Kill Bernard
New member
וול שלום ../images/Emo13.gif
נראה לי הרבה יותר הגיוני לקצר תהליכים ולהגיע לעיקר המאוד עיקרי כמה שיותר מהר. כמו שאולי חלקכם זוכרים, אני ורותם נסענו להופעה בפראג ביום שלישי. אז חזרנו, ויש רק דבר אחד שחייבים להגיד - אלאניס נגעה בנו.
אומייגד, זאת הייתה המילה השולטת בערב הזה, ואפילו עכשיו אני לא מסוגלת לסנן אותה או לספר את זה בצורה הגיונית. הצורה הלא הגיונית, שתמיד קופצת לי לראש, היא שאלאניס פשוט הלכה לקראתנו, וחייכה, ונופפה, והתעלמה מכל שאר האנשים והחזיקה לי את הרגל. פיזית החזיקה לי את הרגל. ואני מניחה שאפשר להסביר את זה יותר טוב, אז הנה בצורה הטיפה יותר נורמלית, מה שרצינו לשתף אתכם. ובכן, ההופעה הייתה מדהימה. אלאניס הייתה מדהימה. אני יודעת לא לצפות לתגובות מסכימות כי התקופה האחרונה היא עם יותר ביקורת כלפי אלאניס מאשר הערצה עיוורת, אבל עזבו את זה שניה - אלאניס. חיה. בנאדם שעומד מולך במרחק פחות ממטר. אני נותנת שניה מקום להערצה העיוורת שלי - זה ללא ספק היה שיא חיי
אחרי מאבקים קשים וארוכים והרבה ספרינטים היסטרים במעלה המדרגות, הצלחנו לעמוד בשורה ראשונה, באמצע, ישר מול הפרצוף שלה. אני חושבת שאנשים מסביבנו תפסו מאיתנו מרחק מרוב שהתפרענו שם. או כשהתחלנו לקפוץ בלי קשר מול הפרצוף שלהם. צרחנו על אלאניס את המילים שלה ברמה שאני בטוחה שבשלבים מסויימים היא התקשתה לשמוע את עצמה, כי באמת שהיינו במרחק מטר ממנה. מסכנה. אז כן, חוויות הופעה שאני מניחה שהן מיוחדות לכל מי שנמצא שם. אבל. זה היה, מאוד בקיצור, שלב ה"הופעה". שיסתמו את הפה כולם, באמת, האישה הזאת מדהימה. ולשלב ה"אומייגד". יצאנו מההופעה בהיסטריה, שוק, עם מקל תופים (שתפסתי מהאוויר, אני כ"כ מדהימה), מפרט וסט ליסט שה.. מנהל ההוא, מי שהוא לא היה, הביא לרותם במיוחד - וחיכינו איזה שעתיים ללהקה שתצא, אולי הם יחתמו לנו או משהו. אמרו לנו מראש שאין לנו סיכוי עם אלאניס, שהיא לא בקטע של דברים כאלה. לא הייתה לי תחושת זמן, אבל אני יודעת שאירוע ראשון היה הלהקה יוצאת, והם חייכו ואמרו לי ולרותם "Nice singing". ווהו. אירוע שני, בא בחור, אומר שהוא לא יכול להתחייב שאלאניס תרצה לחתום או משהו, אבל שכולם יעמדו מאחורי קו כזה במדרכה, ושאף אחד לא יתקרב אליה. אם היא תרצה, היא תבוא אלינו. אוקיי. אז עמדנו. היו שם בערך 10 אנשים, אני ורותם עמדנו יחסית בסוף. ואז, ה"אומייגד". אני לא חושבת שהיה אפשרי למדוד את הקצב לב שלי באותן שניות. אנחנו רואים את הדלתות הזזה האלה נפתחות, ואלאניס, אוקיי, אלאניס, הולכת. אוטומטית אנחנו מנופפות לה עם היד עם חיוך עצום ומטומטם. יש לי בלאקאאוטים, אבל מה שאני זוכרת זה את אלאניס, מסתכלת יש עלינו, לא על אף אחד אחר, מחייכת, ועושה לנו שלום עם היד. היא אמרה משהו, אין לי מושג מה, הייתי בהלם. היא חייכה. היא עמדה מולנו. אולי 20 ס"מ. היא התעלמה מכל האנשים האחרים שעמדו שם, והסתכלה עלינו. חייכה אלינו. הייתה לה עט ביד. או טוש. כן. זה היה סוג של טוש. נראה לי היא לקחה לאיזה מישהו מסכן שרצה חתימה. בזמן שחיכינו ללהקה לפני זה, יצא לנו לדבר עם בחורה אחת על העניין של לקעקע את החתימה, אם מישהו כבר חותם עליך. לא חשבתי לשניה שיש סיכוי בכלל שזה יקרה, אבל אלאניס, אלאניס, חייכה אלינו, ונופפה אלינו, והלכה אלינו, וחתמה לרותם על היד. והיינו כאלה מפגרות ובשוק. אני לא זוכרת איך זה קרה, אבל פשוט סוג של.. הבאתי לה את הרגל שלי, והיא החזיקה אותה וחתמה ונאלצה לברוח כי כל האנשים שהיא התעלמה מהם התחילו להקיף אותה וכאלה.
רותם צעקה לה שאנחנו הולכות לקעקע את אלה, ואלאניס אמרה "Oh, cool". וחייכה. ו אז היא כבר הייתה על האוטובוס שלה, ואנחנו כזה "פאק, אומייגד, פאק, מה הרגע קרה." זה היה אלאניס. אלאניס, שדיברה אלינו וחייכה אלינו והלכה אלינו וחתמה לנו עלינו והתעלמה מכל אחד אחר שם, והיא אף פעם לא עושה דברים כאלה. ולהוסיף על הפדיחות שלנו לאותו ערב, בדיוק באותו רגע גם היה שם איזה צוות צילום צ'כי והם ראיינו אותנו. אני חושבת שהמילה היחידה שאמרתי שם הייתה "אומייגד". קיצר, סוף סיפור, יום אחרי זה הלכנו למכון קעקועים כזה שם בפראג ועשינו מזה קעקוע. זה עדיף מהאפשרות היחידה האחרת שהייתה לי בראש, לא להתרחץ לעולם כדי שזה לא ירד. אז נראה לי ניצחנו
תראו לי עוד מישהו שיש עליו לתמיד משהו שאלאניס ציירה עליו בשבילו.
נראה לי הרבה יותר הגיוני לקצר תהליכים ולהגיע לעיקר המאוד עיקרי כמה שיותר מהר. כמו שאולי חלקכם זוכרים, אני ורותם נסענו להופעה בפראג ביום שלישי. אז חזרנו, ויש רק דבר אחד שחייבים להגיד - אלאניס נגעה בנו.
