ווואווווו

[ינוקא1]

איפה משיגים ?

 

[lightflake]

אנו מודים לך על התענינותך

אנא פנה לדילר הקרוב למקום מגוריך

 

[neophile]

זה הופך לשכיח

בד"כ מה שקורה אחרי חוויה כזאת , זה שאתה נתלה בה ומנסה לשחזר אותה ואומר לעצמך אני חוויתי ככה אני יחווה את זה שוב וכו'
כלומר אתה נכנס להזדהות ..בעקבות החוויה הרוחנית וזאת הזדהות בעייתית במיוחד !
חשוב לפתח ראייה של זה , של להיות בהזדהות ובייחוד הזדהות עם חוויה שכזאת כי זה מסיט אותך מההווה .

מצד שני זה גם נותן לך סוג של פויינטר כי אתה יכול לדעת שאתה נמצא בהזדהות עם חוויה רוחנית שהיתה לך , זה לא לגמרי רע .. כי אז משהו בך יכול להתעורר .

זה כמו שאתה מנסה לבצע התבוננות עצמית , בהתחלה אתה עלול לחשוב על זה כעל "אני מתבונן בי" אבל אז אתה מזכיר לעצמך שזה לא אתה שמתבונן אלה - ישנה התבוננות ואז יש ניצוץ ..

איך להשאר עם הניצוץ הזה ולא לתת לו להכבות בחיים שלך זאת כבר שאלה מתקדמת הרבה יותר .

 

[lightflake]

המסקנה היחידה שטובה לדעתי

ברגע שאתה רואה שלמעשה כל הבעיות שחשבת שיש לך ועוד צריכות להפתר או אם חשבת שמבחינה פיזית אתה צריך להגיע לאיזה מצב משופר, כל מה שחשבת שהוא בעייתי ופתאום ברגע אחד אתה חווה שלא קיימת שום בעיה באמת שמפריעה, שהכל יכול להראות מושלם ולא משנה מה הסיטואציה, זה דבר שאחר כך אתה יכול להשתמש בו כשאתה מתחיל להכנס לסרטים שאתה צריך לשפר את זה ואת זה... אתה זוכר שזה לא נכון, שזה רק עניין של ראיה, אתה יכול להיות גם נכה בכיסא גלגלים שחי ברחוב בלי כסף - פשוט כי אין כל קשר בין שלמות ה"מסך" לבין מה שמוצג על פניו

 

[neophile]

כן אבל גם מה שאתה מתאר זה פירוש של המיינד

"רגע שאתה רואה שלמעשה כל הבעיות שחשבת שיש לך ועוד צריכות להפתר או אם חשבת שמבחינה פיזית אתה צריך להגיע לאיזה מצב משופר, כל מה שחשבת שהוא בעייתי ופתאום ברגע אחד אתה חווה שלא קיימת שום בעיה באמת שמפריעה, שהכל יכול להראות מושלם ולא משנה מה הסיטואציה"

לדעתי חוויה כזאת רק פותחת לך ההתבוננות העצמית , כי נכון יש את כל המחשבות האלה אבל חוויות מהסוג הזה הן קודם כל תחושתיות ורגשיות - אתה תופס משהו אחר , אתה מרגיש משהו שלא הרגשת .

ואז נפתחות כל מני שאלות כמו - האם אני יכול להרגיש את ההרגשה הזאת שוב ? כייצד ?
זה דורש התבוננות עצמית ועצם ההתבוננות היא התשובה או שמוביל לתשובה .
מהר מאוד אתה מבין שזה לא מסקנה להסיק , אלה חוויה לחוות ואתה מחפש את המפתחות הפנימיים לכך .

כל מה שתיארת זה נכון ברמה המחשבתית אבל זה המפתח שלך ולא בטוח שזה המפתח שמתאים לכל אחד .

 

[lightflake]

נכון

 

[lightflake]

זה לא כל כך סובייקטיבי כפי שאתה מציג

להגיד מה שכתבתי זה לא "מפתח" שפותח רק אדם ספציפי
אני מסכים שלא כל אחד יכול בכל זמן נתון לעשות שימוש בידע כזה, אבל זה לא אומר שזה לא נכון לגבי כל אדם, בדיוק כמו להגיד "הכל זה תודעה", זה נכון גם לגבי האדם הכי לא מפותח שמלא בתשוקות וכעסים ופחדים נגיד... אז מה, הוא פחות תודעה ממישהו אחר שיושב שנים במדיטציות? ברור שלא... אם הכל תודעה אז הכל תודעה פשוט מבחינה פרקטית של היכולת לראות את זה זה לא מעשי לכל אחד בכל מצב

 

[neophile]

זה הכי סובייקטיבי שיש

זה שאתה אומר שהשמיים הם כחולים - זה סובייקטיבי
באותה מידה להגיד שהכל זאת תודעה - זה אתה בתור סובייקט אומר את זה וכנראה שזה כן מחשבה אובייקטיבית , אחרי הכל הספרות הרוחנית מלאה במשפטים מהסוג הזה - הכל הוא אחד וכו ' ואני לא שולל שזה עושה משהו , שזה מוביל לחוויה אבל פה זה נגמר מבחינתי - זה רעיון שמביא לחוויה .

רעיון מאוד חזק שנמצא בכל המסורות הרוחניות מכל העולם !
אבל הרעיון הזה לא עובר מדור לדור בשביל שתאמין בו , אלה בשביל שתממש אותו - ומחשבה עליו זה רק צורה אחת , מוגבלת של מימוש .

 

[lightflake]

בוא ניקח דוגמה

אם 5 אנשים נמצאים בחדר חשוך והם רואים נחש
עכשיו אחד מהם נוגע בנחש ורואה שזה רק חבל והוא אומר את זה לכל השאר אבל הם לא מאמינים ועדיין מפחדים מהנחש...
אתה טוען פה שהעובדה שזה רק חבל היא סובייקטיבית רק לזה שנגע בו בגלל שהוא היחיד שחווה את זה
אני טוען שבגלל שזו האמת, זה אובייקטיבי ולמרות החוויה השונה של כל אחד, כל אחד יכול לגלות אותה (אם יפתח האור או אם יגעו בו למשל...)

 

[neophile]

כל תפיסה סובייקטיבית

טומנת בחובה את ה"אמת" אם תרצה ולצערי אין איזה מתג קסמים שמדליק את האור ...ואם יש משהו בסגנון הזה - אז זאת ראייה של המגבלות של התפיסה שלך -פתאום קירות הכלא שאתה נמצא בהם מוארים אבל עדיין יש הרבה חפירה לעשות כדי לצאת משם ..

 

[lightflake]

יש מתג קסמים שמדליק את האור

זה מה שכתבתי קודם
שעכשיו הכל מושלם - תמיד
אז לא להאמין לסיפורים שצריך להשיג עוד משהו
עכשיו תמיד מושלם בדיוק איך שהוא
זה להפוך מהתהוות להוויה
קרישנמורטי אמר להפוך מBecoming ל Being
שובטמה אמר את זה במילה אחת:
"לעצור"

כמובן, אתה לא חייב...
אם אתה רוצה להמשיך בסיפורים אז אין עם זה שום בעיה
וזה בדיוק מה שכל אגו רוצה
כי אגו הוא עצמו סיפור ובלי סיפורים זה המוות שלו
אז אגו "רוחני" מספר סיפורים על צורך בכל מיני שיפורים מוסריים/פסיכולוגיים/פיזיים... שהוא חייב לפני שיוכל לעצור...

 

[lightflake]

בדוגמה של הכלא

אם נדלק האור
אתה רואה שמעולם לא היה שום כלא
אז אין יותר לאן לחפור

 

[neophile]

הלוואי שזה היה נכון

האור מראה לך את מצבך הנוכחי ולא את המשאלות שלך ..

 

[מיכל הררי]

תענוג

 

[בן טל-שחר]

תודה

כן, לגמרי

 

[ינוקא1]

ומה אם בשבוע הבא . . .

פתאום הוא יראה לך מאוכזב ?

כשהייתי מטפל מתחיל , הגבתי כמוך עכשיו

אבל עם הזמן והנסיון , אני אומר לך "חכה !" . . .

כי כאשר הגבתי כך לשיפור רציני אצל מטופלים , הייתי מפתח "ציפיה" לשינוי ושיפור בעצם זה בכלל לא תלוי בי. ולפעמים יש מטופלים שמבחינתם אתה יום אחד האדם הכי נפלא בעולם , ובשבוע אחר כך אתה נהיה מנוול גדול

ופעמים רבות דווקא אצל המטופלים ה"דרמטיים" הכל נע בקיצוניות כזאת. לעומת זאת מטופלים שלכאורה "לא קרה כלום" אצלם , פעמים רבות הם יציבים יותר , ולאורך זמן השיפור רציני יותר.

לכן לטובת רווחתך האישית ובריאותך הנפשית , עצתי לך היא לפתח שיוויון נפש כלפי כל מה שלא תלוי בך. אפשר לשמוח בהצלחה כזו וזה כיף מידי פעם , אך במידה. . .

האידאל בעיני הוא להגיע למצב שאתה עושה את שלך תמיד הכי טוב , ואחת היא לך אם כתוצאה מכך "מתעוררים" או "ישנים עמוק"

 

[בן טל-שחר]

אכן, תודה על העצה הטובה

 

[בן טל-שחר]

וגם עצה בשבילך...

יש לנו נטיה להשליך את עצמנו ודמיונותנו על האחרים.
לדוגמה, הנסיון שהיה לך בעבר ("כשהייתי מטפל מתחיל") הושלך על מה שדמיינת שחוויתי והרגשתי ("הגבתי כמוך עכשיו").

זאת בזמן שבפועל, אין בי כלל "ציפיה" מסוג זה, אלא פשוט הנאה מעצמי וממה שאני עושה (אני מלמד קונג-פו ואמנות היכולת כבר למעלה מתריסר שנים באינטנסיביות... ואכן למדתי לשמחתי שלא לקחת אישית את הישגיהם, ציפיותיהם ודעותיהם של תלמידי המגוונים).

זה לא מונע ממני, כמובן, להוקיר את השיתוף הנהדר והכן שלך.
ואת ערכו הרב.

העצה שלי אליך היא מבלי להפסיק לסמוך על תחושותיך ודימוייך, להפסיק לסמוך עליהם.
כמובן, החלק הראשון של העצה חשוב. אם אינך יכול לבצע את החלק השני כחלק בלתי נפרד מהראשון, אז להישאר בראשון בינתיים, עד שתדע כיצד להוסיף לכך את השני.

 

[ינוקא1]

זה שונה מקונג פו . . .

בקונג פו הלימוד הוא הרבה יותר "מסודר" מאשר בטיפול או בלימוד מדיטציה.
חלקו של המתרגל בהתקדמות יותר גדול.

לכן בקונג פו גם אם יש "נסיגה" היא לא נסיגה אמיתית , זה סתם מישהו שקם על רגל שמאל או לא תרגל.

לעומת זאת כאשר אתה מתעסק בנפש האדם , זו יכולה להיות רכבת הרים - יום אחד הכל למעלה יום אחר הכל למטה.
(אגב , זה במיוחד עם מטופלים בעלי "אישיות גבולית").
אם לא תאמץ לעצמך "שיוויון נפש" וכמה שיותר , אתה כמטפל תיכנס לסרטים.
ואינני מכיר מטפל טוב שזה לא קרה לו.

אני סומך על תחושותי ודימויי שאני מרגיש באותו רגע של הכתיבה , ואחר כך שוכח מהם.

 

[בן טל-שחר]

תודה על השתדלותך להיטיב עימי ועם העולם