והדוד שלה חייל...
הבת שלי כמעט בת שלוש. 20 דקות ליפני הצפירה אתמול בערב, שאלתי אותה:``חמודה, את יודעת מדוע שומעים את הצפירה?`` הקטנה שלי ענתה לי:``כן אמא,כדי שנעמוד.`` המשכתי ושאלתי :``את יודעת למה עומדים?`` והקטנה שלי שעדיין זוכרת את מה שסיפרו לה בגן כהכנה לצפירה של יום השואה ענתה:``כי אנשים מתו וצריך ליזכור.`` חשבתי לעצמי מה היא מבינה... הצפירה החלה ועמדנו. אני, בעלי, הורי והקטנה שלי שמה את ידיה מאחורי הגב ובפנים מלאי רצינות הרכינה ראש.לא זזה! לא כל כך הצלחתי להתרכז בצפירה, רק עמדתי ובחנתי אותה. חשבתי, היא ממש מבינה שצריך לתת כבוד למישהו או למשהו ואמרתי לעצמי שאספר לה אחרי הצפירה שעכשיו יום הזיכרון ואנסה לפרט בעדינות. אבל במחשבה שנייה... מה אספר לה?, שבחורים כמו דוד שלה החייל שהיא כל כך גאה בו נהרגו, ולא ישובו לאמא ואבא שלהם לעולם? מה אספר לה?, שחלק גדול מהנופלים לא הגיעו לגיל 20? העדפתי לשמור את זה לעצמי. מה היא מבינה? אבל אם אסביר לה היא תבין. היא הרי כל כך חכמה ואני עדיין לא מוכנה להכניס אותה למציאות האיומה והכואבת. בינתיים אמשיך להאזין לכתבות המשודרות על ההורים השכולים והמסכנים, ואתפלל שזה רק לא יגע בנו או במישהו הקרוב לנו. ועם הקטנה שלי נצא לחגוג את יום העצמאות, שהראש שלה בינתיים ישאר בחגיגות ובזיקוקים, שלא תתחיל לידאוג הקטנה שלי בכל פעם שאבא שלה הופך לחייל ויוצא למילואים.
הבת שלי כמעט בת שלוש. 20 דקות ליפני הצפירה אתמול בערב, שאלתי אותה:``חמודה, את יודעת מדוע שומעים את הצפירה?`` הקטנה שלי ענתה לי:``כן אמא,כדי שנעמוד.`` המשכתי ושאלתי :``את יודעת למה עומדים?`` והקטנה שלי שעדיין זוכרת את מה שסיפרו לה בגן כהכנה לצפירה של יום השואה ענתה:``כי אנשים מתו וצריך ליזכור.`` חשבתי לעצמי מה היא מבינה... הצפירה החלה ועמדנו. אני, בעלי, הורי והקטנה שלי שמה את ידיה מאחורי הגב ובפנים מלאי רצינות הרכינה ראש.לא זזה! לא כל כך הצלחתי להתרכז בצפירה, רק עמדתי ובחנתי אותה. חשבתי, היא ממש מבינה שצריך לתת כבוד למישהו או למשהו ואמרתי לעצמי שאספר לה אחרי הצפירה שעכשיו יום הזיכרון ואנסה לפרט בעדינות. אבל במחשבה שנייה... מה אספר לה?, שבחורים כמו דוד שלה החייל שהיא כל כך גאה בו נהרגו, ולא ישובו לאמא ואבא שלהם לעולם? מה אספר לה?, שחלק גדול מהנופלים לא הגיעו לגיל 20? העדפתי לשמור את זה לעצמי. מה היא מבינה? אבל אם אסביר לה היא תבין. היא הרי כל כך חכמה ואני עדיין לא מוכנה להכניס אותה למציאות האיומה והכואבת. בינתיים אמשיך להאזין לכתבות המשודרות על ההורים השכולים והמסכנים, ואתפלל שזה רק לא יגע בנו או במישהו הקרוב לנו. ועם הקטנה שלי נצא לחגוג את יום העצמאות, שהראש שלה בינתיים ישאר בחגיגות ובזיקוקים, שלא תתחיל לידאוג הקטנה שלי בכל פעם שאבא שלה הופך לחייל ויוצא למילואים.