ווידוי שהתעכב...

[אוסי]

ווידוי שהתעכב...



רוצה אני בפניך להתוודות, על השנים האבודות על כל הזמן ששיקרתי לך שאני לא אוהבת אותך ובעצם בתוך עצמי ידעתי, שזה רגש אמיתי לא יודעת מה עבר במוחי, לא יודעת מה התרחש בתוך תוכי רק היום אני יודעת שעשיתי מעשה טיפשי אבל לא רק באשמתי איפה אתה היית כשהלכתי? למה לא עצרת בעדי ? רציתי כל כך שתדבר איתי אבל אתה נפגעת ... והנחת לי לנפשי.

 

[קרני]

ומה עם דרך חזרה?!?



מכיוון שלא כל הסיפור ידוע, אני תוהה עם שאלותיי... האם אין דרך חזרה?! האם הסוף היה כזה מר מצידו? האם הוא כבר בחר בדרך אחרת? ומה גרם לך פתאום להתעורר על אהבה אבודה? האם זו אכזבה? האם הבדידות? שאלות, שאלות, שאלות... רק לך התשובות, ורק לך ההחלטות... מקווה שאם זו לא תפציע לפחות, אז מאחלת לך אהבה חדשה, לה לא תתכחשי, לא תוותרי, לא תפגעי ותיפגעי... מאחלת לך אהבה, קרני

 

[moran.l]

והרי המלחמה הכי קשה



היא קודם כל המלחמה עם עצמך. המאבק לאלהכיר, לא לתת לה גושפנקה, לאהבה. מדוע? דוחקת, ודועכת, ומועכת, אל תתגלי, אל תתפרצי - לא יודעת למה. קל יותר, אולי. אחר -כך, כשזו האחרונה באמת מתגלה במלוא הדרה (ואין מנוס מגילוי זה, אם אמיתי הוא) - אחר כך,קשה יותר, בטוח. אולי מפחד. אולי פחדת להתמודד עם היכולת המדהימה הזו שיש בך - לתת, לקבל, לוותר, ליזום, למזג - מפחיד... אולי מניסיון קודם. האכזבה, הדמעות, ההרגשה שכל דבר רע שגורמת את לעצמך, הוא בגללו. ואולי, ואולי ואולי, אף פעם לא נדע. אבל עכשיו, כמו שקרני אמרה, זה רק לפתוח את העיניים, להבין כי אהבת, כי הכחשת, כי פיספסת. ואין מה לעשות. רק עם הנחת אבן ההכרה והידיעה על העבר, תוכלי להמשיך בחומת החיים. בשבילך פה, אם את צריכה, אוהבת מורן