בעל תשובה10
New member
וואו!
מה עושים עם השיעמום הזה..
אז אני אעדכן קצת. הרבה זמן לא עדכנתי מה קורה איתי.
אז ככה, זה שאני לא בישיבה כבר, זה ידוע, עזבתי כבר לפני חודש וחצי.
חזרתי לבית, חיפשתי דירה ברמת גן, ומצאתי דירה ק.ט.ל.נ.י.ת, בלי עין הרע, ואני מבסוט עליה מאוד.
הבעיה היא.. שאני פשוט לבד! מה עושים עם הלבד הזה?
כשחזרתי בתשובה, אז ניתקתי קשר עם כל החברים שהיו לי (והיו לי המון!!!), והיום, אני פשוט לבד.
לגבי זוגיות, החלטתי שאני לא יכול להיות לבד. אני חייב לחפש אחת כזו. ולא לעבור על האיסור שהתורה אסרה במפורש.
כל השאר? מה אני אעשה... אני לא רוצה, אבל מה אני אעשה.. הרי כבר הבנתי שלהתחתן זה לא ריאלי כל כך.
אבל, הבעיה היא שהמראה שלי (הלבוש) די מרתיע אותי. ז"א, אני פשוט ממש מת מפחד, שלא יגרם חילול ה' על ידי.
אנשים שחזרו בתשובה אחרי שישבתי עליהם, ובכלל שדיברתי איתם, וכל הדרשות שדרשתי ברבים,
מה אני אעשה? פתאום אשים תמונה באטרף? (כמו שהיה לפני שחזרתי בתשובה).
אני חושש מאוד מחילול ה'. אני לא יכול ללכת למקומות, בגלל איך שאני לבוש. מאותו כנ"ל.
אני מרגיש תקוע. למה אני לא מחליף ביגוד, א' אין לי כרגע כסף, אני אמור לקבל עוד מעט איזה סכום ב"ה, אני אשתמש בו גם לזה, אבל בכלל, להחליף לבוש? ב', מה עם העניין של.. נכון.. חילול ה'?
אני אולי נשמע דרמטי מדי, אבל העניין הזה הוא לא סתם איזו הלכה, חילול ה' זה דבר לא פשוט בכלל. כמו שידוע.
השיעמום מכרסם אותי, ואני מסתובב בבית כמו איזה נעל בית מהלכת, מפה לשם, ומחפש מה לעשות.
אז נרשמתי לחדר כושר, לא נפרד (אני לא אוהב נשים! חח) וזה צעד מטאורי בשבילי. בפעם הראשונה שנכנסתי לשם, היה לי זעזוע
אדיר, "מה אתה עושה פה?!" שאלתי את עצמי,הרי יש שם נשים לא צנועות, ובארבע שנים האחרונות, האישה היחידה שראיתי זו אמא שלי חח שתהיה בריאה אמן ועוד פה ושם שדכניות וכו'.
עכשיו אני מורגל לזה כבר, ז"א פחות מזועזע מזה שאני בחד"כ מעורב, אבל בלי ספק, שאני לא שקט שם כל כך. למה?
.............נחשו................ שמא יראה אותי מישהו שם שדרשתי בפניו.. (אני לא פרנואיד! פשוט עסקתי בקירוב המון זמן! ופגשתי אנשים מכל מקום אפשרי, ואני חושש מ..: "אהה! אתה לא ההוא מ..." אז אין לי שקט.)
מה עלי לעשות? לעזוב הכל לגמרי, אני לא רוצה. אבל אני מרגיש כל כך תקוע, כל כך מתוסכל, והחיוך שלי, שכמעט אף פעם לא יורד מהפנים, מחפש את הדרך חזרה הביתה. לפּניי.
והוא לא מוצא את הדרך חזרה.
אני לא בן אדם דכאוני (אפילו אם זה נשמע ככה מהההודעות שלי לפעמים), בכלל לא! אני האדם הכי שמח עלי אדמות. אבל אני לא מצליח כרגע לשמוח, לא מצליח לעשות משהו עם עצמי, מרגיש כמו דיסק תקוע, רק שההבדל ביני לבין הדיסק, שהוא קופץ מהר מקטע לקטע, ואני תקוע באותו קטע, ככה שהוא בכלל לא מנגן.. (אני צריך להיות משורר) חח
אני כמו שמפו שעושה בועות, חח סתם סתם
קיצר, מה אתם אומרים? אני חייב צומי צומי צומי
מה עושים עם השיעמום הזה..
אז אני אעדכן קצת. הרבה זמן לא עדכנתי מה קורה איתי.
אז ככה, זה שאני לא בישיבה כבר, זה ידוע, עזבתי כבר לפני חודש וחצי.
חזרתי לבית, חיפשתי דירה ברמת גן, ומצאתי דירה ק.ט.ל.נ.י.ת, בלי עין הרע, ואני מבסוט עליה מאוד.
הבעיה היא.. שאני פשוט לבד! מה עושים עם הלבד הזה?
כשחזרתי בתשובה, אז ניתקתי קשר עם כל החברים שהיו לי (והיו לי המון!!!), והיום, אני פשוט לבד.
לגבי זוגיות, החלטתי שאני לא יכול להיות לבד. אני חייב לחפש אחת כזו. ולא לעבור על האיסור שהתורה אסרה במפורש.
כל השאר? מה אני אעשה... אני לא רוצה, אבל מה אני אעשה.. הרי כבר הבנתי שלהתחתן זה לא ריאלי כל כך.
אבל, הבעיה היא שהמראה שלי (הלבוש) די מרתיע אותי. ז"א, אני פשוט ממש מת מפחד, שלא יגרם חילול ה' על ידי.
אנשים שחזרו בתשובה אחרי שישבתי עליהם, ובכלל שדיברתי איתם, וכל הדרשות שדרשתי ברבים,
מה אני אעשה? פתאום אשים תמונה באטרף? (כמו שהיה לפני שחזרתי בתשובה).
אני חושש מאוד מחילול ה'. אני לא יכול ללכת למקומות, בגלל איך שאני לבוש. מאותו כנ"ל.
אני מרגיש תקוע. למה אני לא מחליף ביגוד, א' אין לי כרגע כסף, אני אמור לקבל עוד מעט איזה סכום ב"ה, אני אשתמש בו גם לזה, אבל בכלל, להחליף לבוש? ב', מה עם העניין של.. נכון.. חילול ה'?
אני אולי נשמע דרמטי מדי, אבל העניין הזה הוא לא סתם איזו הלכה, חילול ה' זה דבר לא פשוט בכלל. כמו שידוע.
השיעמום מכרסם אותי, ואני מסתובב בבית כמו איזה נעל בית מהלכת, מפה לשם, ומחפש מה לעשות.
אז נרשמתי לחדר כושר, לא נפרד (אני לא אוהב נשים! חח) וזה צעד מטאורי בשבילי. בפעם הראשונה שנכנסתי לשם, היה לי זעזוע
אדיר, "מה אתה עושה פה?!" שאלתי את עצמי,הרי יש שם נשים לא צנועות, ובארבע שנים האחרונות, האישה היחידה שראיתי זו אמא שלי חח שתהיה בריאה אמן ועוד פה ושם שדכניות וכו'.
עכשיו אני מורגל לזה כבר, ז"א פחות מזועזע מזה שאני בחד"כ מעורב, אבל בלי ספק, שאני לא שקט שם כל כך. למה?
.............נחשו................ שמא יראה אותי מישהו שם שדרשתי בפניו.. (אני לא פרנואיד! פשוט עסקתי בקירוב המון זמן! ופגשתי אנשים מכל מקום אפשרי, ואני חושש מ..: "אהה! אתה לא ההוא מ..." אז אין לי שקט.)
מה עלי לעשות? לעזוב הכל לגמרי, אני לא רוצה. אבל אני מרגיש כל כך תקוע, כל כך מתוסכל, והחיוך שלי, שכמעט אף פעם לא יורד מהפנים, מחפש את הדרך חזרה הביתה. לפּניי.
והוא לא מוצא את הדרך חזרה.
אני לא בן אדם דכאוני (אפילו אם זה נשמע ככה מהההודעות שלי לפעמים), בכלל לא! אני האדם הכי שמח עלי אדמות. אבל אני לא מצליח כרגע לשמוח, לא מצליח לעשות משהו עם עצמי, מרגיש כמו דיסק תקוע, רק שההבדל ביני לבין הדיסק, שהוא קופץ מהר מקטע לקטע, ואני תקוע באותו קטע, ככה שהוא בכלל לא מנגן.. (אני צריך להיות משורר) חח
אני כמו שמפו שעושה בועות, חח סתם סתם
קיצר, מה אתם אומרים? אני חייב צומי צומי צומי
