וואו, הבוקר שאחרי...
היה מ-ד-ה-י-ם!!!!! והרבה יותר מכך!!!!! כל אחד מהאנשים היה בדיוק כמו שדמיינתי אותו, בגרסה הטובה ביותר!!! אני לא מגזים, אני יודע שזה נשמע אולי טיפה מוגזם, אבל זה לא!!! אתמול בלילה חזרתי הרוג. ומאושר. זה משהו שקשה להסביר וקשה להכיל. ללכת על ענן, להיות מלא בהתרגשות, באדרנלין, באהבה, בתדהמה (מהאנשים, מהסיטואציה, מהאפשור של כל זה), באושר. איך המפגש היה? כבר בדרך חזרה אמרתי במלים פשוטות את האמת על המפגש הזה: "יותר טוב מזה לא היה יכול להיות; לא יכולתי לדמיין". אתם קולטים?! המפגש הזה היה יותר טוב ומופלא מאשר בפנטזיות הכי נועזות שלי, הכי מרחיקות-לכת שלי. זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם!!! כל אחד מהאנשים שהיה שם הוא אדם מדהים, מופלא, מיוחד, פשוט חבל על הזמן!!! בלילה נכנסתי לפורום, רציתי לספר, להגיד, כמו שגם עכשיו אני רוצה, אבל זה פשוט גדול עליי - אין לי מלים לתאר את מה שהיה ועד כמה זה היה טוב ומופלא ועולה על כל הציפיות (והיו לי ציפיות, ברוך השם!!!). כשחזרתי הביתה בלילה פתחתי את המחשב ורציתי לכתוב, אך לא יכולתי... מבעד לעיניי העייפות בלילה ראיתי את דף הפורום, אך לא היה לי כוח לכתוב איך היה, להתמודד עם המשימה הבלתי אפשרית להעביר את הקסם של הערב הזה ושל הלילה הזה. וגם עכשיו אני מתקשה בכך. אבל אני אתן כמה פרטים תיאוריים על הערב, שלא תגידו... נפגשתי עם טל וסרמן ליד העיריה באבן גבירול. היינו אמורים להיאסף על-ידי מאיה. טל וסרמן היא מדהימה, מיוחדת, עוצמתית, רואה (ראיה אנרגטית), מטפלת טבעית באנשים, פשוט ישות שהכתה אותי בהלם כבר בפעם הראשונה שראיתי אותה (כידוע לכם אני מכיר אותה עוד מלפני הפורום - וכך גם את דויד). היא קלילה, מצחיקה, קופצנית, כנה, חכמה, עמוקה, מקסימה. בכל פעם שאני רואה את טל וסרמן הלב שלי קופץ בחזה ואני מתמלא באושר או מינימום במצב רוח טווווווווב!!! והיא גם באופן מיידי גורמת להרגשה של חמימות ואהבה להתפשט בי, מעצם הנוכחות שלה. ככה היא. ואני גם לא יכול לפגוש אותה מבלי לרצות לחבק אותה. והחיבוק שלה זה משהו פשוט כ-י-פ-י ל-ג-מ-ר-י. מתחבקים איתה - והופ, מרגישים מאושרים. אני יודע שזה נשמע לא הגיוני, אבל בחיי שזה פשוט ככה - ויעידו שאר חבריי היקרים שזכו להתנסות הממיסה הזאת, להתחבק עם טל. ואז פגשנו את מאיה. היצור המדהים הזה, המלא באהבה הזה, פשוט אור מהלך על שתיים, מלא באופטימיות, ברצון לעזור, בנתינה ובהענקה בלתי פוסקות, ברגישות מדהימה. מאיה בהחלט הכתה אותי באלם ובהלם. לידיעתכם, היא בכלל לא בנאדם - היא מלאך. פשוט מלאכית שנחתה כאן כדי לחלוק איתנו אהבה וללמד אותנו לנשום אור ולחיות אותו. אני נשבע שהיא היתה מוקפת באור (ועדיין). פשוט זוהרת ברוך מלטף. בחצי שעה הראשונה הייתי לחוץ, מפוחד. הגענו שלושתינו מוקדם ועדיין לא פגשנו את האחרים. מאוד מאוד עזרה לי ההודעה המרגשת והאפקטיבית והנוגעת של גיל גיל: "בן! תזכור! - There is no spoon" יצאתי מהבית כשאני משנן לעצמי שוב ושוב "There is no spoon" - וזה עבד! בהן צדקי, זה עבד! אמנם התרגשתי ופחדתי, אבל תוצאות ההבנה של העובדה שאני יוצר את המציאות שלי ושהחלום הזה הוא יצירה שלי, חלחלו לתוך המציאות המופלאה שחוויתי בשעות הבאות. וגם אפשרו לי לקבל בטבעיות את כמויות האהבה והאושר שזומנו לי. אז תודה, גיל גיל! _א_ת_ה_ גדול!!! כשהגענו לקניון שבעת הכוכבים בהרצליה, מאיה חשה בקשיי ופשוט אספה אותי לזרועותיה וחבקה אותי. נמסתי לתוכה. כמו אמא טובה, בכמות אינסופית של אכפתיות ורוך ואהבה וחום ועוצמה, היא עטפה אותי בעצמה. נרגעתי. ולמן אותה נקודה ואילך הלכתי וחזרתי לעצמי, כמו שטל הקפידה לדווח לאחרים בהמשך הערב... אחר-כך הופיע דויד. המתוק הזה. האיש שבעצם בזכותו נוצר כל המפגש הזה. כאשר שאלתי "מי בא איתי לסרט" חשבתי שזהו, הפורום מתאחד לפגישה משותפת - אבל רק דויד, עם הודעה אחר הודעה, שרשור אחר שרשור, בעקשנות ובהתמדה, הצליח להביא את החלום הזה לכלל התגשמות. אני לא הייתי מצליח - ונראה לי שכמעט אף אחד אחר לא היה מצליח. רק דויד. ואכן, היינו שם בזכותו. והוא בנאדם מ-ק-ס-י-ם. כל כך מיוחד, כל כך טהור, כל כך כן, כל כך עוצמתי, כל כך אמיתי, כל כך רגיש, כל כך מוכשר, כל כך מלא באהבה, כל כך מודע, כל כך כייפי. אני מכיר אותו מלפני המפגש, אז לפחות ההלם של ההכרות עם האדם המופלא הזה נחסך ממני... אפשר אולי להרגיש באופן חלקי את העוצמה והאהבה והמיוחדות והמופלאות שלו באמצעות ההודעות הנפלאות שלו. ואז סיוון הגיעה... ומרגע לרגע הלכתי והתאהבתי בה. רבותי, היא פשוט ח-מ-ו-ד-ה שחבל על הזמן. אתם יודעים מה זאת חמודה?! חמודההההההההההה! היא מדהימה!! אני לא יודע איך לתאר את זה, אבל רוב הפגישה הפרצוף שלי היה מעוות קצת מרוב רצון ללטף אותה, לחבק אותה, לתת לה אהבה, להיות איתה. הרגשתי שיש בתוכה כל כך הרבה אהבה... כל כך הרבה! מיכל (פרינסס / דיפ אואושן) הגיעה אחרונה, כמה דקות לפני תחילת הסרט. אויש, היא בנאדם מופלא. עמוקה, חכמה, עוצמתית, מרגשת, מיוחדת. הבנתי מיד מדוע המוכרת בחנות הבגדים אמרה לה שהיא היתה רוצה להיות כמוה. יש לה מבט מדהים. היא מקרינה משהו מאוד מיוחד על כל סביבתה. היא אפשרה לנו להיפתח בהתחלה!!! היא מיוחדת, כל כך מיוחדת, עד שאני מאוד מתקשה לאפיין אותה ולחלוק אתכם את נפלאותה ומדהימותה. היא חבקה אותי (איזה כיף לי!!!!). היא חבקה אותי!!!! טוב, האמת היא שכולם חבקו את כולם - ולזה אני עוד אגיע - אבל מיכלוש היא יצור שפשוט רוצים להיות בקרבתו, ללמוד ממנו, לגעת בו, לקבל ממנו, לתת לו, להתחבר אליו... מיכל מדהימה ומורכבת והיא היחידה שאינני מצליח כלל לבטא את רגשותיי ביחס אליה ולהעביר משהו ברור יותר ממנה אליכם. צריך להכיר אותה. זוהי זכות להכיר אותה. זוהי זכות גדולה להיות ידיד שלה. וזוהי זכות ענקית להיות ידיד קרוב שלה (כמו שאולי אני אזכה להיות פעם...). בחלק גדול מהזמן, במיוחד כאשר היינו בהליכה ממקום למקום, הייתי איתה. פשוט לא יכולתי להתרחק ממנה, גם לא רציתי. נצמדתי אליה... אני מקווה שלא כמו עלוקה או משהו, אבל לא יכולתי להרפות. לא רציתי להרפות. באותם רגעים פשוט לא רציתי להתרחק ממנה, אף לא לרגע. הרגשתי בקרבתה הרגשה מאוד מיוחדת. אחרי ברידג´יט ג´ונס, שגם בפעם הרביעית (!) גרמה לי לאושר להנאה ולצחוק, נסענו לחוף הים בהרצליה. פרשנו שמיכה... והתחלנו להכיר. דברנו, צחקנו, התוודינו, היינו עצמנו, התבוננו אחד בשני, התמודדנו עם המבוכה שלנו, נגענו (!...), הבענו את רגשותינו, הקשבנו, נעזרנו, תמכנו, אהבנו, התקרבנו... זה נמשך שעות. וזאת רק ההתחלה. דויד, טל, מאיה, סיון ומיכל - אני אוהב אתכם. יותר מאי פעם. אני שלכם, בחברות ובאהבה. דוידוש, טלוש, מאיוש, סיונוש ומכילוש - א-נ-י א-ו-ה-ב א-ת-כ-ם. ואני מחכה בקוצר רוח לפגוש אתכם (!... כן, עוד פעם!), כל אחד לחוד וכולכם ביחד. וגם אתם, שלא הייתם איתנו, שמורה לכם אהבתנו והוקרתנו. מחכים להצטרפותכם למעגל האהבה והאמת, הרוך והרגשות, הכנות וה"פשוט להיות". פורום "להרגיש טוב" התמיר את עצמו... ועלה בכמה דרגות. מעכשיו הוא מתחיל לייצר קשרים לא "רק" וירטואליים... באחת מההודעות הקודמות כתבתי שהפורום הזה שינה לי את החיים. נו, אז מה אני אגיד עכשיו? שלכם באהבה ובתודה עצומה, בן
היה מ-ד-ה-י-ם!!!!! והרבה יותר מכך!!!!! כל אחד מהאנשים היה בדיוק כמו שדמיינתי אותו, בגרסה הטובה ביותר!!! אני לא מגזים, אני יודע שזה נשמע אולי טיפה מוגזם, אבל זה לא!!! אתמול בלילה חזרתי הרוג. ומאושר. זה משהו שקשה להסביר וקשה להכיל. ללכת על ענן, להיות מלא בהתרגשות, באדרנלין, באהבה, בתדהמה (מהאנשים, מהסיטואציה, מהאפשור של כל זה), באושר. איך המפגש היה? כבר בדרך חזרה אמרתי במלים פשוטות את האמת על המפגש הזה: "יותר טוב מזה לא היה יכול להיות; לא יכולתי לדמיין". אתם קולטים?! המפגש הזה היה יותר טוב ומופלא מאשר בפנטזיות הכי נועזות שלי, הכי מרחיקות-לכת שלי. זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם!!! כל אחד מהאנשים שהיה שם הוא אדם מדהים, מופלא, מיוחד, פשוט חבל על הזמן!!! בלילה נכנסתי לפורום, רציתי לספר, להגיד, כמו שגם עכשיו אני רוצה, אבל זה פשוט גדול עליי - אין לי מלים לתאר את מה שהיה ועד כמה זה היה טוב ומופלא ועולה על כל הציפיות (והיו לי ציפיות, ברוך השם!!!). כשחזרתי הביתה בלילה פתחתי את המחשב ורציתי לכתוב, אך לא יכולתי... מבעד לעיניי העייפות בלילה ראיתי את דף הפורום, אך לא היה לי כוח לכתוב איך היה, להתמודד עם המשימה הבלתי אפשרית להעביר את הקסם של הערב הזה ושל הלילה הזה. וגם עכשיו אני מתקשה בכך. אבל אני אתן כמה פרטים תיאוריים על הערב, שלא תגידו... נפגשתי עם טל וסרמן ליד העיריה באבן גבירול. היינו אמורים להיאסף על-ידי מאיה. טל וסרמן היא מדהימה, מיוחדת, עוצמתית, רואה (ראיה אנרגטית), מטפלת טבעית באנשים, פשוט ישות שהכתה אותי בהלם כבר בפעם הראשונה שראיתי אותה (כידוע לכם אני מכיר אותה עוד מלפני הפורום - וכך גם את דויד). היא קלילה, מצחיקה, קופצנית, כנה, חכמה, עמוקה, מקסימה. בכל פעם שאני רואה את טל וסרמן הלב שלי קופץ בחזה ואני מתמלא באושר או מינימום במצב רוח טווווווווב!!! והיא גם באופן מיידי גורמת להרגשה של חמימות ואהבה להתפשט בי, מעצם הנוכחות שלה. ככה היא. ואני גם לא יכול לפגוש אותה מבלי לרצות לחבק אותה. והחיבוק שלה זה משהו פשוט כ-י-פ-י ל-ג-מ-ר-י. מתחבקים איתה - והופ, מרגישים מאושרים. אני יודע שזה נשמע לא הגיוני, אבל בחיי שזה פשוט ככה - ויעידו שאר חבריי היקרים שזכו להתנסות הממיסה הזאת, להתחבק עם טל. ואז פגשנו את מאיה. היצור המדהים הזה, המלא באהבה הזה, פשוט אור מהלך על שתיים, מלא באופטימיות, ברצון לעזור, בנתינה ובהענקה בלתי פוסקות, ברגישות מדהימה. מאיה בהחלט הכתה אותי באלם ובהלם. לידיעתכם, היא בכלל לא בנאדם - היא מלאך. פשוט מלאכית שנחתה כאן כדי לחלוק איתנו אהבה וללמד אותנו לנשום אור ולחיות אותו. אני נשבע שהיא היתה מוקפת באור (ועדיין). פשוט זוהרת ברוך מלטף. בחצי שעה הראשונה הייתי לחוץ, מפוחד. הגענו שלושתינו מוקדם ועדיין לא פגשנו את האחרים. מאוד מאוד עזרה לי ההודעה המרגשת והאפקטיבית והנוגעת של גיל גיל: "בן! תזכור! - There is no spoon" יצאתי מהבית כשאני משנן לעצמי שוב ושוב "There is no spoon" - וזה עבד! בהן צדקי, זה עבד! אמנם התרגשתי ופחדתי, אבל תוצאות ההבנה של העובדה שאני יוצר את המציאות שלי ושהחלום הזה הוא יצירה שלי, חלחלו לתוך המציאות המופלאה שחוויתי בשעות הבאות. וגם אפשרו לי לקבל בטבעיות את כמויות האהבה והאושר שזומנו לי. אז תודה, גיל גיל! _א_ת_ה_ גדול!!! כשהגענו לקניון שבעת הכוכבים בהרצליה, מאיה חשה בקשיי ופשוט אספה אותי לזרועותיה וחבקה אותי. נמסתי לתוכה. כמו אמא טובה, בכמות אינסופית של אכפתיות ורוך ואהבה וחום ועוצמה, היא עטפה אותי בעצמה. נרגעתי. ולמן אותה נקודה ואילך הלכתי וחזרתי לעצמי, כמו שטל הקפידה לדווח לאחרים בהמשך הערב... אחר-כך הופיע דויד. המתוק הזה. האיש שבעצם בזכותו נוצר כל המפגש הזה. כאשר שאלתי "מי בא איתי לסרט" חשבתי שזהו, הפורום מתאחד לפגישה משותפת - אבל רק דויד, עם הודעה אחר הודעה, שרשור אחר שרשור, בעקשנות ובהתמדה, הצליח להביא את החלום הזה לכלל התגשמות. אני לא הייתי מצליח - ונראה לי שכמעט אף אחד אחר לא היה מצליח. רק דויד. ואכן, היינו שם בזכותו. והוא בנאדם מ-ק-ס-י-ם. כל כך מיוחד, כל כך טהור, כל כך כן, כל כך עוצמתי, כל כך אמיתי, כל כך רגיש, כל כך מוכשר, כל כך מלא באהבה, כל כך מודע, כל כך כייפי. אני מכיר אותו מלפני המפגש, אז לפחות ההלם של ההכרות עם האדם המופלא הזה נחסך ממני... אפשר אולי להרגיש באופן חלקי את העוצמה והאהבה והמיוחדות והמופלאות שלו באמצעות ההודעות הנפלאות שלו. ואז סיוון הגיעה... ומרגע לרגע הלכתי והתאהבתי בה. רבותי, היא פשוט ח-מ-ו-ד-ה שחבל על הזמן. אתם יודעים מה זאת חמודה?! חמודההההההההההה! היא מדהימה!! אני לא יודע איך לתאר את זה, אבל רוב הפגישה הפרצוף שלי היה מעוות קצת מרוב רצון ללטף אותה, לחבק אותה, לתת לה אהבה, להיות איתה. הרגשתי שיש בתוכה כל כך הרבה אהבה... כל כך הרבה! מיכל (פרינסס / דיפ אואושן) הגיעה אחרונה, כמה דקות לפני תחילת הסרט. אויש, היא בנאדם מופלא. עמוקה, חכמה, עוצמתית, מרגשת, מיוחדת. הבנתי מיד מדוע המוכרת בחנות הבגדים אמרה לה שהיא היתה רוצה להיות כמוה. יש לה מבט מדהים. היא מקרינה משהו מאוד מיוחד על כל סביבתה. היא אפשרה לנו להיפתח בהתחלה!!! היא מיוחדת, כל כך מיוחדת, עד שאני מאוד מתקשה לאפיין אותה ולחלוק אתכם את נפלאותה ומדהימותה. היא חבקה אותי (איזה כיף לי!!!!). היא חבקה אותי!!!! טוב, האמת היא שכולם חבקו את כולם - ולזה אני עוד אגיע - אבל מיכלוש היא יצור שפשוט רוצים להיות בקרבתו, ללמוד ממנו, לגעת בו, לקבל ממנו, לתת לו, להתחבר אליו... מיכל מדהימה ומורכבת והיא היחידה שאינני מצליח כלל לבטא את רגשותיי ביחס אליה ולהעביר משהו ברור יותר ממנה אליכם. צריך להכיר אותה. זוהי זכות להכיר אותה. זוהי זכות גדולה להיות ידיד שלה. וזוהי זכות ענקית להיות ידיד קרוב שלה (כמו שאולי אני אזכה להיות פעם...). בחלק גדול מהזמן, במיוחד כאשר היינו בהליכה ממקום למקום, הייתי איתה. פשוט לא יכולתי להתרחק ממנה, גם לא רציתי. נצמדתי אליה... אני מקווה שלא כמו עלוקה או משהו, אבל לא יכולתי להרפות. לא רציתי להרפות. באותם רגעים פשוט לא רציתי להתרחק ממנה, אף לא לרגע. הרגשתי בקרבתה הרגשה מאוד מיוחדת. אחרי ברידג´יט ג´ונס, שגם בפעם הרביעית (!) גרמה לי לאושר להנאה ולצחוק, נסענו לחוף הים בהרצליה. פרשנו שמיכה... והתחלנו להכיר. דברנו, צחקנו, התוודינו, היינו עצמנו, התבוננו אחד בשני, התמודדנו עם המבוכה שלנו, נגענו (!...), הבענו את רגשותינו, הקשבנו, נעזרנו, תמכנו, אהבנו, התקרבנו... זה נמשך שעות. וזאת רק ההתחלה. דויד, טל, מאיה, סיון ומיכל - אני אוהב אתכם. יותר מאי פעם. אני שלכם, בחברות ובאהבה. דוידוש, טלוש, מאיוש, סיונוש ומכילוש - א-נ-י א-ו-ה-ב א-ת-כ-ם. ואני מחכה בקוצר רוח לפגוש אתכם (!... כן, עוד פעם!), כל אחד לחוד וכולכם ביחד. וגם אתם, שלא הייתם איתנו, שמורה לכם אהבתנו והוקרתנו. מחכים להצטרפותכם למעגל האהבה והאמת, הרוך והרגשות, הכנות וה"פשוט להיות". פורום "להרגיש טוב" התמיר את עצמו... ועלה בכמה דרגות. מעכשיו הוא מתחיל לייצר קשרים לא "רק" וירטואליים... באחת מההודעות הקודמות כתבתי שהפורום הזה שינה לי את החיים. נו, אז מה אני אגיד עכשיו? שלכם באהבה ובתודה עצומה, בן
))) אין הזכויות שמורות, מוזר להדביק באושר את האחר. מלא אושר לכולם רחל-נשמה
