והסאגה נמשכת...

ענקית

New member
והסאגה נמשכת...

טוב, זה שהוא לא רוצה אותי ואני צריכה איכשהו ללמוד לחיות עם המצב כבר כיסינו, נכון? עכשיו באה ההיא, הפוסטמה, שגם רוצה אותו, ומכל האנשים בעולם בחרה לשתף דוקא אותי בכוונות שלה. אני מוצאת את עצמי מביטה מן הצד איך היא מפלרטטת איתו ומנסה להפיל אותו ברשתה. פייר? לא נראה לי שיש לה סיכוי. אבל עדיין זה מרגיז אותי וקשה לי ואני לא יודעת מה לעשות. עזרתכם הדחופה תתקבל בברכה, כי היום בלילה אני פוגשת את שניהם וזה לא הולך להיות קל! ואל תגידו לי לדבר איתה כי אין מצב שאני הולכת לחשוף בפני הפוסטמה את מה שאני מרגישה.
 

freedom rider

New member
לא את לא תמותי

אבל יותר סביר שתחרבני לעצמך את החיים (לפחות בעתיד הקרוב) אם לא תתעשתי ומהר. הוא לא אוהב אותך, ולא רוצה אותך, זהו. אולי הוא טיפש שמעדיף פוסטמות, ואולי לא, אבל זה ממש לא משנה. אהבה לא יכולה להיות חד כיוונית. אם את אוהבת אותו, אז בודאי רוצה שיהיה לו טוב, לא? ואם יהיה לו טוב עם ההיא? אולי הם נועדו זה לזו וזו ולזה? במקרה זה את אומרת שתמותי אם יהיה לו טוב. את בטוחה שאת באמת אוהבת אותו? או שאת אומרת עכשיו משהו כמו "הוא לא רוצה אותי ומכאיב לי, ולכן אני רוצה שגם לו לא יהיה טוב?" מצטער אם אני נשמע קצת תוקפני, אני מתכוון רק לטוב. אבל הרגשתי צורך לחדד את הדברים.
 
אז יש לך שתי אפשרויות

למרות שכבר דובר על נושא ההתנתקות ממנו, יען כי אין תועלת בקשר, את ממשיכה להסב סבל לעצמך, וחבל. החלטת שהגמילה מוקדם זמנה, תחיי עם זה. את בהחלט יכולה לרמוז לחברתך שמדובר פה בשדה מוקשים שטרם נוטרל סופית, על כן היא מתבקשת להניח לנסיונותיה בשלב הזה. כמו כן את יכולה לקחת כמה צעדים אחורה, לתת לענינים להתנהל בדרכם הטבעית, ואם התוצאה היא כפי שאת צופה, לא ירחק היום ובו הוא יבעט אותה מכל המדרגות. עצתי הכללית היא לצאת מהאובססיה, להבין שמפה ישועה לא תצא, ולחפש חיים במקום בו פוטנציאל מימוש הקשר הוא גבוה יותר. את שמה לב כמה סבל הסיפור הזה גורם לך?!? את באמת לא מבינה שייטב לך אם תחתכי, כאן ועכשיו?!? או שמא תחושת הקרבן/קדוש מעונה נוחה לך בשלב הזה?
 

zimes

New member
היא חברה שלך, הפוסטמה?

לא, כי עם כאלה חברים... אני לא מבינה דבר אחד - החלטת שאת לא מנתקת יחסים עם האיש, OK. גישה סבירה (גם אם כואבת). אבל למה את צריכה לפגוש את שניהם יחד, למה? (כמו שאת מבינה, את חייבת לנו דיווח על הפגישה: האם זה נורא כמו שזה נשמע?) לגבי הערכותייך על סבירות הקשר ביניהם - תשכחי מהן. פעם שאת מעורבת, את מאבדת כל יכולת הערכה ("אוביקטיבית") לגבי המצב. כדאי שלא תשנני לעצמך יותר מדי פעמים ש"זה לא יכול לקרות", כי (1) ככה את חושבת על מה שלא יכול לקרות (2) את תהיי לחלוטין לא מוכנה כשזה יקרה. ד"א - למה היא סיפרה לך על כוונותיה? האם גם היא במרוקני הזבל בגינת השכן? (הרשי לי להשתמש במינוח של nutmeg), או שהיא ציפתה ממך לעזרה?
 

nutmeg

New member
גם אותך הוא לא רוצה

וגם אותה... אז מה כן? בחורים אולי?? יש מצב?
 

zimes

New member
אבל "מה הוא רוצה" זו לא השאלה

ז"א - אנחנו כאן לפתור את הבעיות של הענקית, לא של ההוא.
 

nutmeg

New member
אז איך אמרה ההיא מ"קלולס":

כאילו - duh !? (עם מסטיק, תמיד עם מסטיק!)
 

nutmeg

New member
ועכשיו ברצינות

לא רואה איך נוכל לפתור לענקית... מצד אחד אמרו לה פה כמעט כולם מקיר אל קיר לנטוש, לעזוב, ללכת הלאה. מצד שני אני מבינה אותה: אז מה אם נגיד לה כל מיני דברים? זה לא אומר שהיא יכולה לעשות זאת כרגע. הלואי ואנשים היו "מפסיקים מיד" את האובססיות שלהם כשאומרים להם... הרי זה לא עובד כך. כנראה ענקית צריכה רק תמיכה כרגע. לא יעוץ. אז, ענקית - את שומעת?? אנחנו כאן. תעשי מה שאת רוצה או מה שאת יכולה, תכאבי, תבכי, תקטרי - עד שהאסימון שלך יפול, בזמנו הוא, בלי קשר למה שנגיד לו. אנחנו נקשיב ונחזיק לך את היד ונצטער בשבילך שאת לא יכולה אחרת ושכאילו "בחרת" ללכת בדרך די כואבת... אבל יותר מזה לא נוכל לעשות. לא כרגע.
 

ענקית

New member
אני מודה לכולכם על התשובות

ובמיוחד לאפי - נתת לי זריקת מציאות רצינית והייתי זקוקה לה. עשיתי אתמול חשיבה רבה בנושא, והחלטתי שגמילה היא אכן פתרון משובח. ובאשר לפוסטמה - אני אניח לעניינים להתנהל כדרכם ואשתדל לדעת עליהם כמה שפחות. מכיוון שהגמילה קשה עלי מאוד, אני הולכת לעשות אותה הדרגתית. להפחית מהמינון קצת כל יום ולא בבת אחד. אני בטוחה שזה לא הולך להיות פשוט ולכן אני לוקחת את ההצעה של מוסקט לעשות מכם קבוצת תמיכה פרטית שלי. לגבי האסימון, כמו שאתם רואים הוא נופל, אך באיטיות. ("ראיתי אסימון אשר נפל, אשר נופל. הזמן קצר. אני איני קובל") ושוב - תודה לכולם. אנא הרגישו חופשי לזרוק את המציאות בפני, כואבת ככל שתהייה. זה עוזר!
 

ענקית

New member
לפעמים מדהים אותי כמה שאני מפגרת../images/Emo7.gif

נראה לי שהצלחתי להרוס ובגדול. מרוב התיסכולים שלי עם עצמי, שהיו חייבים למצוא את דרכם החוצה בדרך כלשהי, הצלחתי להרגיז אותו נורא מהכיוון הכי בלתי צפוי. עכשיו הוא כועס (ואני חושבת שגם די נמאס לו) ואני עצובה והפוסטמה בכלל לא משנה יותר. גמילה. זו המילה. או מרצון או בכפייה. אוף.
 

אושר מ

New member
מה זה משנה לך שהוא כועס?

הרי את לא צריכה לדבר איתו שוב, לא כן? תראי ידידים זה אחלה,א בל לא נראה שזה אפשרי במצב שלכם, אז רדי מזה לחלוטין..
 

ענקית

New member
יורדת, יורדת...

יותר מאונס מאשר מבחירה, אבל אני יורדת. אממה? זה קשה, אז אני מקטרת.
 
אם לא הייתי יודעת את הקונטקסט

של הודעתך האחרונה, היא היתה נשמעת ממש ממש ממש מוזרה..., שלא לומר פרוורטית לחלוטין.
 
למעלה