למונח וושו שתי משמעויות
המשמעות הראשונה היא אמונות לחימה, וזהו גם השימוש המסורתי במונח זה. ביפנית מונח זה נהגה בוג´וטסו. כלומר, כל אומנות לחימה נכנסת לקטגוריה זו... בהקשר השני שם זה מייחד את מקצועות הספורט (כן כן, ספורט עם כללים, תחרויות ושיפוט) שנגזרו מאומנויות הלחימה המסורתיות. לעתים קוראים לזה "וושו מודרני". בוושו המודרני, שהתפתח במאה הזו, שתי קטגוריות - תבניות ולחימה. אין ספורטאי אחד מתאמן בשתיהן. בתבניות ישנן תתי קטגוריות וחוקים ברורים לגבי סוג התבנית, משכה, אופי השימוש במזרן/רחבה, וכדומה. בדרך כלל נבחנים על שתיים שלוש תבנות קבועות, הידועות בשמן "תבניות תחרותיות" וכן על תבנית אישית אחת, שאותה מפתח הספורטאי עם המאמן. בקטגורית הלחימה (סאן דה) הקרבות נערכים בציוד מגן (כפפות, קסדת עור, מגן גוף ורגליים, מגן ביצים ומגן שינים) ונערכות בסיסוים עם ניקוד קבוע, כמקובל בקרבות ספורטיביים. בדרך כלל העפה (מחוץ לזירה) או הפלה נחשבת לניצחון מיידי אך רוב הקרבות מוכרעים בנקודות. באיזור תל אביב ישנם מספר מורים המלמדים וושו מודרני, אחד מהם הוא דניאל פיכמן, המלמד בפארק הירקון באיזור שיכון בבלי בכל יום שישי. ישנה גם נבחרת (שזכתה באליפות אירופה מספר פעמים) ברחובות. את רוה המורים לוושו המודרני מאגדת אגודת הוושו-קונג פו בישראל, וניתן למצא את הטלפון שלהם או את הטלפון של המזכ"ל שלהם (משה גורליק מראש העין) בדפי זהב.
