והנה סיפור...

[snoopy36]

אופס...לדעתכם...

 

[snoopy36]

טוב אז אתחיל אני...

ע"פ הסיפור ומה שמשתמע ממנו, א.ללא ספק הבנות יישארו במישמורת מלאה אצל האם. ב.אם תוכח אשמתו של האב כאיש אלים-ייתכן וירצה עונש כזה או אחר שידרדר אותו עמוק מטה... ג.ללא ספק-תצטרכנה הילדות עזרה נפשית וליווי... אוי...רק לחשוב על תוצאה כזו...לאן הידרדר עולמינו?

 

[קול הנסיון]

למשורר/ת...

נראה לי ידידי היקר, כי אתה ברנש מוכשר.. אך למרות זאת, על פי אופן הכתיבה והחרון נראה כי גברת אתה ..ולא אדון.. אם טעיתי, עמך הסליחות אך משום מה התחושה היא שאכן מדובר בגברת כועסת מאוד... אם כך או אם אחרת הינה לך עיצה נהדרת: השאר נא את העבר מאחור את הכעס קבור בארגז חול.. את מרצך הקדש לילדים , לעבודה ומי יודע, אולי בפינה מחכה גם אהבה חדשה... אל תתיאש, אל תנטור טינה אל תאחל רע לבן/בת זוגך כולנו בני תמותה, חיים על זמן קצוב התקדם בחייך ואל תהיה עצוב... וגם אם ללא כל אזהרה מתגנבים לליבך רגשות קשים כלפי בן/בת זוגך (לשעבר...) נשום עמוק, בלע הרוק, ספור עד עשר עד שהכעס יחמוק... וחשוב כי ילדיך הרכים גם לאם וגם לאב הם זקוקים ולפני ששולפים חרבות לתמיד, כדאי לחשוב מה צופן העתיד שהרי הילדים, ליבם נקרע - אוהבים את האם , אוהבים את האב ואם לא תשכילו להבין עובדה זו, אזי שום פסיכולוג או טיפול לא יחזירו לילדים את שמחת החיים, ושום "שוחד", מתנות או עידוד לא יפצו אותם על הזמן האבוד.. לכן, כל עוד לא מאוחר (בתיקוה), הנח את הנשק, הכעס, השנאה הכרז על הפסקת אש וצא אל העולם בחיוך כובש.. ( נכתב בלשון זכר..אך הכוונה היא אותה כוונה גם אם הינך גברת...)

 

[פרפרים רוחשים]

ואתה ניסיון-

מה תעשה עם החוסר אמון הזה שלך? (אני דווקא מאמינה לסנופי : )

 

[קול הנסיון]

איש איש/ה

באמונתו יחיה...

 

[snoopy36]

ראשית...

נא לא לסלף...המקור:"צדיק צדיק באמונתו יחיה..." שנית,קול הניסיון היקרה שחוותה כאם כמעט הכל...מדוע חרבות?מדוע כעס וטינה? כפי שציינתי לעיל...לא אוכל להופיע למסיבת יום ו' הערב כי בני אצלי לסופ"ש...אך אשמח להיפגש עימך במסיבה הבאה לכשתבוא....אוכיח אז את גבריותי???

 

[snoopy36]

אולי...

קול הנסיון היקרה הפנתה את השיר כלפי האב שבסיפור... או אז הרי שאין לי אלא להסכים עימה...