וווואאאאאההההה....
אין אלרואי יותר
אין יותר פגישות
אין טלפונים
אין משפטים מתוקים
וווואאאאאההההה.... מה עשיתי לעצמי?... אני לא רגילה להיות לבד
אני חושבת שנגמר שלב ההדחקה כי פתאום אני מרגישה גל גדול וכואב אחרי יום בלי לשמוע אותו... אאוצ'י, זה כואב לי...
אני באמת מרגישה מין גוש כזה על הלב שלי... מזה שנתיים אנחנו הולכים לכל מקום ביחד כמו תאומים סיאמיים... הוא עזר לי בהכל
אני מאומצת. ולפני חצי שנה פתחתי את התיק האישי שלי. והוא בא איתי. ולפני חודש נפגשתי עם האמא הבילוגית שלי...ורק הוא היה איתי לעזור ולתמוך.. עברתי איתו את הדברים הכי מרגשים בחיים שלי... הכי קשים, הכי דורשי התמודדות... ועכשיו זה נגמר. בא לי לבכות. ברור שזה לטובתנו, אחרת לא הייתי עושה את זה. אבל זה קשה. אפילו בפגישה עם האמא לא הרגשתי מועקה כזו. מלאכית הולכת לבכות
ביי...
אין אלרואי יותר
