משפחתי שבן זוגי מכה אותי, שיקרתי לרוב חברותיי וחבריי שהוא מתעלל בי נפשית כל הזמן, ופיזרתי הצהרות שקריות על כך שאני לא אוהבת אותו ושהוא דוחה אותי. שיקרתי לחלקם כי הוא אב גרוע ואפילו מהווה סכנה חמורה לחיי ולחיי ילדיי, כשלמעשה אני הייתי זו שמסוכנת להם ואף חשבתי וגם הצהרתי על כך שאני מסוגלת לקחת את חייהם אם אחליט להתאבד ואחשוש לעתידם.
האמת היתה ונותרה שבן זוגי חשוב ויקר לי, אני אוהבת אותו בכל לבי ותמיד הוא היה האביר המציל אותי מעצמי שוב ושוב. הוא בן זוג,חבר, מאהב, אהוב ואב נהדר. הוא היה המחנך העיקרי של ילדינו והקדיש את חייו בכדי לתת טעם וסיבה לחיי ובכדי לעשות אותי מאושרת.
השקרים הרבים שסיפרתי, כל המניפולציות שעשיתי נבעו מתוך הרסנות, בכדי להשיג סימפטיה ורחמים ובכדי להשיג את הלגיטימציה לבגידותיי הרבות והאיומות במהלך יחסינו.
לפני כשנה וחצי מצאתי את עצמי מחפשת שוב ריגושים ומצאתי לעצמי מאהב נוסף. אך הפעם לא הסתפקתי בו. המשכתי לחפש ולמצוא קשרים מיניים עם גברים זרים רבים בפורום זה. גם כאן שיקרתי כשהצגתי את עצמי כאישה נשואה מתוסכלת מינית המחפשת הרפתקאות, כשלמעשה בן הזוג שלי סיפק אותי מינית מכל בחינה אפשרית ואם כבר מישהו היה מתוסכל זה הוא. במשך שנים רבות מנעתי ממנו בגלל דיכאונותיי והפרעותיי מין סדיר ואמללתי את חייו אך הוא נותר נאמן לי. מבחינה מינית הוא נתן את כל כולו והיה מוכן לעשות הכל ולהתנסות בהכל, והכל מתוך אהבה ורצון לספק אותי ולעשות אותי מאושרת. המין הטוב ביותר שחוויתי בחיי היה איתו. הוא זה שגילה לי עם היכרותנו לפני עשרים שנה את האורגזמה ועוד הרבה הנאות מיניות אחרות שגיליתי לראשונה במהלך חיינו המשותפים כולל בדס"מ ושפיכה נשית. הוא היחיד איתו חוויתי אי פעם אורגזמות מחדירה.
במקביל לבוגדנותי, העמדתי פני אישה טובה והלכתי עם בן זוגי לטיפול זוגי בכדי לשפר את התקשורת שלנו ואת הזוגיות שלנו תוך שאנו מצהירים על אהבתנו ומחויבותנו זה לזו. ככל שיחסינו השתפרו כך שקעתי עמוק יותר בעולם הבגידות וההרסנות.
החיפוש אחר שותפים לבגידות המשיך בפייסבוק כשאני לא בוחלת בשום אמצעי על מנת להשיג לעצמי מין מתעלל. רוב יחסי המין שקיימתי היו בלתי מוגנים תוך חשיפת כל משפחתי לסיכונים בריאותיים רבים.
בהמשך התאהבתי והשתעבדתי לאדם שפל ושהעביר אותי בין חבריו לצורך מין קבוצתי בלתי מוגן. על עצמו הוא הגן. עליי לא. הוא גם גרם לי לנטוש את ילדיי הקטנים במסעדה לצורך השפלות מין בשרותים. ספגתי מכות קשות ומדי פעם ייחלתי למוות. במקביל למערכת היחסים עם אותו "אדון" שלי, המשכתי לפתות גברים רבים.
במשך כל הזמן הזה, ולמעשה במהלך כל חיינו המשותפים, בן זוגי היה נאמן לי, תמך בי, סיפק אותי ואהב אותי. מעשיי הלכו והקצינו, תכננתי לבצע מעשים מחרידים הרבה יותר, שלא אוכל לפרטם. חלקם היו אמורים להסתיים במותי האלים.
למזלי, ב-8/11/13 בלילה בוגדנותי התגלתה במלוא זוועתה. זה החל תהליך ארוך ונורא שבו בן זוגי למד לאט את המסכת האיומה של החיים שניהלתי במחתרת. הוא הבטיח לי שאם ארצה ואאמין בו, יציל אותי שוב (כמו מהדיכאונות הרבים, ממספר נסיונות התאבדות, מהתקיפה שעברתי) ולמרות הקשיים, הוא עומד בהבטחתו. מעולם לא הפסקנו לאהוב. אנחנו מנסים להציל את חיינו ולשמור על שלמות המשפחה.
בעקבות ניסיונות התאבדות במהלך נובמבר האחרון אושפזתי בכפייה. לאחר כחודש אשפוז שוחררתי והיום אנחנו יודעים שאני סובלת ממחלת נפש הקרויה "מאניה דיפרסיה" (כדאי לגגל). לפני שנים רבות אובחנתי בטעות כדכאונית. בגלל חרדה שנתקפתי בה (בעקבות תקיפה שעברנו בבית שלנו), הוכפל מינון נוגדי הדיכאון שנטלתי דרך קבע. בדיעבד הבנו שהכפלת המינון היא זו שהביאה להקצנה במאניה שהייתי שרויה בה. המאניה הקיצונית גרמה לכך שהייתי מסוכנת לעצמי ולילדי. כעת אני נוטלת תרופות מתאימות השומרות עלי במצב מאוזן נפשית ומנטרלות את המסוכנות הזו, ותחת אבחנה זו שוחררתי מהאשפוז הכפוי.
היה לי קשה להתעורר מעולם ההזיות השקרי שחייתי בו ולהתעמת מול המציאות. לאחר שמצבי הנפשי אוזן וראיתי במבט שפוי ומפוכח את כל מה שעשיתי היה לי קשה להתמודד עם זה. מעבר לתופעות המוכרות של המאניה הפוטרות אותי כביכול מאחריות על מעשי בהיותי בלתי שפויה, גיליתי שלא כל מעשי הנלוזים בחיי נעשו תחת השפעה מאנית ובהתחלה עוד ניסיתי למצוא צידוקים למעשים אך אין להם כל צידוק. ככל שעבר הזמן ועומתתי מול הבחירות הלקויות שלי לצד הבחירות המוסריות האחרות שיכולתי לבחור בהן ולא בחרתי, כך הבנתי יותר ויותר שאין לי על מה להלחם ושאני צריכה לוותר על האגו ולהבין ולהודות ששגיתי בבחירותיי, לקחת אחריות ולבקש ללמוד להיות בן אדם מחדש, צעד אחר צעד וכך אני עושה.
בנוסף לתרופות אני עוברת טיפול פסיכותרפי וזוכה לתמיכה של אהובי. הוא דואג לי ומציל אותי שוב מעצמי באהבה ובמסירות ואני מאמינה ובוטחת בו לחלוטין. אני מקבלת הזדמנות נוספת ונדירה לחיים בריאים. הלוואי שנצליח.
זו כמובן הודעת פרידה מעולם הבגידות ומהפורום הזה.
פעם סיפרתי לחברה מהפורום ש "רע לי אבל אין לי לאן ללכת".
כתבתי כאן ש"אני נקברת חיים" בזוגיות שלי.
כתבתי כאן שאני לא עוזבת מחשש לחיי וחיי ילדיי.
כתבתי כאן לאנה שלדעתי היא נאיבית וצדקנית כשהיא מצפה לנאמנות רבת שנים.
שיקרתי.
רוב חיי היו הזייה, בוגדנות, שקר ועיוות.
היום אני יודעת שאני חולה ושיש לי הפרעות נוספות.
מאז ומעולם עשיתי דברים שאיני גאה בהם. אתרכז כאן בעשרים השנים האחרונות ובזוגיות שלי.
שיקרתי לבני משפחתי שבן זוגי מכה אותי, שיקרתי לרוב חברותיי וחבריי שהוא מתעלל בי נפשית כל הזמן, ופיזרתי הצהרות שקריות על כך שאני לא אוהבת אותו ושהוא דוחה אותי. שיקרתי לחלקם כי הוא אב גרוע ואפילו מהווה סכנה חמורה לחיי ולחיי ילדיי, כשלמעשה אני הייתי זו שמסוכנת להם ואף חשבתי וגם הצהרתי על כך שאני מסוגלת לקחת את חייהם אם אחליט להתאבד ואחשוש לעתידם.
האמת היתה ונותרה שבן זוגי חשוב ויקר לי, אני אוהבת אותו בכל לבי ותמיד הוא היה האביר המציל אותי מעצמי שוב ושוב. הוא בן זוג,חבר, מאהב, אהוב ואב נהדר. הוא היה המחנך העיקרי של ילדינו והקדיש את חייו בכדי לתת טעם וסיבה לחיי ובכדי לעשות אותי מאושרת.
השקרים הרבים שסיפרתי, כל המניפולציות שעשיתי נבעו מתוך הרסנות, בכדי להשיג סימפטיה ורחמים ובכדי להשיג את הלגיטימציה לבגידותיי הרבות והאיומות במהלך יחסינו.
לפני כשנה וחצי מצאתי את עצמי מחפשת שוב ריגושים ומצאתי לעצמי מאהב נוסף. אך הפעם לא הסתפקתי בו. המשכתי לחפש ולמצוא קשרים מיניים עם גברים זרים רבים בפורום זה. גם כאן שיקרתי כשהצגתי את עצמי כאישה נשואה מתוסכלת מינית המחפשת הרפתקאות, כשלמעשה בן הזוג שלי סיפק אותי מינית מכל בחינה אפשרית ואם כבר מישהו היה מתוסכל זה הוא. במשך שנים רבות מנעתי ממנו בגלל דיכאונותיי והפרעותיי מין סדיר ואמללתי את חייו אך הוא נותר נאמן לי. מבחינה מינית הוא נתן את כל כולו והיה מוכן לעשות הכל ולהתנסות בהכל, והכל מתוך אהבה ורצון לספק אותי ולעשות אותי מאושרת. המין הטוב ביותר שחוויתי בחיי היה איתו. הוא זה שגילה לי עם היכרותנו לפני עשרים שנה את האורגזמה ועוד הרבה הנאות מיניות אחרות שגיליתי לראשונה במהלך חיינו המשותפים כולל בדס"מ ושפיכה נשית. הוא היחיד איתו חוויתי אי פעם אורגזמות מחדירה.
במקביל לבוגדנותי, העמדתי פני אישה טובה והלכתי עם בן זוגי לטיפול זוגי בכדי לשפר את התקשורת שלנו ואת הזוגיות שלנו תוך שאנו מצהירים על אהבתנו ומחויבותנו זה לזו. ככל שיחסינו השתפרו כך שקעתי עמוק יותר בעולם הבגידות וההרסנות.
החיפוש אחר שותפים לבגידות המשיך בפייסבוק כשאני לא בוחלת בשום אמצעי על מנת להשיג לעצמי מין מתעלל. רוב יחסי המין שקיימתי היו בלתי מוגנים תוך חשיפת כל משפחתי לסיכונים בריאותיים רבים.
בהמשך התאהבתי והשתעבדתי לאדם שפל ושהעביר אותי בין חבריו לצורך מין קבוצתי בלתי מוגן. על עצמו הוא הגן. עליי לא. הוא גם גרם לי לנטוש את ילדיי הקטנים במסעדה לצורך השפלות מין בשרותים. ספגתי מכות קשות ומדי פעם ייחלתי למוות. במקביל למערכת היחסים עם אותו "אדון" שלי, המשכתי לפתות גברים רבים.
במשך כל הזמן הזה, ולמעשה במהלך כל חיינו המשותפים, בן זוגי היה נאמן לי, תמך בי, סיפק אותי ואהב אותי. מעשיי הלכו והקצינו, תכננתי לבצע מעשים מחרידים הרבה יותר, שלא אוכל לפרטם. חלקם היו אמורים להסתיים במותי האלים.
למזלי, ב-8/11/13 בלילה בוגדנותי התגלתה במלוא זוועתה. זה החל תהליך ארוך ונורא שבו בן זוגי למד לאט את המסכת האיומה של החיים שניהלתי במחתרת. הוא הבטיח לי שאם ארצה ואאמין בו, יציל אותי שוב (כמו מהדיכאונות הרבים, ממספר נסיונות התאבדות, מהתקיפה שעברתי) ולמרות הקשיים, הוא עומד בהבטחתו. מעולם לא הפסקנו לאהוב. אנחנו מנסים להציל את חיינו ולשמור על שלמות המשפחה.
בעקבות ניסיונות התאבדות במהלך נובמבר האחרון אושפזתי בכפייה. לאחר כחודש אשפוז שוחררתי והיום אנחנו יודעים שאני סובלת ממחלת נפש הקרויה "מאניה דיפרסיה" (כדאי לגגל). לפני שנים רבות אובחנתי בטעות כדכאונית. בגלל חרדה שנתקפתי בה (בעקבות תקיפה שעברנו בבית שלנו), הוכפל מינון נוגדי הדיכאון שנטלתי דרך קבע. בדיעבד הבנו שהכפלת המינון היא זו שהביאה להקצנה במאניה שהייתי שרויה בה. המאניה הקיצונית גרמה לכך שהייתי מסוכנת לעצמי ולילדי. כעת אני נוטלת תרופות מתאימות השומרות עלי במצב מאוזן נפשית ומנטרלות את המסוכנות הזו, ותחת אבחנה זו שוחררתי מהאשפוז הכפוי.
היה לי קשה להתעורר מעולם ההזיות השקרי שחייתי בו ולהתעמת מול המציאות. לאחר שמצבי הנפשי אוזן וראיתי במבט שפוי ומפוכח את כל מה שעשיתי היה לי קשה להתמודד עם זה. מעבר לתופעות המוכרות של המאניה הפוטרות אותי כביכול מאחריות על מעשי בהיותי בלתי שפויה, גיליתי שלא כל מעשי הנלוזים בחיי נעשו תחת השפעה מאנית ובהתחלה עוד ניסיתי למצוא צידוקים למעשים אך אין להם כל צידוק. ככל שעבר הזמן ועומתתי מול הבחירות הלקויות שלי לצד הבחירות המוסריות האחרות שיכולתי לבחור בהן ולא בחרתי, כך הבנתי יותר ויותר שאין לי על מה להלחם ושאני צריכה לוותר על האגו ולהבין ולהודות ששגיתי בבחירותיי, לקחת אחריות ולבקש ללמוד להיות בן אדם מחדש, צעד אחר צעד וכך אני עושה.
בנוסף לתרופות אני עוברת טיפול פסיכותרפי וזוכה לתמיכה של אהובי. הוא דואג לי ומציל אותי שוב מעצמי באהבה ובמסירות ואני מאמינה ובוטחת בו לחלוטין. אני מקבלת הזדמנות נוספת ונדירה לחיים בריאים. הלוואי שנצליח.
זו כמובן הודעת פרידה מעולם הבגידות ומהפורום הזה.
