וידוי אישי
חבר שלי היה אצלי בסופשבוע, וכמו תמיד, הוא רצה לצאת לרקוד או משהו אחר. וכמו תמיד, אני סירבתי. הוא לא יכול לקבל את העובדה, שאני לא מסוגלת להיות בתוך המון אנשים. לא יכולה לסבול את הרעש, הנגיעות. לא חופשיה לזוז ולהרגיש חופשיה. הוא גם אומר לי תמיד מה הוא היה רוצה לעשות לי. כן, דברים שכל בחורה אחרת היתה מתחננת בשבילם, אבל לי זה עושה צמרמורת. רק עצם זה שהוא אומר את זה אני מתמלאת חלחלה. אנחנו יחד כבר כמעט שנה. ואני עדיין צועדת במקום. בעצם, הולכת אחורה. כל מגע מפריע לי, כל דבר הכי קטן מרתיע אותי. אז אמרתי לו שיש לו חברה דפוקה. הוא אמר לי שאני צריכה לעבוד על זה, אבל איך? זה כואב מידי, קשה מידי. לא רוצה, או יותר נכון - לא יכולה. אני רוצה לעשות הפסקה כי הלחץ הזה עושה לי רע. אבל, כאן יש בעיה. אני יודעת שהוא תלוי בי, כמו שאני תלויה בו. אנחנו מחזיקים אחד את השני, חיים אחד בשביל השני. ואם אני אפסיק, זה ימוטט אותו. ובטח גם אותי. הערב הוא התקשר אלי ושאל בשביל מה הוא צריך לחיות. וזה לא חדש, זה קורה הרבה. אז אני אומרת לו שבישבילי. זה הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לו. וככה עוברים עוד יום. אם ניפרד, ואני לא אהיה שם להגיד לו שיחיה בשבילי, אולי זה יגמר לא טוב. גם כך אני עושה רע לכל כך הרבה אנשים, והוא האחרון בו הייתי רוצה לפגוע. מה לעשות? אני יודעת שזה כל כך אגואיסטי, אבל אני רוצה לגמור קודם. לא לראות את כל השבר שבא אחרי. וסליחה שאני כל כך אנוכית, אבל לפעמים אני לא רואה מוצע אחר.
חבר שלי היה אצלי בסופשבוע, וכמו תמיד, הוא רצה לצאת לרקוד או משהו אחר. וכמו תמיד, אני סירבתי. הוא לא יכול לקבל את העובדה, שאני לא מסוגלת להיות בתוך המון אנשים. לא יכולה לסבול את הרעש, הנגיעות. לא חופשיה לזוז ולהרגיש חופשיה. הוא גם אומר לי תמיד מה הוא היה רוצה לעשות לי. כן, דברים שכל בחורה אחרת היתה מתחננת בשבילם, אבל לי זה עושה צמרמורת. רק עצם זה שהוא אומר את זה אני מתמלאת חלחלה. אנחנו יחד כבר כמעט שנה. ואני עדיין צועדת במקום. בעצם, הולכת אחורה. כל מגע מפריע לי, כל דבר הכי קטן מרתיע אותי. אז אמרתי לו שיש לו חברה דפוקה. הוא אמר לי שאני צריכה לעבוד על זה, אבל איך? זה כואב מידי, קשה מידי. לא רוצה, או יותר נכון - לא יכולה. אני רוצה לעשות הפסקה כי הלחץ הזה עושה לי רע. אבל, כאן יש בעיה. אני יודעת שהוא תלוי בי, כמו שאני תלויה בו. אנחנו מחזיקים אחד את השני, חיים אחד בשביל השני. ואם אני אפסיק, זה ימוטט אותו. ובטח גם אותי. הערב הוא התקשר אלי ושאל בשביל מה הוא צריך לחיות. וזה לא חדש, זה קורה הרבה. אז אני אומרת לו שבישבילי. זה הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לו. וככה עוברים עוד יום. אם ניפרד, ואני לא אהיה שם להגיד לו שיחיה בשבילי, אולי זה יגמר לא טוב. גם כך אני עושה רע לכל כך הרבה אנשים, והוא האחרון בו הייתי רוצה לפגוע. מה לעשות? אני יודעת שזה כל כך אגואיסטי, אבל אני רוצה לגמור קודם. לא לראות את כל השבר שבא אחרי. וסליחה שאני כל כך אנוכית, אבל לפעמים אני לא רואה מוצע אחר.