וחג שבועות תעשה לך

[חוטאת במילים]

וחג שבועות תעשה לך

בוקר טוב דייג

בוקר טוב כל הגולשים והגולשות הרבים והרבות רק לא לריב,יש מקום לכולם

תַּהֲלוּכָה לְשָׁבוּעוֹת כתבה ענת שפיצן בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹן יָצְאָה תַּהֲלוּכָה מְיֻחֶדֶת מְאֹד מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי. רִאשׁוֹן הָלַךְ אָחִי הַקָּטָן אֶלְעָד, עַל רֹאשׁוֹ הָיָה מֻנָּח זֵר פְּרָחִים. בְּסוֹף הַתַּהֲלוּכָה צָעֲדָה אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה נִירִית וְהֶחְזִיקָה בְּיָדָהּ סַל בִּכּוּרִים. וַאֲנִי הָיִיתִי בָּאֶמְצַע, אֲבָל לֹא הָלַכְתִּי בָּרֶגֶל. יָשַׁבְתִּי רְכוּבָה עַל הַחֲמוֹר שֶׁלָּנוּ. כֵּן, יֵשׁ שָׂדֶה לְיַד הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, וּבַשָּׂדֶה אֲנַחְנוּ מְגַדְּלִים חֲמוֹר. לִכְבוֹד שָׁבוּעוֹת קִשַּׁטְנוּ אֶת הַחֲמוֹר בִּפְרָחִים מֵהַגִּנָּה שֶׁלָּנוּ. כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לְבֵית הַסֵּפֶר הִתְאַסְּפוּ סְבִיבֵנוּ הָמוֹן יְלָדִים. כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ, כַּמָּה חִיְּכוּ וְכַמָּה צָחֲקוּ, וְכַמָּה נִגְּשׁוּ לְלַטֵּף אֶת הַחֲמוֹר. וַאֲנִי הָיִיתִי בַּמֶּרְכָּז, עַל הַחֲמוֹר. הִרְגַּשְׁתִּי מַמָּשׁ כְּמוֹ פָּרָשׁ עַל סוּס לָבָן. יָשַׁבְתִּי זְקוּפָה, לְבוּשָׁה בְּחֻלְצָה לְבָנָה לְשָׁבוּעוֹת. כֻּלָּם הִבִּיטוּ בִּי. 'תַּעֲזֹב רֶגַע אֶת הַחֲמוֹר,' אָמַרְתִּי לְאֶלְעָד שֶׁהֶחְזִיק בָּאַפְסָר (אַפְסָר הוּא רְצוּעָה שֶׁקּוֹשְׁרִים לַבְּהֵמָה כְּדֵי לְהוֹבִיל אוֹתָהּ). אֶלְעָד עָזַב אֶת הָאַפְסָר. הַחֲמוֹר צָעַד קָדִימָה, וַאֲנִי עַל גַּבּוֹ. הַחֲמוֹר הִמְשִׁיךְ לִצְעֹד עַל הַמִּגְרָשׁ הַגָּדוֹל בְּאֶמְצַע הֶחָצֵר, וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי וְהִבַּטְתִּי מִלְּמַעְלָה עַל כֻּלָּם. הַחֲמוֹר הִגִּיעַ לִקְצֵה הַמִּגְרָשׁ, וְגַם אָז הִמְשִׁיךְ לִצְעֹד. עַכְשָׁו הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִסְתּוֹבֵב חֲזָרָה. 'תִּסְתּוֹבֵב,' אָמַרְתִּי לַחֲמוֹר. אֲבָל הוּא הִמְשִׁיךְ יָשָׁר. 'יָמִינָה, תִּסְתּוֹבֵב יָמִינָה.' קָרָאתִי קְצָת בְּבֶהָלָה. אֵבֶל הַחֲמוֹר הִמְשִׁיךְ בְּלִי לְהִסְתּוֹבֵב. מָשַׁכְתִּי בָּאַפְסָר, צָעַקְתִּי. אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא עָזַר. חֲמוֹרִים הֵם עַקְשָׁנִים, כַּיָּדוּעַ. הִבַּטְתִּי קָדִימָה וְנִדְהַמְתִּי - הַחֲמוֹר צַעַד יָשָׁר לְעֵבֶר כִּתָּה אָלֶף. דֶּלֶת הַכִּתָּה הָיְתָה פְּתוּחָה. 'אוֹי וַאֲבוֹי,' חָשַׁבְתִּי, 'תֵּכֶף אֶכָּנֵס לְכִתָּה אָלֶף רְכוּבָה עַל הַחֲמוֹר. מַה יִּהְיֶה?' מוּל הַדֶּלֶת שֶׁל כִּתָּה אָלֶף עָמַד מֶתַח לְתַרְגִּילֵי הִתְעַמְּלוּת. הַחֲמוֹר צַעַד יָשָׁר אֶל הַמֶּתַח. רָאִיתִי אֶת הַמֶּתַח וְנִבְהַלְתִּי. הַמֶּתַח הָיָה נָמוּךְ, הָיָה בָּרוּךְ שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲבֹר מִתַּחְתָּיו, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל הַחֲמוֹר. 'עֲצֹר! עֲצֹר!' צָעַקְתִּי בְּפַחַד, 'אַל תַּמְשִׁיךְ'. שׁוּם דָּבָר לֹא עָזַר. הַחֲמוֹר הִמְשִׁיךְ לִצְעֹד אֶל הַמֶּתַח. בְּלִי לַחְשֹׁב עָלַי - הָרוֹכֶבֶת עַל גַּבּוֹ. וְכָךְ עָבַר הַחֲמוֹר הָעַקְשָׁן מִתַּחַת לַמֶּתַח, וַאֲנִי שָׁלַחְתִּי יָדַיִם וְתָפַסְתִּי אֶת הַמֶּתַח. הַחֲמוֹר הִמְשִׁיךְ, וַאֲנִי נָפַלְתִּי עַל הַחוֹל בֶּחָצֵר. הַדָּבָר לֹא הִסְתַּיֵּם רַע כָּל כָּךְ: הַחֲמוֹר נֶעֱצַר סוֹף-סוֹף. אֲנִי רַק נִשְׂרַטְתִּי קְצָת בַּבֶּרֶךְ, וְלִכְלַכְתִּי אֶת הַחֻלְצָה הַלְּבָנָה הַחֲגִיגִית שֶׁלָּבַשְׁתִּי לִכְבוֹד הַחַג. וְיַלְדֵי בֵּית הַסֵּפֶר זָכוּ בְּהַצָּגָה לִכְבוֹד שָׁבוּעוֹת!

 

[חוטאת במילים]

בלילה חשוך אחד

בלילה חשוך אחד כתבה: שרית מט-ויסברגר, מוזיאון ארץ ישראל, תל-אביב בְּלַיְלָה חָשׁוּךְ אֶחָד פָּרְצוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַיְּהוּדִי בקאליש שֶׁבְּפוֹלִין. הֵם אָסְפוּ לְתוֹךְ שַׂק גָּדוֹל מִכָּל הַבָּא לַיָּד: חֶפְצֵי קֹדֶשׁ יְקָרִים, טַסִּים לְסֵפֶר תּוֹרָה, יָד לִקְרִיאָה בַּתּוֹרָה וְעוֹד. הַיָּפֶה מִכֻּלָּם הָיָה כֶּתֶר עָשׂוּי מַתֶּכֶת יְקָרָה, מְקֻשָּׁט בִּפְרָחִים, פַּעֲמוֹנִים, אֲרָיוֹת, צְבָאִים וְנֶשֶׁר, אֶת הַכֶּתֶר הַזֶּה נָהֲגוּ הַמִּתְפַּלְּלִים לְהָנִיחַ עַל סֵפֶר הַתּוֹרָה. שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים חָמְקוּ הַחוּצָה, חָפְרוּ בִּזְרִיזוּת בּוֹר בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת, טָמְנוּ (הֶחְבִּיאוּ) אֶת הַשַּׂק בַּבּוֹר וְהִסְתַּלְּקוּ בִּמְהִירוּת. שׁוּם אָדָם לֹא הִבְחִין בְּמַה שֶׁהִתְרַחֵשׁ דַּקּוֹת מְעַטּוֹת קֹדֶם לָכֵן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אַף אֶחָד גַּם לֹא שָׂם לֵב לַשְּׁנַיִם הַחוֹמְקִים בִּמְהִירוּת בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. הֵם הִזְדָּרְזוּ לָצֵאת מִגְּבוּלוֹת הָאָרֶץ וּבָרְחוּ לְרוּסְיָה. זְמַן רַב עָבַר, אֶחָד מֵהֶם הֶחְלִיט לַחְזֹר לְפוֹלִין. הוּא שָׁב לקאליש, שָׁם - לְיַד הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַד פַּעַם בֵּית הַכְּנֶסֶת הַיְּהוּדִי - מָצָא אֶת מַה שֶּׁהִטְמִינוּ הוּא וַחֲבֵרוֹ: שַׂק מָלֵא חֶפְצֵי קֹדֶשׁ יְקָרִים. מִי הָיוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים? (בַּחֲרוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה.) גַּנָּבִים פּוֹלָנִים סוֹחֲרֵי עַתִּיקוֹת מֵרוּסְיָה יְהוּדִים שֶׁנָּהֲגוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מָתַי הִתְרַחֲשׁוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? ב - 1 בַּמַּאי 1984 בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה כַּאֲשֶׁר בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת הִתְפָּרְקָה לְכַמָּה מְדִינוֹת מַדּוּעַ הֻחְבְּאוּ כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְּקָרִים? כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתָם מִפְּנֵי הַכִּבּוּשׁ הַנָּאצִי כְּדֵי לִמְכֹּר אוֹתָם וּלְהַרְוִיחַ כֶּסֶף רַב

 

[elninyo]

../images/Emo19.gif רות המואביה - תקציר ההמגילה.

מגילת רות&בועז רות ובועז נעמי ורות מגיעות לבית לחם בעונת הקציר. הן אלמנות ועניות, ולכן משיגות אוכל למחייתן בלקט: איסוף השיבולים שנותרו אחר הקוצרים בשדה. רות מבקשת רשות מנעמי ללקט בשדה, ונעמי מסכימה מתוך תחושה של חוסר ברירה, היא אומרת לרות: 'לכי בתי'. 'ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבועז אשר ממשפחת אלימלך'. מגילת רות, פרק ב' פסוק ג' אף על פי שנעמי מכירה את תושבי בית לחם, ובעז הוא קרוב משפחתה, היא לא מפנה את רות ללקט שיבולים בשדה מסוים. רות מגיעה במקרה לשדהו של בועז. המפרשים חושבים כי תושבי בית לחם (ובועז ביניהם) לא קיבלו יפה את נעמי ורות. הם זכרו שמשפחת אלימלך עזבה את הארץ בתקופת הרעב ונטרו להם (לא שכחו וכעסו) על כך. חלק מהמפרשים מאמינים כי תושבי בית לחם ראו את עוניין של נעמי ורות, ידעו על האסונות שקרו להן בזמן היותן במואב, וריחמו עליהן מאוד ורצו לעזור - אבל חששו מתגובת חבריהם ובני משפחותיהם. כאשר רות מחליטה להקל את מצוקתן ובוחרת ללכת ללקט בשדות, היא רוצה ללכת רק לשדה שהיא תמצא חן בעיני בעליו. רות מגיעה במקרה לשדהו של בועז, ומוצאת חן בעיניו, והוא מפגין את חיבתו כלפיה בדרכים שונות: מזמין אותה לארוחת צהריים, מאפשר לה לשתות מהמים ששואבים הנערים, מבקש מהקוצרים להשמיט יותר שיבולים בקרבתה, ובדרך זו הוא מקל עליה ועוזר לקרובת משפחתו, נעמי, בלי לבייש אותה. בועז הרשה לרות ללקט בשדה, ודיבר עליה טובות באוזני אנשי בית לחם, וכך אפשר לרות המואביה להיות חלק בלתי נפרד מקהל ה'. אבל נעמי אינה מסתפקת בכך, היא רוצה שבועז יישא את רות לאישה, ויגאל אותה מאלמנותה ומחייה הקשים. נעמי מכוונת את רות ומדריכה אותה, ואכן בסופו של דבר רות ובועז מתחתנים. 'ויקח בועז את רות ותהי לו לאישה ויבוא אליה ויתן ה' לה הריון ותלד בן.' מגילת רות, פרק ד', פסוק י'ג נישואיה של רות לבועז ולידת הבן מסיימים תקופה ארוכה של קשיים, עוני ורעב. לרות נולדים שישה ילדים, ואחד מניניה הוא דוד המלך. מתברר שסיפור המגילה אינו סיפור של משפחה רגילה בישראל, אלא זהו פרק מיוחד בתולדות בית המלוכה. ולא תם...

 

[elninyo]

../images/Emo19.gifחג הביכורים(היכן הטנא,../images/Emo43.gif?)

בזמן שבית המקדש היה קיים היו מצווים בני ישראל להביא לבית המקדש בירושלים את ביכורי פירותיהם (הפירות הראשונים שהבשילו). ביכורי שבעת המינים הם חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. שמו את ביכורי שבעת המינים בסלים מיוחדים ומקושטים הנקראים טנא. העולים לרגל הביאו את סלי הביכורים לירושלים בתהלוכה חגיגית. כל תושבי ירושלים נהגו לצאת לקראת עולי הרגל וליוו אותם בדרכם לבית המקדש. כל זמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים ביכורים. מאז חורבן בית המקדש אין מקיימים את מצוות הבאת הביכורים. אף על פי שחרב בית המקדש, נוהג היישוב החקלאי בארץ ישראל לחגוג את טקס הבאת הביכורים במושבות ובקיבוצים, בטקסים אלה שמים דגש על הברית המחודשת בין החקלאי לאדמתו. תחילה היו מביאים את הביכורים לקרן הקיימת, שעסקה בעיקר ברכישת אדמות בארץ ישראל, בהכשרת הקרקעות ובנטיעת יערות. הילדים לבושים לבן, את ראשיהם מקשטים זרי פרחים, ובידם סל ביכורים עטור פרחים. התהלוכה עברה ביישוב וליוותה אותה תזמורת. את התהלוכה הוביל שור שקרניו צבועות בצבע זהב, כמו השור שהוביל את תהלוכת הבכורים בימי בית המקדש. הילדים הניפו גבוה את הטנא שבידיהם ואמרו: "הנה הבאנו מראשית פרי אדמתנו, מנחה לגאולת אדמת ארץ ישראל". גם היום עושים טקסי ביכורים בבתי הספר ובגני הילדים. לרוב אחרי הטקס תורמים את הפירות והירקות למוסדות שונים. למשל לבתי אבות.

 

[elninyo]

../images/Emo19.gifתיקון ליל שבועות, מהו?

בליל חג שבועות נוהגים להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה. זאת כדי לכפר על התנהגותם של בני ישראל בלילה שבו ניתנה תורה. יש אנשים שנשארים ללמוד את התורה כל הלילה, ובכך מבטאים את חשיבותה של התורה בעיניהם. ליל שימורים ,זהו לילה שלא ישנים בו. לפעמים ליל שימוריםנועד כדי לשמר משהו, לזכור כל הדורות מנהג או אירוע היסטורי. ליל השימורים בשבועות נקרא "תיקון ליל שבועות". התיקון הוא טקסט שמורכב מהפסוקים הראשונים והאחרונים בכל פרשה. ולמעשה, כשקוראים את הפסוקים הראשונים והאחרונים של כל פרשה בתנ"ך, עוברים על התנ"ך כולו ולומדים אותו. לא כולם נוהגים ללמוד את התיקון, יש מי שפשוט לומד תנ"ך במשך הלילה.

 

[elninyo]

../images/Emo19.gifמה הקשר בין חלב לחג השבועות?

סכום המילה חלב בגימטרייה (הערך המספרי של האותיות) הוא ארבעים. זהו גם מספר הימים ששהה משה על הר סיני בעת קבלת התורה . והתורה ניתנה לעם ישראל בחג השבועות שנקרא גם חג מתן תורה. ח = 8 ל = 30 ב = 2 סכום המילה חלב הוא 40. אבל זאת אינה הסיבה היחידה שאנו אוכלים מאכלי חלב בחג. מהי הסיבה הנוספת? בזמן שקדם לקבלת התורה לא היו דיני כשרות. בני ישראל אכלו חלב ובשר ובהמות שאינן כשרות. עם קבלת התורה וההבטחה לקיים מצוות הבינו בני ישראל שלא יוכלו להשתמש בכלים שהשתמשו בהם עד אז לאכילת בשר, ועליהם להכשיר את כלים ואת הבשר. לכן החליטו לאכול ביום זה מאכלי חלב, פירות וירקות. המנהג לאכול מאכלים חלביים השתמר עד היום.

 

[elninyo]

../images/Emo19.gifמה מקור השם שבועות?

ט שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. י וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן: כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם. יב וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה. {פ}

 

[elninyo]

../images/Emo19.gif../images/Emo35.gifמפי כתבינו נמסר כעת../images/Emo124.gif

יש עוד יום מנגל

תתחילו להכין אנטרי קוט קבב ומרגז כנפיים עוף, חלאווייאת, פיתות עיראקיות חובה

....תיכף... ויקרא כג': טו וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה. יז מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַיהוָה. יח וְהִקְרַבְתֶּם עַל-הַלֶּחֶם, שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה, וּפַר בֶּן-בָּקָר אֶחָד, וְאֵילִם שְׁנָיִם: יִהְיוּ עֹלָה, לַיהוָה, וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ לַיהוָה. יט וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת; וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה, לְזֶבַח שְׁלָמִים. כ וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה, לִפְנֵי יְהוָה, עַל-שְׁנֵי, כְּבָשִׂים; קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָה, לַכֹּהֵן. כא וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל-מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם. כב וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. {פ}

יכול להיות תנובה פרשה חסותה על מתן תורה

כמו כן ברצוני לדרוש וועדת חקירה מי הוביל את העם הזה ל

חלב שותים כל יום ,ניפנוף המנגל מעתה יתקיים ביום העצמאות ובחג השבועות...אם שותים לא נוהגים, מנפנפים. איך זה לא איכפת לאפחד כל הסתימות של הסידן

שיפודי יוגה..? אנטריקוט קשקבל ?

 

[חוטאת במילים]

דייג אין כמוך..../images/Emo19.gif

דייג מה זה השכלת אותי.. רק עוד בקשה אחת לי אליך דייג... אולי תסביר לחטאית שכמוני,מי היה אביה של רות המוהביה.. כמה שהפכתי והפכתי לא הצלחתי להבין מי אביה? האם בתנ"ך שמו לא מופיע,או שמא רק אני בגלל החטאים שלי לא מצליחה בהבנת הנקרא? (שאלה שאלתית,אבל כנה ואמיתית!)

 

[elninyo]

../images/Emo19.gifחוטאת יקרה../images/Emo140.gifרות-...-.- עבור..

בתנ"ך שמו לא מופיע!!!! ואין חשש להבנתך.(בכנות וברצינות) בפירושים יש רמיזות: הקב"ה, קורא הדורות מראש, היודע כי מזרעו של לוט עתיד לצאת מלך המשיח, דואג להצילו פעמיים. בפעם הראשונה כאשר ארבעת המלכים שובים אותו ומגלים אותו עד דן, יוצא אברהם להצילו. אברהם מבין, שארבעת המלכים, המייצגים את ארבעת האומות ששעבדו את ישראל,[14] רצו בעצם להכרית את זרעו של המשיח. אברהם יודע שבלי לוט עם ישראל אינו שלם, ולכן הוא רודף להצילו. עתיד הגאולה תלויה בהצלת לוט. לכן מסתכן אברהם, ומתאמץ למלא שליחותו של הקב"ה. מכאן ניתן להבין את בעל מגילת רות שכתב: ".ורות השבה משדי מואב..".[15] מתי היא הייתה בא"י שהיא שבה? לא . היה לה לאן לשוב, שכן אף פעם לא הייתה כאן. אלא היא "שבה" לשורשיה, אל צור מחצבתו של לוט. בפעם השניה, ניצל לוט מהפיכת סדום. הסיבה הראשונית מוסברת בכך, שלוט היה גומל חסדים למרות ישיבתו בין הרשעים. אך בעיון מעמיק נראה שוב, כי הקב"ה שולח מלאכים להצילו, כי בו טמון שורש הגאולה, ע"י מלך המשיח שעתיד לצאת ממנו. שתי בנותיו הנמצאות אתו נצלות גם הן. בפרשת "לך לך" נאמר: "וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים". דורשים חז"ל אלו שני האהלים: רות המואביה ונעמי העמונית, שהן ממשיכות דרכו של לוט ובנותיו, שספגו ממנו את מידת החסד, שלא כמו חתניו שהיו רעים כאנשי סדום, ואכן לא נצלו.

אני לא מתערב....

 

[חוטאת במילים]

) אי התערבותך דייג ממש עזרה לי

ואני באמת מודה לך על שהשכלת אותי. ובמיוחד על שהרגעת אותי שאין חשש להבנתי.

 

[חוטאת במילים]

איזו נוסטלגיה, כעת כבר אפשר לחגוג

את החג,בשימחה רבה... לאכול ממאכלי החלב...