רוצה להגיב
ראשית, תודה רבה לכולכם, גם על ההשקעה בענין שלי וגם על המילים החמות.
.(ובמיוחד לדרויניזם...העלת חיוך רחב על פני...) הדוב, קלעת בשתי התאוריות שלך...אני אכן זקוקה למרחב מחיה, לחברת אנשים במינונים שאני קובעת...שלא יהיה לי צפוף מדי. וגם התאוריה השניה נכונה, לוקח לי המון זמן ליצור קשר, אבל כשזה קורה, זה בדרך כלל לנצח...(דוקא הייתי שמחה לקצר את התהליך, כי נראה לי שאני מחמיצה הרבה בדרך, אבל זה כבר לפורום אחר...) אני לא כל כך מנומסת ועדינה הדוב...צדקה דליה כשאיבחנה שאני נאבקת באומץ על דעותי, מה שבנעוריי סיבך אותי בהרבה צרות...אבל עם השנים-וההתבגרות-למדתי איפה כדאי להשתמש בכל התחמושת ואיפה עדיף לשתוק. והאמת? רוב הזמן-חבל על הזמן...משלימה עם מה שרואה והולכת הלאה. כך שאולי לא מדובר כל כך בנימוס כמו באדישות? שלא הכל נוגע בי כמו בעבר?... מיכל, בדקתי את כתב היד המקורי ונראה לי שבאופן כללי אני מפעילה לחץ בכתיבה. אך אם יש חולשה בכתב,יתכן שהיא נובעת ממצב גופני זמני. אני בהריון(!) ומטופלת בילדים רכים, כך שאני בתשישות מתמדת... ויתכן שאת צודקת ומדובר בנירפות שמתבטאת בכך שעד היום העמדתי את צרכי המשפחה מעל צרכיי. מה שמחבר אותי לדברים של ז´אן על היותי "לבד במערכה". אבל יש לי בן זוג אוהב ותומך שמעודד אותי מאד להקדיש זמן להגשמת עצמי ככל שניתן ,וחלון ההזדמנויות לכך ייפתח בקרוב ולכן פניתי אליכם עכשיו... אגב, ז´אן, אני אמנם באה מהתחום הטיפולי אבל תמיד העדפתי, כפי שראית, לעבוד ברמה המערכתית ולא עבודה פרטנית, אחד על אחד. תפקידי אירגון וניהול הם תפקידים שאני נוגעת בהם הרבה, דור117 השאלה, מהו התחום המתאים לי ביותר, ועל כך עדיין לא קיבלתי תשובה. זהו. לבת שלי לא קוראים נועה-באמת שם מקסים-והדוב, אתה מוזמן לקפה ועוגיות צ´וקלד-צ´יפס טריות ופריכות
תודה ושבת שלום לכולכם!!!