והמוכר המאושר....

[gryphon music]

והמוכר המאושר....

 

[gryphon music]

לא הצליח לי

 

[gryphon music]

בקיצור,אני לא יודע אם הקדימו אותי

אבל המוכר המאושר של הוולווט ב 155000 דולר הוא בעל חנות תקליטים ממונטראול שקנה את ההקלטה ב 2002 בשוק הפשפשים ב 75 סנט. וכמו שהג'ינג'י השמוק שעומד בראש טאוור היה אומר במקרה הזה- "לא שווה לי לקום בשביל מתח רווחים פחות מזה"

 

[melancholy man]

יפה לך מתח רווחים כזה...

האמת? אני עדיין לא מבין איך ולמה תקליטים מקבלים מחירים כאלה, מי לעזעזל חושב שתקליט (ולא משנה איזה) שווה כל כך הרבה?

 

[psychodoodle]

מי שמתכוון למכור אותו במחיר יותר

גבוה בעתיד ,או מיליונר משועמם שמעריץ את ההרכב ,או סתם איזה יפני

 

[ציףציף1000]

במקרה הספציפי הזה

מדובר בעותק היחיד של המאסטר המקורי (acetate) של האלבום הראשון של הוולווטס. זוהי פשוט הקלטה שלא קיימת בשום מקום אחר; מה שהופיע בסוף באלבום המוכר לנו היה או טייקים אחרים של אותם השירים, או מיקסים שונים של אותם הטייקים. השירים כאן נשמעים שונה מאוד מהגרסה הסופית, שיצאה לחנויות. על פי הכתובים (מוג'ו), מדובר במאסטר שהקליט אנדי וורהול בשנת 1966, יחד עם נורמן דולף מחברת קולומביה. זה היה לפני שלוולווטס היה חוזה הקלטה, בכלל. וורהול רצה למכור את האלבום, כמות שהוא, לחברת תקליטים כלשהי. לבסוף, חלק מהשירים הוקלטו אח"כ מחדש בלוס אנג'לס, עם טום ווילסון והאחרים, כאמור, קיבלו מיקסים שונים מאוד. לדברי דולף, הוא מסר את העותק או לוורהול או לג'ון קייל. המדהים הוא שהעותק נשאר ככל הנראה בתוך גבולות מנהטן, במשך 40 שנה, בלי שמישהו שם לב. יחד עם זאת, אחת מחפרפרותיי מוסרת שהיו בעצם שני עותקים של המאסטר. העותק השני, שהיה באיכות נמוכה יותר, הופץ כבוטלג בשנים האחרונות (וחפרפרותיי מוסרות שהבוטלג באיכות ירודה מאוד ולא ניתן לשמוע כלום), כאשר העותק שנמכר כעת הוא במצב טוב יותר. מאז שהעותק התגלה, התחילה "מלחמת הצעות" לקנייתו ע"י גורמים שונים. משום מה, הבעלים החליט למכור אותו באיביי, אולי בגלל שהוא לא מעוניין בכאב הראש של מו"מ עם חברות התקליטים, ועם עורכדינים המתמחים בזכויות יוצרים, עד שהאלבום יראה אור.

 

[melancholy man]

אני מכיר את הסיפור

ובאמת מוזר שזה נשמר כך כל כך הרבה שנים, אבל עדיין, אני רק חושב איזו תקליטיה (ובית לשים את התקליטיה) הייתי יכול לארגן לי בסכום הזה...

 

[psychodoodle]

והנה הוא

 

[Barmelai]

עכשיו שאני רואה במה מדובר

בהחלט שווה

 

[melancholy man]

בגלל שזה VU להקה שאני מאוד מעריך

אבל רוב הזמן, לא ממש אוהב, זה פחות מובן בעיני, אבל זה, כנראה באמת רק אני. אני מניח שאם היה מדובר בתקליט אבוד של פינק פלויד, סיד בארט או הסטונס והקינקס מהתקופה המתאימה הייתי כן מבין.

 

[Jflyaway]

יש לי עותק של זה בקבצים

ולדעתי אין ממה להתלהב. הסיםור יותר מעניין מהמוצר

 

[Jflyaway]

ומכייוון שזה BOOT - מי שרוצה שיגיד

 

[melancholy man]

רק לא בפורום בבקשה

 

[Jflyaway]

וודאי שלא

כללי הפורום מוכרים לי

 

[garcia]

אני מודה

שגם אני מתוך סקרנות "השגתי" את הבוטלג המדובר לפני שבוע בערך ובאמת מדובר על מהומה על מאומה. אפשר לחזור להתהפך ולישון בחזרה.

 

[melancholy man]

בסדר, זה לא היה בשבילך../images/Emo13.gif

 

[Jflyaway]

גם לא בשבילך.. תאמין לי

סתם משהו מעפאן למדי... OUTTAKES ומיקסים אלטרנאיביים מהסוג שמקובל לשים כבונוסים בהוצ מחודשות, אלא שהפעם רעש הרקע לא מאפשר האזנה של ממש

 

[melancholy man]

האמת במקרה הזה

גם אם זה היה באיכות מופלאה ומורכב רק משירים חדשים לגמרי שאף אחד לא שמע אף פעם, ספק אם זה היה בשבילי. יש ל VU קטעים שאני אוהב, לו רייד איש מאוד מוכשר (זהירות אנדרסטייטמנט) לניקו יש את הלוק והאופי שעושים לי את זה באופן עקרוני, קייל מוזיקאי נפלא, כל הסיפור סביב אנדי וואהול מרתק אותי (כמו כמעט כל סצנה אמיתית) אבל ממש קשה עם VU, לא עושה לי את זה ברמות קשות.

 

[LEATHER REBEL]

מיקס אלטרנטיבי אחד יצא ב CD...

בעוד ההוצאה הכי הכי אחרונה של האלבום עם הבננה מכילה את המיקסים כפי שהופיעו בויניל המקורי... הרי שבהוצאה -הראשונה- של האלבום על CD (שנת 89 כמדומני), המיקס של all Tomorrow's Parties הוא אחר. יש לי את שתי הוצאות ה CD.

 

[fenriz]

אני בכלל שמעתי

שיכול מאוד להיות שהמחיר הסופי מפוברק. אי אפשר לדעת אם הקונה חבר של המוכר, ואולי באיזה קומבינה הם העלו את המחיר של התקליט. גם אני יכול לשים תקליט עם מיקסים של שימי תבורי, להגיד ל2 חברים שלי לשים כמה הצעות מחיר ולמכור אותו לאחד מהם במיליון דולר. אז יהיה כתוב בפופסייק ובאתרים דומים SHIMI TAVORI MEGA RARE בסכום של מיליון דולר, ובכלל אף אחד לא שילם לי כלום והכל הייתה קומבינה. אבל...ברור שמי שיראה שימי תבורי במיליון דולר יחשוד, כמו שרואים וולווט אנדרגראונד במאה חמישים אלף דולר ואולי חושדים, כי באמת מדובר סה"כ בהקלטות מוקדמות באיכות לא משהו ולא בשירים שלא נתגלו שאולי שווים את הסכום לאיזה מטורף. אבל גם יכול להיות שבאמת שילמו במקרה הזה, בכל מקרה מדובר בסתם דיבורים ששמעתי שלא יכולים לאמת אם המכירה רצינית או מזוייפת.