והיום..

[אלת האהבה]

והיום..



היום שמעתי את הבשורה...היא בהריון.. אחותו של בעלי בהריון...ואני בכלל לא מקנאה..אז למה קצת רע לי ועצוב לי? ולמה הדמעות בעיניים?..ולמה זה נוחת עליי דווקא היום?... הנה התוודיתי..סיפרתי את סיפורי,זה עדיין לא אומר שהתחזקתי...אני מנסה בכל דרך ונראה שהגורל מתאכזר.. דווקא היום?...איך מתמודדים עם בשורה שכזאת? איך אלך לבית הוריו..איך אגיד מזל טוב ואשמח בשבילם? איך?...איך אשקר הפעם שקר גדול כאשר שקרים קטנים רואים עליי?... הלב שלי נקרע..ואני מרגישה אבודה... אלמלא מה שקרה..הייתי שמחה ומאושרת בשבילה. למה זה כואב לי כל כך לשמוע שהיא בהריון?..למה אני חוטאת בכך שאני כועסת עליה?..על מה אני בעצם כועסת?-זה כל כך לא פייר לגביה,ואני כל כך רוצה להתעלות על עצמי..אני מנסה ולא מצליחה..הדמעות שלי..התינוק שלה יתפוס את מקומו של התינוק שלי..הנכד שנולד ללא רוח חיים,התינוק שהוא רק שלי!.. התינוק שסבא וסבתא חיכו לו ועתה..עתה ישכחו שבעצם הוא הנכד הראשון שלהם,גם אם הם לא זכו לראות אותו,גם אם הוא לא ממש נולד...הנכד הזה עוד חי בליבו של הילד שלהם..ובליבי שלי.. אז תגידו לי..איך מתמודדים מולם? מול השמחה שלהם? א י ך ? נזעקת וכואבת, אלת האהבה.

 

[ליהי האחת]

אלת יפיתי...



כשקראתי מה כתבת נשבר הלב לרסיסים... אני כל כך מבינה אותך... אך דבר אחד את צריכה לזכור שכמעט כמו שכואב לך כואב גם למשפחתך....ובעיקר כואב להם כאבך. בטוחה אני שגיסתך נמצאת גם בבעיה והיא לא יודעת איך לפנות אליך ואיך לגשת אליך וכל המשפחה (אני כמעט משוכנעת) הולכים על קצות האצבעות לידיך בעניין זה. העיצה שלי אלת תפני לגיסתך, תני לה יד, תבכו יחד, ספרי לה את שמחתך וכאבך בו זמנית לגבי הריונה... וכך יהיה קל יותר לכל המשפחה להתגבר על משבר משפחתי זה. אין לך צורך להתעלם מכאבך או להסתיר אותו... הרי זה כל כך ברור שזה כואב... והמשפחה יודעת ואני בטוחה שגם רוצה לתמוך, תני להם! ליהי

 

[לי28]

התמודדות...כאב



עוד לא סיפרתי, אף אחד לא יודע... אני ובעלי ניסינו במשך שנה להביא את ילדינו הראשון, וזה לא הלך, החברים שלנו נהפכו להורים ובכך בעצם התחילו להתנתק היחסים בינינו. היה קשה לנו ללכת אליהם לשבת אצלהם ולהריח את הריח המיוחד הזה בבית, היה קשה לנו ללכת אליהם לראות אותם קורנים בעוד אנו עצובים (לא מתוך קנאה חלילה, אלה מתוך רחמים עצמיים), היה קשה לנו ללכת לשם ולראות את היצור הקטן הזה. היחסים התחילו להתנתק ואף אחד לא הבין למה, גם אנחנו במודע לא ידענו שזה בגלל זה, עד שבעצם תפסנו את עצמנו והחלטנו החלטה חשובה ביחד - אלו החיים, זה הגורל שלנו וכך נמשיך לצעוד ביחד. נפתחנו סיפרנו לחברים שלנו שלא כל כך הולך לנו, שמנסים וזה לא קורה, אין בעיה, יש בעיה, שום דבר לא ידוע.... ואז ההרגשה היתה אחרת הלב היה נקי, החברים באופן טבעי ידעו איך לגשת לנושא ולנו באופן טבעי נהיה הדבר קל יותר. הגענו למסקנה אלת שאסור לשמור בבטן, צריך לספר להוציא לסביבה, להגיד מה שחושבים, הסביבה מבינה ואז הם עוזרים עם ההתמודדות, ןזה היה הצעד הנכון ביותר שעשינו. המשכנו לנסות לא התיאשנו ואחרי חצי שנה נוספת נולד לי בני הבכור. אלת שני דברים לי אליך ספרי, שתפי ולא להתייאש. אוהבת לי28

 

[remezh]

אלה יקרה.



ראשית ,אני שמחה שהיתפרקת וסיפרת ,כך את יכולה לקבל הרבה עידוד וחיזוקים. אני יודעת מניסיון ,שאסור לשמור דברים בבטן , ובטח לא דברים כאלה . יקירתי . את מקנאה ,וזה די טיבעי וברור ,יש לנו גם את תכונת הקנאה ,והאמיני לי ,מותר לך גם לקנא ,וגם להגיד שאת מקנאה ,וגם כואבת.שהרי אם תכונת הקנאה לא היתה נחוצה ,היא לא היתה נבראת. בטוחני כי גיסתך תבין זאת. ושוב אני אומרת יקירתי. גם אני נישאתי ,והתגרשתי ,וחוויתי לידות ,שניים כמו שאת יודעת. וגם מוות של אבי ילדיי. אבל חשוב ביותר זה:להמשיך ולחייך ,והכי הכי חשוב :לא לאבד תקווה ,לא להתיאש. המילים ככה זורמות לי עכשיו בלי טיוטה ,נורא ריגשת אותי ,ואני מאוד רוצה להרגיע . האמיני לי . גם אני עברתי ימים קשים ,אלה יקרה . אל תישארי עם הקושי ,המשיכי בדרכך -מחייכת. הרפי מהנושא הזה . חיי את החיים . ותיראי ,עוד תשמעי צחוק של ילדים בביתך . וגם בכי מעצבן. ולא תישני בלילות. ותחליפי טיטולים. רק תמשיכי לקוות -עם חיוך . עוד חיזוקיפ אפשר לקבל בטלפון. כתבתי לך משהו גם בפורום 30+-לתת. אוהבת ,ומבינה . רמז.

 

[אלת האהבה]

רמז...



כפי שציינתי,וכל שנותר לי לאמר לך.. אני אוהבת אותך,חברתי. כייף לי שאת לצידי. ואני תמיד לצידך...בכל עת, מקווה שאת כבר יודעת זאת. נדוש,אבל...אוהבת אותך..ה מ ו ן אלת האהבה.