והנה המאמר שלי

jahnon

New member
והנה המאמר שלי

בניגוד לדרך הלא רצינית שאני מתנהל בה בפורום זה (ובחיים בכלל) ישנם תקופות שאני נכנס למחשבות עמוקות משהו, נכנס למלנכוליה שגורמת לי לעשות דברים שונים כמו למשל לכתוב סיפור או שיר או סתם להיכנס למחשבות מהותיות על הקיום (כמו למה השוקולד נמצא בין שני ופלים ולא להפך) טוב אחרי ההקדמה הנה הסיפור הקטן שלי. אולי כן, אולי לא, אולי זה בכלל אולי, לא יודע. להציע או לא זו השאלה לא אם להיות או לא להיות כי זאת המהות, לבד או ביחד על שאלה זו קמו ונפלו אימפריות התחילו מלחמות הפפסיקו הכל. שאלה כל כך קטנה וכל כך גדולה. אם נשאל אולי תהיה נפילה ותגיד לא, אבל אולי תגיד כן אם כן מתחיל מסע מרהיב ומפחיד אז אולי כן אבל הנפילה, הנפילה מפחידה ואולי לא אולי המסע מפחיד יותר. קל להתרגל ללא, אפשר גם להתמכר, הרי אם תאמר לא יודעים מה לעשות, ללכת לבאה בתור אבל אם כן? מה עושים? לאן הולכים? מה אומרים? עשרים אלף שאלות אחרי תשובה אחת קטנה של כן. ואם אמרה כן? מי אמר שזה ימשיך אולי אחרי כן תגיד לא אז יש תקווה תגידי כן ואח"כ לא אבל אם היא אמרה כן אני כבר מרחף הרי היא מצאה חן בעיני, בגלל זה הרי הצעתי אז עכשיו אם היא אומרת לא זה יכאב, יכאב אבל זה יעבור אבל אם היא משחקת משחקים? לא אוהב משחקים, לא משחקים ושוברים את הכלים. אז אני סגור לא מציע וחי לבד וכיף לי לא רשע וטוב לו אלא לבד וטוב לו. לבד אפשר לעשות מה שאני רוצה, ללכת לאן שאני רוצה, אז זהו לבד יותר טוב! טוב אז אני לבד ולא מציע. אבל אז מתחילות השאלות, למה אתה לבד? אני? כי, מה להגיד? אני מפחד מכן? לא! אני אגיד שאני ביישן, ואז למה אתה מתבייש? אין לך במה! אתה לא מכוער ואתה דיי נחמד ואתה מצחיק ואתה ואתה ואני ואני אני לבד עם עצמי ומשעמם לי ולא רוצה לבד רוצה ביחד אבל לא יודע איך אבל מנסה וכואב נופל וקם...
 
הדילמה הקיומית האינסופית

ובעצם, תימני יקר שלי, היא בסופו של דבר אכן תגיע לסופה, כשתנחת על הדבר הנכון, ויתומו כל חיפושייך. הבעיה היא שנראה לי שנואשת מהחיפושים, או יותר נכון, נואשת מהאכזבות. טבעי, מובן, הגיוני, ומן הסתם זמני ביותר. אתה בעצמך טוען שלהיות לבד זו לא מציאה כל כך גדולה, ויצר ההשרדות הטבעי שלך ידחוף אותך בסופו של דבר לעשייה מחודשת. ייתכן והקדשת לזה יותר מדי זמן, אנרגיה ורגשות, ולכן באה הרתיעה הזמנית. מה אומר? לכולנו בשלב זה או אחר נשבר הז*ן מלהתאבד רגשית, להניח את לבנו על השולחן ולחכות שהקצב התורן יעשה ממנו קצוץ. מצד שני, אם לא נסתכן, מה הסיכוי שיום אחד יבוא שף מדופלם (או מדופלמת)ויעשה מזה תבשיל מהביל, מדיף ניחוחות ועשיר בטעמים??? רילקס, יקירי. כשזה יבוא, זה יבוא, when you least expect it, ולא יהיה לך זמן לעטות את השריון ולהעלות את דרגת הכוננות ל-1. אל תלחיץ את עצמך יותר מדיי, תהנה גם מהלבד, כי יום יבוא, כאשר לא תהיה לבד יותר, ותיזכר בגעגועים בתקופה שהיית רווק, נטול אחריות, נטול בעיות ונטול שיגרה...
 

jahnon

New member
תודה רבה אפי

אבל הסיפור די ישן למעשה הוא מלפני שנתיים בערך. אני לא לוקח שום דבר ברצינות אז אין מה לדאוג.
 
ואלה, הזכרת לי נשכחות...

אולי גם את זה אני צריך להכניס למאמר שלי (שעובד עליו 3 ימים..). הנה סיבה טובה למצוא בסוף מישהי שאפשר להפסיק את החיפושים הנוראיים, להתיישב ולהרגע. אני זוכר את התקופה הזאת, דווקא היום זה נראה לי שהיה די כיף (פילרטוטים, סטוצים, דייטים..), אבל ללא ספק אני מעדיף את מה שיש היום: אולי פחות ריגושים ומתח, אבל הרבה יותר שקט בראש, וגם לא צריך לחיות שוב באי וודאות במשך חודשים...
 
למעלה