וואי, אני מתוסבכת

[eHetz]

וואי, אני מתוסבכת

כל דבר שקשור באמא שלי מעלה לי את האטרף. בדרך כלל כל מה שהיא עושה זה לא מה שהייתי מצפה ממנה ואני יודעת שלפעמים אני יותר מידי קשוחה עימה. אני במעין מעגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו, נמאס לי לכעוס עליה כי הרי אני לא יכולה לשנות אותה ואני לא יודעת כיצד להשלים עם מה שהיא. היא תמיד צוחקת עלי שמאז שסיימתי את הצבא אז התחיל גיל ההתבגרות שלי שלא נגמר, בעצם עכשיו אני מבאיה לה אותה הפוך על הפוך. אם פעם הייתי ילדה טובה, עכשיו אני עושה לה בית ספר וזה פשוט לא נשלט אצלי. כל פעם מדהים אותי שכל פעם שאני חושבת עליה או אפילו כשאני מנסה להיזכר בזיכרונות הילדות הראשונים שלי ממנה הם תמיד בסימן שלילי. איך יוצאים ממעגל זה? תודה מראש.......

 

[alona 9]

מתוסבכת? לא נראה לי

אם כבר... זוכרת כועסת נוטרת ולא שוכחת מאמינה שיש לך הסיבות הנכונות לכעסים,קשה לצאת מהמעגל הזה, הצצתי לך בכרטיס, את צעירה יקירתי,אני מאמינה שהזמן אולי לא ירפא את הכאב אולם הזמן יעזור לך ללמוד לחיות עם הזכרונות ואולי גם, יערפל מעט את שחווית. ברוכה הבאה

 

[ערפה]

זו לא את...

קראתי את הודעתך ואני בגלל גילי ומצב משפחתי עומדת בדיוק בצד השני - אני יכולה להיות אמך, ולכן אני מרשה לעצמי להציע לך בואי נערוך סימולציה. אך קודם בואי נסכים כי אם וביתה/ בנה הם שתי רשויות עצמאיות ושונות לכל אחד חובות וזכויות וזה בהחלט לגיטימי שלא תסכימי לדעתה אבל... אנחנו בני אנוש שזקוקים ל"ביחד" ול"ביחד" הזה יש מחיר, לי יש את הרושם שאת פשוט לא מוכנה לשלם את המחיר , ומצד שני לא מוכנה לוותר על היתרונות ש"ביחד:" חישבי רגע שאת האמא ואמך (שהיאביתך) נוהגת כפי שאת נוהגת איתה, עימדי מול מראה ודברי אל עצמך בכנות מה את היית עושה לבת כזו??זה תרגיל לא קל אבל אפשרי ולאחר שתתני לעצמך תשובה כנה יהיה לך הרבה יותר קל לתקשר עם אמך. אספר לך כי לי יש ארבעה ילדים שהצעירה מבינהם בערך בגילך ניסתה לעשות לנו בית ספר, אני כמעט עליתי על גג העולם עד שהגעתי לפסיכולוג נפלא, שזימן אותה לשיחה, שוחחנו שלושתנו - יחד עם בעלי -אביה, ואח"כ היא נפגשה איתו לפגישה לבדה, לאחר המפגש הזה אנחנו (בעלי ואני) נפגשנו איתו פעם שניה ולמעשה האחרונה, בשיחה הוא הסתכל לי בעיניים ואמר : תראי יש דברים שבידיך ויש דברים שהם מחוץ לשליטתך, חבל לך על האנרגיות שאת מבזבזת לשנות דברים שאינם תלויים בך. השלימי עם מה שיש והמשיכי בכייף את חייך. ומה יצא?? הפסקנו להיות משרד הרווחה של הבת, היא למדה כי כי יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה אבל במימונה המלא, אנחנו מקבלים אותה יפה כשהיא פונה אבל נותנים לה להתמודד עם כל קשיי החיים , והם רבים. והיום אני לא מקדישה כוחות נפש לחשיבה על הקשר כי אם נותנת לזה לזרום לפי הקצב שלה, והפלא ופלא, ככל אנחנו מקדישים פחות כך היא מנסה להתקרב יותר. אז אולי אם גם אצלך היו נותנים לך להתמודד עם קשיי החיים היית לומדת להעריך את מה שיש, להפיק את הטוב שבקשר עם ההורים, ולא לראות בהם נותני שרותים.והרי כל העולם הוא בית מסחר אחד גדול של קח ותן וזה נכון בחברויות, בפוליטיקה, בעבודה ואפילו במשפחה. זה לא חיי קיבוץ שכל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו!!! בהצלחה, וזכרי אל משפחה נולדים משפחה לא בוחרים!!

 

[eHetz]

קודם כל תודה רבה על ההתייחסות

ואני קראתי בעיון רב את מה שכולכם רשמתם. אני יודעת שאם הייתי שמה את עצמי במקום אימי ברוב המיקרים לא הייתי מקבלת את ההתנהגות, אך יחד עם זאת לא מדובר פה בנטינה שלה אלא מה שמעצבן אותי הוא רוב ההתנהגות שלה. תבינו הבית שלי הוא שיגרתי, אצלי בבית האמא היא הדומיננטית, המחליטה, האחראית על הכסף וכדומה. לעומתה האבא הוא השקט העושה כל מה שהיא אומרת, ואבא שלי לפחות בזיכרון הילדות שלי הוא המגדל. אבא שלי היה משכיב אותי לישון, אבא שלי מעיר אותי, מלביש אותי, מסרק, עושה תיסרוקות, לוקח לגן, מחזיר מהגן, נותן לאכול ואז כנראה איפשהו גם היא היתה מגיעה ותמיד אצלה הכל היה דרך מעין "שוחד" חזרה מאיפה שחזרה אז עם משהו מתוק בשבילי, וכדומה. אפילו כשניסיתי ולא התאמצתי להיזכר בזיכרון ילדות ראשון ממנה אז יש בו סוג של טראומה שטבועה בי עד היום. הכל אצלה הולך דרך לעשות רגשי אשמה. היום כשאני אמא ואני נותנת את המירב שאני יכולה ואני מדברת על זמן איכות עם הילד תמיד היא אומרת לי שאני לא צריכה ושואלת למה אני מרגישה שאני צריכה לעשות זאת כל הזמן ובטוח שזה נובע מזה.

 

[ערפה]

ואל תתפלאי..

אם ילדך בעוד עשרים שנה יכתוב בפורום שהוא/היא לא מרוצה מכל מה שאת עשית עבורו כי: כל הזמן קירקרת סביבו, כי לא נתת לו עצמאות, כי לא היה רגע שלא נעלמת מעיניו. תעשי כל מה שצוו ליבך אומר אבל אל תשכחי לרגע אחד אפילו כי לידך אדם, שהוא אולי דומה לך בתכונות מסויימות אבל למעשה הוא יחיד ומיוחד בדיוק כמו שאת יחידה ומיוחדת בעולם ויקשה עליך מאד אם תרצי לרצותו. זה בלתי אפשרי וגם לא נחוץ. נהגי בהגינות והיי הגונה עם עצמך כך שמצפונך יהיה נקי שכל מה שהבנת שנכון עשית. רק את זה את יכולה לעשות , השאר בידי שמים. בעיקר חשוב כי ילדך יספוג את האווירה הנינוחה במשפחה כי זה ילווה אותו כשאת תהיה הסבתא והוא /היא האמא/אבא. בהצלחה!!!

 

[גלבועא]

אולי תתני לנו כמה דוגמאות?

וברוכה הבאה אלינו.

 

[pf26]

קראתי את כל השרשור עד כאן

ואני לא חושבת שאת מתוסבכת באופן מיוחד. זכרונות הילדות שלך קשורים לדעתי גם לחלוקה שהוריך עשו לגבי תפקידים בבית (הוא יותר בחינוך והיא בדברים אחרים). זה לא מסביר כמובן את העובדה שזכרונותיך על אימך הם שליליים כ"כ. כתבת משפט נכון מאד - את לא יכולה לשנות אותה. זה הצעד הראשון בתהליך השלמה עם המציאות. אני מקווה שתוכלי לקחת את התהליך הזה למקום טוב מבחינת מערכת היחסים בינכן. אולי שיחת יעוץ תעזור לכן. איפה אביך בכל העסק הזה?

 

[eHetz]

זהו שהעלילה "מסתבכת"

אמא שלי היא בתחום היעוץ/פסיכולוגיה - תמיד הייתי צוחקת שכשהיא למדה זאת היא מנסה להפעיל את הכלים שלה עלי/עלינו. אבא שלי בכלל לא היה בקטע החינוך אלא הגידול משום שהוא עצמאי והיה לו את הזמן. הקטע שזאת לא רק אני תקועה אני רואה את אחותי הגדולה וגם היא תקועה שם ופעם שאלתי אותה על כל זה והיא ענתה לי שמה אני חושבת כך בדיוק אמא התנהגה לאמא שלה ואת=אני מביאה לה אותו הדבר (לא שהכרתי את סבתי). פשוט תמיד קשה לי עם האופי שלה, תמיד אני מרגישה שמה שהיא עושה זה בשביל מה אחרים חושבים/יגידו/יקנאו וכדומה ====פולניה בקיצר. אני תמיד משתדלת לעשות הכל לא לפי זה משום שזה מפריע לי ולפעמים אני גם תופסת את עצמי. לא יודעת היום עובר עלי יום קשה במיוחד וסתם קשה לי.

 

[אל דן]

נשלח אלייך מסר