מעניין
אנשים מתחברים לקול של מאריה באופן שונה בתקופות השונות. אני יודע שהמון אוהבים את התקופה המוקדמת (1990-1993), אין עוררין לגבי הקול שלה בכל התקופות, אבל אני חושב שדווקא אז היא נשמעה מאוד בוסרית וחסרת אופי.
1994-1996 SHE TOOK IT TO THE NEXT LEVEL - מצחיק שדווקא אז פספסתי קצת את מאריה, אבל אני משלים עכשיו (כבר 15 שנה אני משלים..) אני חושב שהייתה בתקופה הזו מעורבות של אימונים קוליים אינטנסיביים - נפתח לה הפקק, היא כבר הרבה יותר משופשפת. לדעתי זו התקופה המוצלחת ביותר מבחינה ווקאלית במובן הכי הכי טכני.
1997-1998 - פה לדעתי מאריה מצאה את ה"אני היצירתי" שלה, השירים והביצועים אמנם פחות BY THE BOOK, אבל מלאים באופי, ברגש. יש כאן סיפור ואני מת על זה.
1999-2000 - אני יודע שרבים לא יסכימו איתי, אבל ב"ריינבו" (האלבום בלבד, ולא מסע ההופעות) יש נקודות מאוד דומות לעיתים אף מתעלות על תקופת DAYDREAM מבחינה ווקאלית טכנית. אני לא מתחבר לרוב השירים באלבום, אבל ב-CTTA היא לגמרי פורצת גבולות מבחינה ווקאלית, אני באופן אישי לא מת על השיר, אבל מאריה מפוצצת את האוזניים
2001-2013 - בגדול.. וצר לי לומר את זה. נשארתי כי קיוויתי. ודאי שהיו הברקות, אבל רוב העבודה שלה נעשתה ממקום פחות טהור. ממקום קצת מתאמץ לחזור לראש המצעדים, וזה ניכר. קניתי כל אלבום, צפיתי בכל הופעה, אבל תמיד במונית שירות כששמתי אזניות התנגן MISS YOU MOST
יש לי תחושה (ואולי זו שוב התקווה) שהאלבום הבא יהיה לרוחי. אני אוהב את #beautiful, שונאאא את הרמיקסים. הוא לגמרי פספוס מבחינתי, יש בו את כל האלמנטים לשיר אווירה, זאת אומרת לשיר שמזכיר לך תקופה. ואני חושב שזו גם היתה המטרה מאחוריו.
