Green_Shadow
New member
וואו איזה חלום!!!!
רגיל... אבל אני כל כך שמח שהוא קרה לפחות כמו חלום צלול. אני מרגיש שהחלום הזה קירב אותי עוד יותר לחלום צלול. טוב...אני יספר לפני שאני אשכח... הייתה מסיבת פיג´מות בית של חבר שלי (דויד) והיו שם חוץ ממני תמיר, ליאור, ליאון, דויד, אסף שגיא (נראה לי שאסף שגיא). והיו גם כמה בנות, והיה חדר של בנים וחדר של בנות. ופרט מאוד חשוב: זה לא היה הבית האמיתי של החבר שלי, זה היה בית ענק ויפה כמו בפיתוח או משהו. טוב...הכל התחיל כאשר ליאור הביא את אוסף הרובים שלו (כן ,כן). וצלפנו על אנשים מהחלון. החדר שבו היינו כאשר צלפנו על אנשים מהחלון היה דומה לחדר שלי. אז כולם שם השתעשעו וצחקו והיה כיף. אני זוכר שתמיר ישב על מיטה. טוב...בנקודה כלשהיא שיעמם לי אז רציתי ללכת ואמרתי לתמיר "יאללה, בוא נלך משעמם פה רצח" אבל הוא לא רצה ללכת אז בסוף נשארתי. והרגע הבא שאני זוכר הוא שכולם בחדר מדברים להם והיה כבר מאוד מאוחר. ואז דויד קם ויצא מהחדר היו שם בפרוסדור שני חלונות. הסתכלנו שם. אני זוכר בבירור שהיה באחד החלונות נוף של עיר ולמטה בחצר היה שולחן כחול. אני זוכר גם כשעמדנו שם איך שהוא דיברנו על המצלמה הדיגיטלית של אסף שגיא. ואז הגיע הרגע הכי מדהים בחלום...זה לא כזה מדהים...אבל בכל זאת. הרגשתי שמשהו נוגע בי. זהו. אבל ההרגשה הזאת!! אני זוכר אותה כל כך בבירור. אני פשוט זוכר שמשהו נגע והרגשתי דגדוד. זה לדעתי ממש היה מדהים...כמו שעכשיו אני יושב על הכסא ואני מרגיש את האצבעות שלי נוגעות במקלדת. ככה אני זוכר שהרגשתי ואני זוכר את זה ממש טוב. זה כנראה קרה בגלל שאני כותב את היומן הזה וזה עוזר לי לזכור ולפתח את החלומות. פנינו שמאלה, לעוד מסדרון ואז מצד ימין שלי הגיחה בפתאומיות נמלה ענקית עם כובע אדום!!!! ברצינות!!!! ואני הייתי רגוע והמשכתי ללכת. ירדנו במדרגות הכחולות. דויד ישב כבר על כסא במטבח המפואר. כל השאר גם כן יתישבו. ואז דויד שמע רעש! טא טא טא. זה כנראה היה אבא שלו אבל לא באמת אבא שלו...טוב...תמשיכו לקרוא. חשבתי שזו הנמלה הענקית אבל כבר לא הספקתי להגיד כלום. כולם רצו שוב במדרגות הכחולות למסדרון ואז פנו שמאלה לפרוזדור הראשון. ושם חיכתה לנו אמא שלו. אבל זאת לא הייתה אמא של דויד. זו היתה אמא של חבר שלי במודיעין שקוראים לה עליזה (ליאור יודע על מה אני מדבר). רצנו ורצנו וכבר לא הספקנו להיכנס לחדר שהיו לו שני פתחים אבל הכל היה מאוד חשוך אז בקושי ראינו. היא נזפה בנו וגם בבנות שלא היו איתנו אבל גם רצו שם מסיבה לא ברורה. ואז אני באתי למיטה שלי ונשכבתי. והחלק האחרון של החלום הגיע. ראינו מישהו לא מוכר מחייך וצוחק כאילו הוא העיר את ההורים של דויד (ההורים הוירטואלים). זהו. התעוררתי וזכרתי הכל. ממש הכל וזה היה חלום של כמה דקות טובות. היו שם מלא דברים לא הגיוניים. הבית הענק, אוסף הרובים, הנמלה הענקית. אבל כנראה מהתחושה הכל כך האמיתית שהיתה לי לא עשיתי בדיקת מציאות. דרך אגב. לפני החלום הזה היה לי עוד חלום רגיל גם ארוך ואחרי שהתעוררתי ממנו הייתי גם מופתע מכמות המידע שזכרתי והתחושות האמיתיות שחשתי. אז אמרתי שאני אכתוב אותו כבר שאני אתעורר אבל אז בא החלום הזה. ואני עכשיו ממש אבל ממש לא זוכר מה היה בו. הדבר היחיד שאני זוכר הוא כשקמתי מהחלום הסתובבתי בביאוס כזה ואמרתי לעצמי "עוד חלום רגיל". טוב!!!! אני לא מתייאש!!!! אני מרגיש שאני קרוב!!!! אז יאללה ביי. עומר.
רגיל... אבל אני כל כך שמח שהוא קרה לפחות כמו חלום צלול. אני מרגיש שהחלום הזה קירב אותי עוד יותר לחלום צלול. טוב...אני יספר לפני שאני אשכח... הייתה מסיבת פיג´מות בית של חבר שלי (דויד) והיו שם חוץ ממני תמיר, ליאור, ליאון, דויד, אסף שגיא (נראה לי שאסף שגיא). והיו גם כמה בנות, והיה חדר של בנים וחדר של בנות. ופרט מאוד חשוב: זה לא היה הבית האמיתי של החבר שלי, זה היה בית ענק ויפה כמו בפיתוח או משהו. טוב...הכל התחיל כאשר ליאור הביא את אוסף הרובים שלו (כן ,כן). וצלפנו על אנשים מהחלון. החדר שבו היינו כאשר צלפנו על אנשים מהחלון היה דומה לחדר שלי. אז כולם שם השתעשעו וצחקו והיה כיף. אני זוכר שתמיר ישב על מיטה. טוב...בנקודה כלשהיא שיעמם לי אז רציתי ללכת ואמרתי לתמיר "יאללה, בוא נלך משעמם פה רצח" אבל הוא לא רצה ללכת אז בסוף נשארתי. והרגע הבא שאני זוכר הוא שכולם בחדר מדברים להם והיה כבר מאוד מאוחר. ואז דויד קם ויצא מהחדר היו שם בפרוסדור שני חלונות. הסתכלנו שם. אני זוכר בבירור שהיה באחד החלונות נוף של עיר ולמטה בחצר היה שולחן כחול. אני זוכר גם כשעמדנו שם איך שהוא דיברנו על המצלמה הדיגיטלית של אסף שגיא. ואז הגיע הרגע הכי מדהים בחלום...זה לא כזה מדהים...אבל בכל זאת. הרגשתי שמשהו נוגע בי. זהו. אבל ההרגשה הזאת!! אני זוכר אותה כל כך בבירור. אני פשוט זוכר שמשהו נגע והרגשתי דגדוד. זה לדעתי ממש היה מדהים...כמו שעכשיו אני יושב על הכסא ואני מרגיש את האצבעות שלי נוגעות במקלדת. ככה אני זוכר שהרגשתי ואני זוכר את זה ממש טוב. זה כנראה קרה בגלל שאני כותב את היומן הזה וזה עוזר לי לזכור ולפתח את החלומות. פנינו שמאלה, לעוד מסדרון ואז מצד ימין שלי הגיחה בפתאומיות נמלה ענקית עם כובע אדום!!!! ברצינות!!!! ואני הייתי רגוע והמשכתי ללכת. ירדנו במדרגות הכחולות. דויד ישב כבר על כסא במטבח המפואר. כל השאר גם כן יתישבו. ואז דויד שמע רעש! טא טא טא. זה כנראה היה אבא שלו אבל לא באמת אבא שלו...טוב...תמשיכו לקרוא. חשבתי שזו הנמלה הענקית אבל כבר לא הספקתי להגיד כלום. כולם רצו שוב במדרגות הכחולות למסדרון ואז פנו שמאלה לפרוזדור הראשון. ושם חיכתה לנו אמא שלו. אבל זאת לא הייתה אמא של דויד. זו היתה אמא של חבר שלי במודיעין שקוראים לה עליזה (ליאור יודע על מה אני מדבר). רצנו ורצנו וכבר לא הספקנו להיכנס לחדר שהיו לו שני פתחים אבל הכל היה מאוד חשוך אז בקושי ראינו. היא נזפה בנו וגם בבנות שלא היו איתנו אבל גם רצו שם מסיבה לא ברורה. ואז אני באתי למיטה שלי ונשכבתי. והחלק האחרון של החלום הגיע. ראינו מישהו לא מוכר מחייך וצוחק כאילו הוא העיר את ההורים של דויד (ההורים הוירטואלים). זהו. התעוררתי וזכרתי הכל. ממש הכל וזה היה חלום של כמה דקות טובות. היו שם מלא דברים לא הגיוניים. הבית הענק, אוסף הרובים, הנמלה הענקית. אבל כנראה מהתחושה הכל כך האמיתית שהיתה לי לא עשיתי בדיקת מציאות. דרך אגב. לפני החלום הזה היה לי עוד חלום רגיל גם ארוך ואחרי שהתעוררתי ממנו הייתי גם מופתע מכמות המידע שזכרתי והתחושות האמיתיות שחשתי. אז אמרתי שאני אכתוב אותו כבר שאני אתעורר אבל אז בא החלום הזה. ואני עכשיו ממש אבל ממש לא זוכר מה היה בו. הדבר היחיד שאני זוכר הוא כשקמתי מהחלום הסתובבתי בביאוס כזה ואמרתי לעצמי "עוד חלום רגיל". טוב!!!! אני לא מתייאש!!!! אני מרגיש שאני קרוב!!!! אז יאללה ביי. עומר.
