וואלה אנשים

[spark lite]

וואלה אנשים

אני עירה (בגלל מה שהיה היום) ומדפדפת לכם בפורום וחושבת לעצמי

אתם גדולים מהחיים!!

איך אפשר בכלל להפסיק?!?!?

אני נרקומנית של הסגריות המגעילות האלה כל הזמן מתקלחת, נדבק הג'יפה בשיער ובבגדים אובססיבית על הוילונות מצעים ושאר ירקות שנדבק להם הריח.. סוף העולם אם אין לי קופסא ספייר בבית פשוט איכסססססס שונאת את המצב הזה, להיות עבד שלהם ואני לא יכולה בלי ורק שתדעו שאם יצא שאני אחרי מקלחת עם בגד מהארון שלא נגוע בסגריות לכמה דק' ומתיישבת ליד בן אדם מעשן גם אם הוא בלי סגריה ביד אני מבינה כמה אני מסריחה כשאני מתיישבת כל יום ליד לא מעשנים (ממש מסריח!!) לא יכולה להפסיק, אני נכנסת לקריזה, התקפות של אוכל (לא שמפריע לי אפילו עדיף) שרק עוד יותר מעוררות את הרצון לשכטה עסיסית אני מנסה ונשברת.. יש עיצות?? באמת כל הכבוד לכם!!

אחלה פורום

 

[ואני לבדי בעולם]

אני חושבת ש..

האמת- שאת צריכה ממש אבל ממש לרצות להפסיק. אם את לא רוצה ממש ממש אז אין מצב שתפסיקי. אני יכולה להגיד לך שאפילו עכשיו שאני כבר כמה ימים בלי זה אני עדיין רוצה להמשיך לעשן כי אני אוהבת את זה (כמה שזה נשמע מוזר). האמת שהסיבה שהפסקתי היא כי קיבלתי התקפת ניקוטין מזעזעת שנתנה לי "כאפה" לפנים ועוררה אותי.. מהדברים שיצאו לי כשהקאתי הבנתי מה אני עושה לעצמי ואיך שאני הורסת את הגוף שלי לאט לאט והורגת את עצמי.. אני חושבת שאם לא הייתי מקבלת את ההתקפת ניקוטין הזאת הייתי עדיין מעשנת ואפילו נהנת מזה אבל אסור לשכוח שזה לא משנה את העובדה שזה הורס את הגוף. אני- שהייתי הכי מכורה אליהם והייתי מסורה אליהם יותר ממה שאני מסורה אל החבר שלי והייתי מתענגת על כל סיגריה שהייתי מעשנת ואלוהים יודע כמה אהבתי אותם ואני עדיין אוהבת אותם ותוך כדי שאני רושמת את זה אני מסוגלת לפרק קופסה שלמה והייתי נהנת מכל אחת- אבל, שוב פעם, כל ההנאה הזאת וכל הנאה שבעולם לא משנה את העובדה שזה הורס את הגוף, וגם אם לא תחלי בסרטן(חס וחלילה) את תמצאי את עצמך עוד אנ'לא יודעת כמה שנים בבית חולים עם בעיות בלב (לא שאני מאחלת לך דבר כזה חס וחלילה). אני יכולה להגיד לך שמאז שהפסקתי לעשן חזרתי לעשות יוגה ואני מציירת המו-דבר שמעסיק לי את הידיים, ולועסת המון מסטיקים- שמעסיקים לי את הפה ואני כל הזמן חושבת על זה שהסיגריות כל כך לא ב"רמה" שלי שאני ככה ירצה אותם כל כך ושאני יתרפק עליהם כאילו הם משוש חיי והדבר היחיד שמחזיק אותי לא עצבנית או משהו- יש לך את עצמך קודם כל ואין שום סיבה שבעולם שלא תוכלי להתמודד עם כעס או עצבים בלי סיגריה או שתהיי כל כך תלויה בהם.. תחשבי כמה שאת תלויה בהם.. זה מה שאת רוצה? להיות תלויה בדברים?? ועוד במשהו שמזיק לך? למה? רק טיפשים ירצו דבר כזה.. אני יכולה להמשיך לנסות לשכנע אותך למה להפסיק אבל כל זה לא שווה כלום אם את לא רוצה באמת. אני פשוט אומרת לא. לא שוקלת אפילו את האפשרות שכן- פשוט אומרת לא. את צריכה להיות חזקה ממש ולרצות ממש להגיד לא!! אני מקווה שעזרתי.. ובהצלחה!! אני מאחלת לך שתרגישי נהדר כל כך כמו שאני מרגישה אחרי שגם את תפסיקי. שבת שלום!!

 

[עדגלים]

../images/Emo13.gif

תענוג לקרוא את מה שכתבת, "ואני לבדי...". העלית לי כמה חיוכים על הפנים, מתוך הזדהות, כמובן. שרק נהיה חזקות ובהצלחה!

 

[spark lite]

באמת יפה מה שכתבת

הענין שבאמת לא חוויתי התקפת ניקוטין, וכל הבלאגנים שקראתי כאן לא שאני מייחלת (טפו טפו שלא יהיה

) אבל ככה אני ממשיכה בסבבה.. בכל מקרה נתתם לי תמריץ מאז שכתבתי כאן והבית מאויש במסטיקים ושטויות נראה לי שאני אתחיל ב 'כל סגריה והשעה שלה' בהפרש שעתיים ואז אני ארחיב נראה לי שצריך לגמול בהדרגתיות לא? הרי אני מכורה!! או שכדאי בפעם אחת ולגרד את הקירות?

(באמת אני צריכה לעשות צבע חדש, הזדמנות) מה כדאי? מה הכי יעיל? מחכה ל- 20:00 אופפפפפפ כמו נצח

 

[עדגלים]

היי spark lite...

להיגמל בהדרגה או בבת אחת? לדעתי המאוד אישית- בבת אחת! ניסיתי כל מיני טריקים כמו לעשן רק 10 סיגריות ביום, או כל סיגריה שניה, או לדחות את הסיגריה כמה שאפשר וכו'. אז זה עבד כמה ימים ואז חזרתי לעשן בטירוף. מספיק שיש קצת לחץ בחיים ובורחים לעישון. אני מאמינה רק בגמילה אכזרית, כמו שאת אומרת- לגרד את הקירות, ואז לאט לאט זה משתפר. העניין הוא שאת חייבת להיות סגורה על זה שאת רוצה להפסיק. במאה אחוז, לא רק קצת... כי תצטרכי המון כוח רצון כשתפסיקי ויהיו רגעי שבירה, ואז תצטרכי לגייס את כל השיכנועים העצמיים למה לא לקחת סיגריה. אצלי, העבודה העיקרית היא להכיר בזה שאני לא "בן אדם מעשן" יותר... מוזר מאוד לראות את עצמי ככה. חייבים באמת לרצות להשתנות. אז יאללה, אם את בטוחה שזה מה שאת רוצה, תצטרפי אלינו ותזרקי את הסיגריות לפח, ותיכנסי לפה לבכות שקשה לך, וננסה לחזק אותך לא להישבר...

 

[spark lite]

מקסימה שאת

טוב יאללה מנסה וכן אני מאוד רוצה להפסיק גם הבן זוג שלי לא מעשן והוא איתי שנים מגרד את הקירות במקומי מסכן.. עשה הכל וצ'יפר אותי על כל כמה שעות שלא עישנתי אבל אני.. מהר מאוד התעשתתי ואמרתי עד כאן חייבים סגריה אני מקנאה בריח הנקי שלו ושל אנשים שלא מעשנים ובבית המריח טוב שלהם ממחר, אחרי הקפה והשתי סגריות חובה שלו אני אפסיק יווווו מפחיד יאללה קופצת למיים

 

[עדגלים]

../images/Emo50.gif

 

[ואני לבדי בעולם]

הייתי רוצה לדעת משהו..

ל- SPARK LITE רשמת אז שאת קופצת למים.. מה מצבך? הצלחת או שנישברת? שתפי אותנו!!!

 

[spark lite]

בקר טוב תודה על ההתענינות../images/Emo140.gif

אכן קפצתי למיים אבל נכשלתי אחרי כמה שעות

עישנתי אחת ושוב כמה שעות... כשהתחלתי לחשוב אם הדפנות של המקרר אכילים הבנתי שמשהו כאן לא בסדר..

מאז אני מעשנת בערך 5 סגריות ליום וזה נורא נורא קשה לי כי אחרי שאני מעשנת אותה אני אומרת 'איזה דפוקה נו בשביל זה הרסת??'

יש לי נדודי שינה ומצבי רוח משתנים יש מצב שאני אומרת שבא לי סגריה זה בוער לי בעצמות ואז עוברות איזה שתי דקות ויורד לי החשק ממנה.. עד לפעם הבאה כבר הספקתי לריב עם כל העולם ואישתו ונמנעתי מלצאת עם חברים רק בשביל שאני לא אשבר ושלא ישגעו אותי חבר שלי שמח עד לב השמיים שאני בקושי מעשנת, מאמין בי ומעודד שאני אפסיק לגמרי ואני בתמורה מוציאה עליו קריזות כל הזמן אז נהיה על הפנים לדעתי הוא בשלבי בריחה (נס על נפשו יותר מדויק) מה שמוזר לי זה שעוברות כמה שעות בלי סגריה ובא לידי מעשן זה דוחה אותי, אבל אם אני איתו בערך חצי שעה שעה, אני מעולפת לסגריה אז אני מתרחקת מאנשים מעשנים עכשיו עד שיעבור השלב קיצור קשה זאת לא מילה וחסרה לי נורא התנועה של החזקת הסגריה, אז אני הולכת עם סגריה לכמה שעות של סדורים, מכולת, ירקן וכאלה וכמובן בלי אש, כל בן אדם שני מציע "להדליק לך?"

חוסר רגישות של זרים כמובן שאני מסרבת בחינניות ואז חושבים שאני פסיכית נראה איך אני מתקדמת עפתי

 

[עדגלים]

spark lite...

סליחה שאני מתערבת, אבל אם את מעוניינת בעצות איך לא לעשן, אז תקראי: קודם כל, כמובן שאת צריכה להיות משוכנעת שאת רוצה להפסיק, ונראה לי שאת משוכנעת (אבל שווה בדיקה...). ואז תקבעי תאריך של ההפסקה. למשל ממחר בבוקר, או בעוד שבוע. אני קבעתי חודש מראש, ככה שהיה לי זמן להתרגל לרעיון. הסיגריה האחרונה היתה ממש טקס. כיביתי אותה וזהו... יצאתי לדרך. ואז- לזרוק את כל הסיגריות מהבית, את כל המאפרות וכל המציתים!!! זה מאוד עזר לי. יש בזה אקט סימבולי, שמאוד מחזק בהחלטה, וחוץ מזה יש פחות פיתוי נגיש לעשן. ורצוי לספר לכל העולם שאת מפסיקה לעשן. קודם כל את תשמעי מהרבה אנשים "כל הכבוד", שזה מאוד מעודד. וזה גם יכניס אותך למעין מחוייבות, לא רק מול עצמך, אלא גם מול אחרים, שלא תרצי לאכזב אותם. וחוץ מזה- את צריכה לדעת שזה קשה מאוד!!! ברור שצפויים ימים קשים. אם תתני לקושי להחליט בשבילך- אין לך סיכוי. תגידי לעצמך שאת חזקה, יותר חזקה מכל התמכרות. תגידי שאת לא תלותית, שאת לא מוותרת בקלות. ותשמעי- גם אני בימים הראשונים הייתי ממש פסיכית. יום אחד סתם, בלי סיבה, צעקתי על הבת שלי ואני ממש, אבל ממש לא יודעת לצעוק. והיו לי מחשבות מוזרות... בחיי, חשבתי שלא שווה לחיות בלי סיגריות, שזה מצחיק אותי עכשיו. לא הבנתי איך אפשר לעשות דברים פשוטים ביום-יום בלי סיגריה תקועה בפה. גם לא יכולתי לעבוד כמה ימים. וזה ממש השתפר! אז אם את מחליטה- אולי תאמצי את העצות שלי. ושיהיה בהצלחה!!! וספרי איך הולך...

 

[אין שם5]

אני הייתי אומר שמגיע לך....

תנסי להיזכר למה התחלת...ואז תביני כמה אהבלה היית. התחלת בתיכון??? בצבא?? לחץ חברתי?? או איך שקוראים לדבר הדבילי הזה??? לא היית מספיק חזקה?? אז י'ללללההה.......תתחילי ותמשיכי לסבול. לא מבין את ההשתעבדות הזו לסיגריות. אנשים ממש מסכנים