וואו. היי לכולם...
אז ככה, אני קוראת פסיבית פה כבר תקופה מסויימת, תמיד מתלבטת אם להגיב או להשאר בצללים. אבל אני חייבת להוריד את זה מהלב, מקווה שזה בסדר. אני שני, 21, גדלתי בבית דתי-לאומי כל חיי אבל התחלתי לחפש בערך בגיל 15, רשמית יצאתי מ"הארון" אחרי השרות לאומי. תכלס החלטתי לכתוב פה כי קשה לי. לא מבחינת זה שכל החברות של דוסות (ו99% מהן כן), הן ממש קיבלו אותי וזה לא הפתיע אף אחד כשהתחלתי ללבוש מכנסיים או לראות טלוויזיה בשבת וכאלה. אבל אני מרגישה כלואה עדיין בדת, כל החברות שלי או נשואות או מאורסות או יוצאות קבוע ורק אני, הדתלשית ה"מסכנה" תקועה תמיד בבית. גם אם הייתי רוצה לצאת בסופ"שים זה לא בדיוק קורה ואפילו כשאני יוצאת עם חברה זה מצריך אותי לחשוב אם תשעת הימים או שלושת השבועות או איזה שקר שכזה... מה עושים?! מאיפה מביאים מעגל חברים חדש באמצע החיים?!! זהו. הייתי צריכה לפרוק את התסכול אחרי ערב שבו כל החברות שלי יצאו לרקד בהקפות שניות ואני ישבתי בבית והתאמללתי. תודה על האוזן הקשבת
שני
אז ככה, אני קוראת פסיבית פה כבר תקופה מסויימת, תמיד מתלבטת אם להגיב או להשאר בצללים. אבל אני חייבת להוריד את זה מהלב, מקווה שזה בסדר. אני שני, 21, גדלתי בבית דתי-לאומי כל חיי אבל התחלתי לחפש בערך בגיל 15, רשמית יצאתי מ"הארון" אחרי השרות לאומי. תכלס החלטתי לכתוב פה כי קשה לי. לא מבחינת זה שכל החברות של דוסות (ו99% מהן כן), הן ממש קיבלו אותי וזה לא הפתיע אף אחד כשהתחלתי ללבוש מכנסיים או לראות טלוויזיה בשבת וכאלה. אבל אני מרגישה כלואה עדיין בדת, כל החברות שלי או נשואות או מאורסות או יוצאות קבוע ורק אני, הדתלשית ה"מסכנה" תקועה תמיד בבית. גם אם הייתי רוצה לצאת בסופ"שים זה לא בדיוק קורה ואפילו כשאני יוצאת עם חברה זה מצריך אותי לחשוב אם תשעת הימים או שלושת השבועות או איזה שקר שכזה... מה עושים?! מאיפה מביאים מעגל חברים חדש באמצע החיים?!! זהו. הייתי צריכה לפרוק את התסכול אחרי ערב שבו כל החברות שלי יצאו לרקד בהקפות שניות ואני ישבתי בבית והתאמללתי. תודה על האוזן הקשבת