וויסות רגשי?
ביום שבת, שני האחיינים בני ה-4.5 באו לביקור. על השולחן היו ענבים - אלו של סוף העונה - ארוכים, ירוקים, לא כל כך טעימים, והכי מבאס - עם חרצנים. אחד האחיינים "שם ביס" באחד מהם, התעצבן נורא שיש חרצנים והתחיל לצעוק ולצרוח כאילו לא יודעת מה. עד לפני כמה חודשים, אי אפשר היה להפסיק אותו כשהיה נכנס לפאזה של צעקות-תסכול ולקח זמן עד שנרגע... זה היה מתיש! לעומת זאת עכשיו, די מהר הוא הגיב לפנייה של סבתא: "מה אתה צועק?" - כך סבתא "אתה חושב שאני ישבתי בלילה במקרר ושמתי את החרצנים בפנים? חוצמזה, תראה:" (וכאן היא הדגימה) "אם לוקחים ענב ונוגסים אותו לחצי אפשר להוציא את החרצנים. עכשיו תגיד לי בשביל מה היו הצעקות?" "טוב, לא ידעתי שאפשר לְחצי" אמר האחיין שמיד שכח מכל העניין והתרכז בחציית ענבים. ואנחנו - כמה שהאינטראקציה הייתה מצחיקה - שמחנו לראות שסוף סוף הוא מצליח גם להקשיב לפתרונות ולא נשאר בתסכול שלו. עשה קפיצה בזמן האחרון הילד. לפעמים גם כיף לראות קפיצת התקדמות רגשית, לא רק מוטורית.
ביום שבת, שני האחיינים בני ה-4.5 באו לביקור. על השולחן היו ענבים - אלו של סוף העונה - ארוכים, ירוקים, לא כל כך טעימים, והכי מבאס - עם חרצנים. אחד האחיינים "שם ביס" באחד מהם, התעצבן נורא שיש חרצנים והתחיל לצעוק ולצרוח כאילו לא יודעת מה. עד לפני כמה חודשים, אי אפשר היה להפסיק אותו כשהיה נכנס לפאזה של צעקות-תסכול ולקח זמן עד שנרגע... זה היה מתיש! לעומת זאת עכשיו, די מהר הוא הגיב לפנייה של סבתא: "מה אתה צועק?" - כך סבתא "אתה חושב שאני ישבתי בלילה במקרר ושמתי את החרצנים בפנים? חוצמזה, תראה:" (וכאן היא הדגימה) "אם לוקחים ענב ונוגסים אותו לחצי אפשר להוציא את החרצנים. עכשיו תגיד לי בשביל מה היו הצעקות?" "טוב, לא ידעתי שאפשר לְחצי" אמר האחיין שמיד שכח מכל העניין והתרכז בחציית ענבים. ואנחנו - כמה שהאינטראקציה הייתה מצחיקה - שמחנו לראות שסוף סוף הוא מצליח גם להקשיב לפתרונות ולא נשאר בתסכול שלו. עשה קפיצה בזמן האחרון הילד. לפעמים גם כיף לראות קפיצת התקדמות רגשית, לא רק מוטורית.