והוא בכלל לא נשוי...

[thila]

והוא בכלל לא נשוי...

הוא, שתמיד היה שקרן, (או שמא לומר: מתעלם מחלקים מן האמת) מציג עצמו כרווק. והסידור הזה, של היותנו פרודים, נושא חן בעיניו. הוא יוצא עם מי שרק רוצה, חברים, בחורות, ושומר לעצמו את האופציה המתוקה שבשלב מסוים יחזור לזרועותיי... ואני? מסתגרת, מנותקת מגברים. מנסיון מר הבנתי שאף גבר רציני לא ירצה בי כפרודה, מן החשש שאולי אחזור לבעלי. גם אם זה מתחיל כמו חלום מהפנט, הקשר לא עובר את סף המציאות: היותי נשואה. (ולמה בעצם עוד לא התגרשת?!) אז אילו אופציות נשארו? סטוצים? פנטזיה של כמה שבועות עד שהקסם נמוג והלב נשבר? לא, תודה. אני עדיין מחלימה מפצעי האהבה האחרונה. ואני כל כך רוצה... חבר, מאהב. לשאת אותו עימי בליבי לכל מקום, לחוש מגע ידיו בלילות, לאהוב את גופו ואת נפשו. אז למה בעצם אני לא מתגרשת? 5 חודשים!, היכתה בי היום המחשבה. כבר 5 חודשים שאני גרה בנפרד ממי שרוב חיי האמנתי שלא אוכל בלעדיו שבוע... ההרגל, התלות והביטחון המדומה היו כ"כ חזקים! אני פשוט צריכה קצת זמן. לקח לי זמן מה להגיע לכאן, חייבת לגדול מתוך עצמי. להתחזק. ואני מריחה את זה... זה די קרוב. נותר רק להחליט ושאוף אויר עמוק, להתייצב על מדרגות הרבנות..! אני משלמת מחיר יקר עבור האומץ לחיות. אבל אני כבר בתשלומים האחרונים... תהילה.

 

[גורן44]

יפה האתר,,,יפה וסוחט.

 

[רק אביגיל]

גם אחרי

המדרגות ברבנות , את עוד תצטרכי את הזמן שלך לסגור את הפרק הראשון כמו שצריך. אין ברירה חמדתי. ואין מנוס מן השלבים , גם אם הם כואבים. זה נכון שהשאיפה (הטבעית) היא להימצא חבוקה בזרועות אמיצות ואוהבות לנצח , אבל , כל עוד את לא בשלה ונפרדת לחלוטין , זה רק יכול הלוות מכשול בקשר חדש. לדעתי כמובן. קחי לך את כל הזמן שאת צריכה לעבור את הפרידה בצורה הבריאה ביותר , כולל העצב והאבל. כי הם קיימים. הייתה פעם "נוסחה" שאמרה , שצריך לפחות חודש "אבל" לכל שנה של "ביחד" שעברתם. ואחרי זה את תגדלי ותתחזקי . ותאהבי. שוב.

 

[ניצת שושן]

כל כך מסכימה עם אביגיל

לוקח לנו זמן לעבד את הפרדה,גם אם היא מבחירה מודעת,בכל זאת יש איזה אובדן שאיננו יכולים להתעלם ממנו. ואצלך יקירה אפילו עדיין לא עשית את הצעד הסופי,מה שבאיזה שהוא מקום אומר שעדיין לא סגרת לחלוטין את הפרק הזה בחייך.סבלנות יקירה

 

[oxon]

חודש לכל שנה????????

סליחה, החיים קצרים ואין לי שנתיים ספייר לבזבז!

 

[ניצת שושן]

טוב לא חודש אבל תסכים איתי

שצריך פסק זמן ואי אפשר להתחיל כשעוד לא סיימנו,התאבלנו ועיבדנו את הפרדה.

 

[small storm]

אל תעצרי באין מוצא

תהילה. סעי קדימה . את לא נשמעת בדיוק כמו אחת אשר מוכנה לעצור את החיים עד שבן הזוג אשר נשמע כילד יקבל החלטות . אם הוא מתנדנד אז קחי יוזמה במקומו וגשי לא למדרגות הרבנות אלא למדרגות בית הדין לעינייני משפחה שם תוכלי לחלק באופן הוגן את המשותף ואז לסיים בפינאלה גדול על מדרגות הרבנות כשאת עם הפנים קדימה אל עתיד טוב יותר, עם נסיון חיים והכי חשוב עם הסבלנות למצוא את המיועד אשר יהיה לך בן זוג ושותף אמיתי לחיים. בהצלחה

 

[omk62]

חיים נוחים..

תהילה, אני כבר אחרי. אבל אני כ"כ מבינה אותך ! איכשו נראה לי שמי שהמציא את ה"חיים בנפרד" היה גבר שחיפש לו חיים נוחי מחוץ למערכת, באופן שישלב לו גם קשר אפשרי עתידי עם פרודתו (ועדיין אשתתו) לבין האפשרות לקשור קשרים חדשים באין מפריע... גם אני מעולם לא חשבתי על עצמי כעל גרושה. גדלתי במשפחה בה הזכירו גרושים בלחש, כאילו איזו מין מחלה. ואפילו אחרי שהתגרשתי, לא ספרו עדיין לכל המשפחה.... למרות שהחלטתי על הנושא בלב שלם ל ח ל ו ט י ן ! אז באמת התחלנו בחיים בנפרד (וגם התהליך הזה היה סיפור לכשעצמו), בסבך של שקרים... הוא ספר לכולם כמה קשה לו, בשקט, בלי הילדים (למרות שאחד מהשיקולים לו היו המריבות ביניהם וביננו), ופחות משבועיים לאחר מכן כבר יצא, ובילה, ובילה, ובילה...ועדיין התלונן על כמה קשר לחזור לבית קר... ואני, כמוך, התקשיתי לעכל את הפרידה. לפחות הגירושין נותנים איזו מסגרת של: "לפחות עכשיו אני יודעת שבאמת מותר לו להיות עם מישהי אחרת",- ולנסות לקבל את זה יותר. אז אם את כבר 5 חדשים לבד,- את אמיצה! החזיקי מעמד !

 

[thila]

שלא תבינו לא נכון. אני לא הקורבן

בסיפור הזה. בעצם אין כאן קורבן. יש כאן נישואין וחברות שלא עלו יפה ומסיבות רבות ולאחר שיקול מעמיק החלטתי לסיימם. נכון, נראה שאני סובלת כרגע יותר ממנו ("כי ברוב חוכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב"), אבל זאת רק בגלל שלי יש מודעות אמיתית בקשר למה שהולך לקרות ואני יודעת שהגירושין הם בלתי נמנעים. הוא, לעומת זאת חי ב"נדמה לי". מעבר לכך אני מתמודדת עם הביקורת של החברה להמשפחה שמביטה עליי כקלת דעת אשר סיימה את נישואיה ללא "קייס" קורע דמעות כמו אלימות או סיבה נוראה אחרת. אבל רק אני והוא יודעים מה באמת קרה שם ורק אני יודעת עד כמה היה לי פשוט רע. כן, כך. פשוט רע. והתגובות שקיבלתי בפורומים השבוע עזרו לי לפקוח את עיניי עוד יותר, כבר ביום שבת חרשתי על אתרי גירושין ועד אתמול הצלחתי לקדם עוד כמה עניינים בנוגע לחופש הקרב ובא. אתמול גם בכיתי. על אובדן האהבה, אובדן החברות, אובדן הבית שבניתי במו ידיי (תרתי משמע: קירות שצבעתי לבד! וילונות שתפרתי, כריות, קישוטים שייצרתי, הכל לבד!) ועל בדידותי. אבל ידעתי שכשההריסות של החורבן הנוכחי יתפנו, האדמה תהיה מוכנה לבנות עליה בית חדש, עם יסודות איתנים יותר. חג חרות שמח, ותודה לכל מי שענה למודעתי. תמיכתכם היתה חשובה, ואם לא תמיד עניתי זה בגלל שהמוח שלי מתרוצץ באלף מקומות... חג אביב שמח לכולנו! תהילה.

 

[גארפ בלבד]

אין טוב מלהתגרש כשצריך חיים אחרים

אם הגבר שהיית איתו- היה לצידך כשהיו לך חיים לא טובים, ומעשיו/מחדליו לא שיפרו איכות תחושותיך- עדיף לחתוך, לא "להתמזמז" - ובתקשורת טובה. קורה שלא מתאימים - מיום אחרי סיום ,ירח הדבש". לשבת באפס מעשה- את זה כבר עשית, ולא ליום יומיים. את כיום גם שונה באופייך. התרגלת לחיות ללא שותף פעיל, ולא להיות שותפה לחייו. אין צורך להיות קורבן - ועדיף להיפרד קודם לכן. בגיל צעיר - תמיד אפשר להתחיל עם מישהו אחר - בחיים חדשים. ואולי - תמצאי הנאה- בדרך החיפוש? בצורך לחליט - א´ או ב´ או ג´? את האופציות תצטרכי ליצור. אמנות, חשיבה יוצרת, אופי - יכולים להועיל. הגיל הפיזי - נמדד לפי ,איך את מרגישה" ולא לפי המספרים בתעודות. שיהיה לך חג שמח ושתזכי להשתתף ב"סדר משפחתי". במהרה.

 

[ניצת שושן]

תהילה ../images/Emo24.gif

אני קוראת את דברייך ולחלוחית מתפשטת בעיני למרות שעברו מאז הרבה שנים הצלחת לזרוק אותי אחורה,לימים ההם,הימים בהם כולם מסביב היו בטוחים שיש לי נשואים נפלאים (גם בעלי אגב)ורק אני ראיתי כמה הכל רקוב.לקח לי 15 שנים ושלושה ילדים כדי לאזור אומץ ולהגיד די! אני במשחק הזה יותר לא משחקת. אל תשיתי לבך לבקורת,לכי אחר לבך,אחר המודעות שהגעת אליה ואחרי הבכי,אחרי האבל על האובדן תתחילי לבנות מחדש והפעם לפי איך שקראתי אותך אני בטוחה שיהיה טוב יותר. בהצלחה יקירה - אני איתך (רציתי לכתוב אנחנו אבל מי אני שאדבר בשם אחרים?) שיהיה לך חג נפלא -ניצת