וואו, איזה פורום!
עברתי קצת על הפורום וקראתי. לא הכל היה לי קל להבנה, כי רמת הכתיבה גבוהה מאוד (בשבילי) וכמות האינטליגנציה שנשפכת פה היא מונומנטלית. אני אחלוק אתכם משהו, שנראה לי רלוונטי ושגם בא לי לחלוק אותו. מאז שהייתי ילד קטן הבנתי שיש פה טעות ענקית. בסרטים, בספרים, בסיפורים, בחיים סביבי - פשוט לא הצלחתי להבין מדוע בני-האדם מתעקשים ליצור הפרדה מלאכותית שלמה המבוססת על אבחנות ביולוגיות. מובן שברגע שנוצרת התייחסות שונה על סמך האבחנות הביולוגיות, אותה התייחסות מצמיחה הבדלים נוספים - נרכשים. ואז, מקץ זמן מה, יש כבר גם הבדלים פנימיים ונפשיים (שלא היו מלכתחילה), שהולכים ומתעמקים ככל שמעגל הקסמים נמשך. אני חושב שאחרי אלפי שנים כאלה נוצרו הבדלים גדולים (אבל הם לא חשובים, כפי שלא משנה צבע שערו של האדם, או צבע עורו). כילד, אני זוכר ששמתי לב שיש בעולם זרימה של מידע (אנרגיה) חזקה מאוד סביבי, המאלצת אנשים לחשוב ולתפוש בדרך מסויימת. שמתי לב שזרימה שונה לגמרי של אנרגיה מיועדת לגברים וזרימה אחרת - לנשים. שמתי לב שהזרימה הזאת מאלצת בני-אדם תמימים לשייך עצמם לקטגוריה מלאכותית: "גברים" ו"נשים". ובעקבות הפרדה זו, לשלוח זרם שונה לגמרי של נתונים למי שהינו "גבר" וזרם אחר של נתונים למי שהינו "אישה". זה נורא נורא עצבן אותי, כילד. וקומם אותי. אז מצאתי לי טריק כדי לחמוק מזה, כי לא הסכמתי לחשוב על עצמי כעל "גבר" (שזה פשוט המצאה אנושית וחסר כל אחיזה במציאות, כבר כילד ידעתי זאת) או "אישה". כבר אז רציתי להאחז במציאות ולא לכסות את עיניי מפניה. אז מה עשיתי? פשוט מאוד, הנחתי לשתי זרימות המידע להציף אותי ולמלא אותי. וכך, כל מסר תת-הכרתי בסביבה שלי שהופנה לנשים בלבד (ותת-המודע של הגברים באותה סביבה לא קיבל אותו), הגיע גם אליי. לדוגמא, בכל פעם שראיתי סרט קולנוע, או קראתי סיפור, החלפתי מדי פעם בדמיוני את כל הגברים בנשים ואת כל הנשים בגברים וכך קיבלתי את המידע והמסרים המתקנים, באופן אוטומטי, אל תוך תת ההכרה שלי. דוגמא אחרת, בכל פעם שראיתי שני גברים מתקשרים ביניהם, דמיינתי שהם שתי נשים וראיתי כמה שזה היה מגוחך אם הם היו מתקשרות ככה. אותו דבר עשיתי גם להיפך. ואז ראיתי כמה שזה מגוחך שזה נראה לי מגוחך. וזוהי עוד דרך שבאמצעותה הייתי שובר את הקבעון המידעי שזרם סביבי ולתוכי. ועוד דוגמא, כאשר הייתי חושב על עצמי ועל אחרים, הייתי זוכר שהגוף הוא רק מעין כלי-רכב ושלא משנה באיזה כלי-רכב אנחנו נמצאים (עם בולבול או עם רחם), אנחנו עדיין אותם אנשים בדיוק. גם זה עזר לי, בגיל הכל-כך קריטי שבו נמצאתי, למנוע מנפשי את הוירוס הזה של "גברים" - "נשים". כן, אל תזלזלו בילדים, יש להם אינטליגנציה אינטואיטיבית מדהימה! כך נוצר איזה שהוא יצור כלאיים מוזר, שהוא אני כיום. אני לא חש "גבר" ובטח שלא "אישה". הזהות שלי, מבחינתי, נטולת אבחנות כאלה במידה רבה. יש נשים שזה מאיים עליהן מאוד, כי אני לא רואה "אותן" (אם ה"נשיות" היא חלק חשוב מהזהות העצמית שלהן). אבל באופן כללי אני לא טיפוס מאיים כל כך ולכן זה לא נורא. מובן, יש לי גוף המכונה "גוף של גבר" אך הנפש שלי, ככל הנראה לי, איננה נפש גברית או נשית. עד היום אני חש מאויים ממי שתפיסת עולמם מחלקת את בני-האדם ל"גברים" ול"נשים". החלוקה הזאת מופרכת לחלוטין בעיני - ומאיימת עלי - כי היא מותירה אותי מחוץ למשחק. ומאיימת לשטות בי ולגרום לי להאמין שבני האדם באמת נחלקים ל"נשים - גברים" (וזה לא טוב להתנתק מהמציאות). אגב, מי שמתייג/ת אותי כ"הומו" או כ"דו-מיני" פספס/ה לגמרי. אני הטרוסקסואל לחלוטין. אני יודע שהנושא הזה של "גברים - נשים" עמוס במרירות ובכאב רגשי אצל "נשים". וזה מובן, כי הרעלים שהוחדרו לתוך נפשן הינם איומים ונוראים. גם הרעלים שהוחדרו לתוך נפש ה"גברים" איומים ונוראים באותה מידה, אך רמת המודעות שלהם ל"רעל" זה נמוכה יותר. אני מאוד אשמח אם לא תתנפלו עלי כאן. אני יודע שכאשר יש לי רעל רגשי ביחס למשהו, אני נוטה להתנפל על אנשים שמגרים לי את הרעל הזה, אבל זה לא כיף לצד השני. אבל אני בסך הכל חלקתי אתכם פיסה מחיי. אז גם אם יש למישהו ביקורת על מה שאמרתי (ולמה שתהיה? זאת בסך הכל פיסה מהחיים שלי. איך אפשר לבקר פיסת-חיים של מישהו?), אני מבקש, בעדינות. באהבה, בן
עברתי קצת על הפורום וקראתי. לא הכל היה לי קל להבנה, כי רמת הכתיבה גבוהה מאוד (בשבילי) וכמות האינטליגנציה שנשפכת פה היא מונומנטלית. אני אחלוק אתכם משהו, שנראה לי רלוונטי ושגם בא לי לחלוק אותו. מאז שהייתי ילד קטן הבנתי שיש פה טעות ענקית. בסרטים, בספרים, בסיפורים, בחיים סביבי - פשוט לא הצלחתי להבין מדוע בני-האדם מתעקשים ליצור הפרדה מלאכותית שלמה המבוססת על אבחנות ביולוגיות. מובן שברגע שנוצרת התייחסות שונה על סמך האבחנות הביולוגיות, אותה התייחסות מצמיחה הבדלים נוספים - נרכשים. ואז, מקץ זמן מה, יש כבר גם הבדלים פנימיים ונפשיים (שלא היו מלכתחילה), שהולכים ומתעמקים ככל שמעגל הקסמים נמשך. אני חושב שאחרי אלפי שנים כאלה נוצרו הבדלים גדולים (אבל הם לא חשובים, כפי שלא משנה צבע שערו של האדם, או צבע עורו). כילד, אני זוכר ששמתי לב שיש בעולם זרימה של מידע (אנרגיה) חזקה מאוד סביבי, המאלצת אנשים לחשוב ולתפוש בדרך מסויימת. שמתי לב שזרימה שונה לגמרי של אנרגיה מיועדת לגברים וזרימה אחרת - לנשים. שמתי לב שהזרימה הזאת מאלצת בני-אדם תמימים לשייך עצמם לקטגוריה מלאכותית: "גברים" ו"נשים". ובעקבות הפרדה זו, לשלוח זרם שונה לגמרי של נתונים למי שהינו "גבר" וזרם אחר של נתונים למי שהינו "אישה". זה נורא נורא עצבן אותי, כילד. וקומם אותי. אז מצאתי לי טריק כדי לחמוק מזה, כי לא הסכמתי לחשוב על עצמי כעל "גבר" (שזה פשוט המצאה אנושית וחסר כל אחיזה במציאות, כבר כילד ידעתי זאת) או "אישה". כבר אז רציתי להאחז במציאות ולא לכסות את עיניי מפניה. אז מה עשיתי? פשוט מאוד, הנחתי לשתי זרימות המידע להציף אותי ולמלא אותי. וכך, כל מסר תת-הכרתי בסביבה שלי שהופנה לנשים בלבד (ותת-המודע של הגברים באותה סביבה לא קיבל אותו), הגיע גם אליי. לדוגמא, בכל פעם שראיתי סרט קולנוע, או קראתי סיפור, החלפתי מדי פעם בדמיוני את כל הגברים בנשים ואת כל הנשים בגברים וכך קיבלתי את המידע והמסרים המתקנים, באופן אוטומטי, אל תוך תת ההכרה שלי. דוגמא אחרת, בכל פעם שראיתי שני גברים מתקשרים ביניהם, דמיינתי שהם שתי נשים וראיתי כמה שזה היה מגוחך אם הם היו מתקשרות ככה. אותו דבר עשיתי גם להיפך. ואז ראיתי כמה שזה מגוחך שזה נראה לי מגוחך. וזוהי עוד דרך שבאמצעותה הייתי שובר את הקבעון המידעי שזרם סביבי ולתוכי. ועוד דוגמא, כאשר הייתי חושב על עצמי ועל אחרים, הייתי זוכר שהגוף הוא רק מעין כלי-רכב ושלא משנה באיזה כלי-רכב אנחנו נמצאים (עם בולבול או עם רחם), אנחנו עדיין אותם אנשים בדיוק. גם זה עזר לי, בגיל הכל-כך קריטי שבו נמצאתי, למנוע מנפשי את הוירוס הזה של "גברים" - "נשים". כן, אל תזלזלו בילדים, יש להם אינטליגנציה אינטואיטיבית מדהימה! כך נוצר איזה שהוא יצור כלאיים מוזר, שהוא אני כיום. אני לא חש "גבר" ובטח שלא "אישה". הזהות שלי, מבחינתי, נטולת אבחנות כאלה במידה רבה. יש נשים שזה מאיים עליהן מאוד, כי אני לא רואה "אותן" (אם ה"נשיות" היא חלק חשוב מהזהות העצמית שלהן). אבל באופן כללי אני לא טיפוס מאיים כל כך ולכן זה לא נורא. מובן, יש לי גוף המכונה "גוף של גבר" אך הנפש שלי, ככל הנראה לי, איננה נפש גברית או נשית. עד היום אני חש מאויים ממי שתפיסת עולמם מחלקת את בני-האדם ל"גברים" ול"נשים". החלוקה הזאת מופרכת לחלוטין בעיני - ומאיימת עלי - כי היא מותירה אותי מחוץ למשחק. ומאיימת לשטות בי ולגרום לי להאמין שבני האדם באמת נחלקים ל"נשים - גברים" (וזה לא טוב להתנתק מהמציאות). אגב, מי שמתייג/ת אותי כ"הומו" או כ"דו-מיני" פספס/ה לגמרי. אני הטרוסקסואל לחלוטין. אני יודע שהנושא הזה של "גברים - נשים" עמוס במרירות ובכאב רגשי אצל "נשים". וזה מובן, כי הרעלים שהוחדרו לתוך נפשן הינם איומים ונוראים. גם הרעלים שהוחדרו לתוך נפש ה"גברים" איומים ונוראים באותה מידה, אך רמת המודעות שלהם ל"רעל" זה נמוכה יותר. אני מאוד אשמח אם לא תתנפלו עלי כאן. אני יודע שכאשר יש לי רעל רגשי ביחס למשהו, אני נוטה להתנפל על אנשים שמגרים לי את הרעל הזה, אבל זה לא כיף לצד השני. אבל אני בסך הכל חלקתי אתכם פיסה מחיי. אז גם אם יש למישהו ביקורת על מה שאמרתי (ולמה שתהיה? זאת בסך הכל פיסה מהחיים שלי. איך אפשר לבקר פיסת-חיים של מישהו?), אני מבקש, בעדינות. באהבה, בן
