וגם לי יש שאלה

[אמא של קרן]

וגם לי יש שאלה

שהעליתי היום בפורום להיות הורים בפני היועצת שהתארחה שם והתשובה לא כל כך ענתה. קרן שלי מאוד אוהבת את הג´ימבורי, קופצת ומתהפכת ומתגלגלת ומתנדנדת בלי שום פחד או חשש. מצד שני, כשהולכים לגינה היא רק רצה ממתקן למתקן ולא מעוניינת לגלוש, להתנדנד וכל דבר אחר. לא שזה מלחיץ אותי, פשוט מעלה אצלי תהייה. אני גם לא בטוחה שזה מפחד (אם כי כמובן יכול להיות). שלשום לקחתי אותה לגינה והיא כרגיל רצה ממתקן למתקן. אחת המגלשות ממש גדולה ואני טיפסתי - והיא בעקבותי. כיוון שלא היתה דרך אחרת לרדת לקחתי אותה על ברכי וגלשתי יחד אתה והיא די נהנתה, אבל לא היתה מעוניינת אחר כך לגלוש בעצמה. אני כמובן לא מתעקשת אתה (הרי זה בשביל הכייף). אבל נורא מסקרן אותי להבין את התופעה הזאת...

 

[Kalla]

ממש לא נראה לי שזו בעיה

כל ילד בוחר לעצמו את הבילויים שהוא אוהב ומרגיש איתם בנוח בכל שלב בהתפתחותו. דן, למשל, רק אחרי גיל שנתיים התאהב במתקנים ואי אפשר היה להוריד אותו. הוא גם פחד שינדנדו אותו חזק בנדנדה. לעומת זאת תום ודליה עוד מלפני שהתחילו ללכת נורא אהבו להתגלש ולהתנדנד ומהרגע שעמדו פחות או יותר יציב התחילו לטפס על המתקנים ולהתגלש לבד. מזה זמן רב הם עצמאים לגמרי על מתקנים, מטפסים, הולכים על המתקנים ומתגלשים באופן עצמאי לגמרי. הם גם נורא אוהבים להתנדנד חזק ויודעים להחזיק היטב גם בנדנדות בלי משענת לגב. כמובן שתמיד יש מבוגר שמשגיח ואם המתקן יראה לנו מסוכן מדי - נמנע מהם לעלות לבד, אך ממתקן ממוצע שנראה בטוח אנחנו כבר מזמן לא מתרגשים. ככה שכל הילדים שונים. אני בטוחה שזה שדליה לא פחדה מהתחלה דרבן את תום שבהתחלה קצת פחד, אך כשראה שהיא עושה הכל היה לו מאוד חשוב להספיק אחריה כי הם ממש חייבים לעשות יחד כל דבר. אני חושבת שזה שהם שניים מאוד ממריץ את ההתפתחות שלהם בכיוונים שונים. ככה שתני לקרן זמן ואני בטוחה שיום אחד לא תוכלי להוריד אותה מהמתקנים.

 

[ימימה]

ולי יש בן 3 שלא אוהב להתגלש...

הוא לא מפחד, זה פשוט כנראה לא קוסם לו. כשמגיעים למתקנים לפעמים הוא מתגלש פעם אחת, לפעמים בכלל לא, לפעמים הוא נהנה לטפס קצת על סולמות, ורוב הזמן הוא מסתובב מסביב, משחק בחצץ ובחול, או סתם רץ ממקום למקום. העיקר שהוא נהנה...

 

[ליאת +]

אני פיתחתי תזה בנושא

בשעות הרבות בגן השעשועים... לגבי הפונקציה של כל אחת מהמתקנים. במתקנים כמו נדנדות ומגלשות יש איבוד שליטה (כ"א בצורה מעט שונה). הילד בעצם מונע ע"י כוח שמחוץ לו. יש ילדים שמאוד אוהבים את זה. במתקן כמו הסולם שבו מטפסים למגלשה יש לילד המון שליטה, והוא נדרש להפעיל את עצמו- קורדינאציה, שרירים וכו´. אביתר תמיד אהב לטפס. להתגלש- מעט. להתנדנד- בכלל לא. הוא ממש מפחד מהנדנדות, לעומת ילדים אחרים שמתמסטלים עליהן ולא מוכנים לרדת. לעומת זאת לטפס: על כל דבר שאפשר (הוא מהילדים שמטפסים גם על המגלשה, מלמטה למעלה). המתקנים בג´ימבורי הם שונים כי נראה לי שהם מאפשרים מגוון גדול יותר של פעילויות. נניח עם הכדור הענק: ילד אחד ישכב עליו ויתנדנד בזמן שילדה אחרת תדחוף אותו עם הידיים. בקיצור: אני חושבת שזה עניין של נטיה אישית.

 

[שרהודיה]

בנדנדה יש עוד פונקציה לדעתי

והיא נושא שיווי המשקל.. אני אישית לא ממש אהבתי נדנדות, לעומת מגלשות וסולמות.. היום אני חושבת שאולי היתה לי בעיה של שיווי משקל קלה שבגללה לא אהבתי להתנדנד

(אני גם אחת שגלגול לפנים "סלטה" יכול היה לגרום לה להרגיש אח"כ לא כל כך טוב..)

 

[נעה גל]

טוב, שהעלת את זה...

זה נכון שיש נטיות ולא כל הילדים אוהבים אותו דבר - אבל, צריך להיות עם אצבע על הדופק כי המנעות מסוגים מסוימים של פעילות (או לחילופין הצמדות למתקן אחד בלבד - כמו נדנדה) יכולה להעיד על בעיה כלשהי. בעיקרון, ילד שההתפתחות הפיסית שלו תקינה עולה בשמחה על כל המתקנים עם העדפות אישיות למתקנים כאלה ואחרים. אלה שיש להם בעיות (גם קלות) נמנעים מאוד סוגים של פעילות (לאוו דווקא במגרש משחקים) ואפשר לבדוק אם יש קשר (הבודק צריך להיות איש מקצוע).

 

[ליאת +]

והנה תמונה אוף-טופיקית

שהתקשרה לי לדיון שעולה כאן מידי פעם, בנושא: מאיזה גיל ילדים באמת מתחילים לשחק אחד עם השני, ובכלל לפתח מיומנוות חברתיות. אז מי כאן החברותי ומי לא?

 

[אמא של קרן]

תמונה מקסימה

כנראה שאני אשאר עם התהיות, עד שזה יעבור לה. בג´ימבורי היא עושה כל מה שהיא לא מוכנה לעשות בגן השעשועים: מתנדנדת, מטפסת בלי שום היסוס, קופצת מגבהים, ולא מגלה שום חשש מאיבוד שליטה. מתגלגלת, נופלת, צוהלת משמחה וממשיכה הלאה. היא דווקא אוהבת חול, ילדים, רעש וצלצולים. טוב, אז נלך הרבה יותר לג´ימבורי ופחות לגנים...

 

[לאה_מ]

איזו תמונה נפלאה!