וידוי...
היי לכולם. רובכם בטח לא מכירים אותי והשאר בטוח שלא זוכרים אותי. קוראים לי רותם, וכמו רוב באי הפורום, גם אני שמנה. (we love you Rotem). כל חיי הייתי שמנה. אני לא זוכרת שלב בחיים שלי שיכולתי לומר על עצמי שאני רזה. באף שלב. אבל... בבית הגב שלי תמיד היה חזק. אמא ואבא שתמיד פרגנו. אמא עם טמפרמנט חם ולא דופקת חשבון שלימדה אותי להגן על עצמי מפני ילדים שיורדים עלי. ועד היום, לימדה אותי לאהוב את עצמי. מרגע שהכרתי את הפורום הזה, התאהבתי בו. מין כימיה שקשה לי להסביר. הבנתי שהגעתי למקום חפצי. לימדתם אותי המון. לימדתם אותי להסתכל במראה ולאהוב את הכל. גם את המראה החיצוני, אבל בעיקר להוכיר את עצמי בזכות מי שאני... והיום, אין יותר מודה ממני בתחום הזה. היום, אני לא מזניחה את עצמי לטובת שום דבר. ואני, באה לפני כולם. החשיבה של הטיפוס השמן נדחקת לאיטה הצידה. החשיבה הזאת של האמפתיה והסימפתיה הכוללנית והטיפה חולנית הזאת שלי. לשים את עצמי תמיד בסוף, אחרי כולם... ואני נותנת לחשיבה של הטיפוס הרזה, האגואיסט יותר לתפוס שליטה. הטיפוס שלא יוותר על שעת הכושר שלו ביום, הטיפוס שיאכל כשהוא צריך, שיעשה מה שטוב לו ראשית כל... ולמה אני מתוודה ומודה... לפני כחודשיים עברתי ניתוח קיצור קיבה- ניתוח שרוול. מאז ירדתי 22 קילו והגחלת בעודה בוערת. זה תהליך קשה. לא קל בכלל. אבל היום אני מבינה, שהפורום עזר לי לאהוב את עצמי, בלי שום קשר לאיך שאני נראית. אני אוהבת אותי. את מי שאני, בזכות מי שאני ולמרות מי שאני. ההתעסקות הזאת עם המראה החיצוני אחרי הניתוח יכולה להפיל מוחות נהדרים גם, אבל הכח שהפורום הזה החדיר בי בוער בתוכי. תודה. אתם מדהימים. רותם.
היי לכולם. רובכם בטח לא מכירים אותי והשאר בטוח שלא זוכרים אותי. קוראים לי רותם, וכמו רוב באי הפורום, גם אני שמנה. (we love you Rotem). כל חיי הייתי שמנה. אני לא זוכרת שלב בחיים שלי שיכולתי לומר על עצמי שאני רזה. באף שלב. אבל... בבית הגב שלי תמיד היה חזק. אמא ואבא שתמיד פרגנו. אמא עם טמפרמנט חם ולא דופקת חשבון שלימדה אותי להגן על עצמי מפני ילדים שיורדים עלי. ועד היום, לימדה אותי לאהוב את עצמי. מרגע שהכרתי את הפורום הזה, התאהבתי בו. מין כימיה שקשה לי להסביר. הבנתי שהגעתי למקום חפצי. לימדתם אותי המון. לימדתם אותי להסתכל במראה ולאהוב את הכל. גם את המראה החיצוני, אבל בעיקר להוכיר את עצמי בזכות מי שאני... והיום, אין יותר מודה ממני בתחום הזה. היום, אני לא מזניחה את עצמי לטובת שום דבר. ואני, באה לפני כולם. החשיבה של הטיפוס השמן נדחקת לאיטה הצידה. החשיבה הזאת של האמפתיה והסימפתיה הכוללנית והטיפה חולנית הזאת שלי. לשים את עצמי תמיד בסוף, אחרי כולם... ואני נותנת לחשיבה של הטיפוס הרזה, האגואיסט יותר לתפוס שליטה. הטיפוס שלא יוותר על שעת הכושר שלו ביום, הטיפוס שיאכל כשהוא צריך, שיעשה מה שטוב לו ראשית כל... ולמה אני מתוודה ומודה... לפני כחודשיים עברתי ניתוח קיצור קיבה- ניתוח שרוול. מאז ירדתי 22 קילו והגחלת בעודה בוערת. זה תהליך קשה. לא קל בכלל. אבל היום אני מבינה, שהפורום עזר לי לאהוב את עצמי, בלי שום קשר לאיך שאני נראית. אני אוהבת אותי. את מי שאני, בזכות מי שאני ולמרות מי שאני. ההתעסקות הזאת עם המראה החיצוני אחרי הניתוח יכולה להפיל מוחות נהדרים גם, אבל הכח שהפורום הזה החדיר בי בוער בתוכי. תודה. אתם מדהימים. רותם.
