וגם זה נושא כאוב מאוד אצלנו

[אבח"י]

סטטוסים מצייצים

אחרי שנאנסתי, הציעו לי לקבל נכות מביטוח לאומי. 6 שנים אחרי האונס הלכתי להתלונן במשטרה. היה לי עימות מול האנס. סוף סוף שמתי לו בפנים את האמת, ואלו היו ימים קשים מאוד. כל הפגישה איתו, כל העימות, הציף...

www.facebook.com

אחרי שנאנסתי, הציעו לי לקבל נכות מביטוח לאומי.
6 שנים אחרי האונס הלכתי להתלונן במשטרה. היה לי עימות מול האנס.
סוף סוף שמתי לו בפנים את האמת, ואלו היו ימים קשים מאוד. כל הפגישה איתו, כל העימות, הציף בי המון. פתאום נאלצתי להגן על הילד הקטן שבתוכי, הילד המתוק הזה שרק רצה להרגיש אהבה. הילד שסמך עליו, שראה בו מישהו שאפשר להישען עליו. הילד הזה לא העלה בדעתו שייקחו אותו לבר, שישימו לו משהו במשקה עד שיאבד שליטה, ייקחו אותו למזח, יפשיטו אותו בכוח ויסתמו לו את הפה בזמן שהוא מנסה לצרוח, ויעשו בו מה שהם רוצים.
עמדתי בפני שתי אפשרויות: לקפוץ למים הקפואים או להיאנס. אבל זו לא באמת הייתה בחירה, כי כל הגוף שלי נכנס למצב של קיפאון מוחלט. החוויה הזו פתחה בתוכי סדקים עמוקים.
כעסתי!!
כעסתי שהוא ממשיך הלאה עם החיים שלו, בונה אותם, בזמן שאני לא מצליח לעבוד בעבודות “רגילות”, לא מצליח להיכנס לאינטימיות בריאה ונורמלית. פתאום הגוף שלי פיתח הליקובקטר,
כי שנים שמרתי את הסוד הזה בפנים עד שהתפוצץ.
כששמעו את הסיפור אמרו לי: “לך, תקבל נכות מביטוח לאומי. מגיע לך.” ובאמת כך עשיתי.
התחלתי ללכת לפסיכולוגים ופסיכיאטרים.
וכמובן שדחפו לי כדורים. הם שאלו אותי מה אני עושה, איך אני מתפקד. סיפרתי להם שגם היו ימים שלא קמתי מהמיטה, שלא הצלחתי לאכול, שלא הצלחתי לזוז. זה היה אמיתי, עברתי את זה באמת.
אבל אני גם במקום אחר, רוצה לרפא, רוצה להחלים, רוצה לשמור על הנפש שלי נקייה.
והגוף שלי הוא מקדש, אני לא מכניס אליו כדורים.
אבל אז הבנתי שיש פה ”משחק”. אלו שליוו אותי אמרו לי: “כדי לקבל הכרה ונכות, תצטרך להקצין. תגיד שאתה לא מתפקד, שאתה סובל מסיוטים בלילה, שאתה מקיא, שאתה לא אוכל. תעצים את התסמינים.” בקיצור, לשקר.
ופתאום זה היכה בי. הבנתי כמה זה הולך להרוס לי את החיים. כי זה לא רק עניין של למלא טפסים. זה לעצור את החיים שלי. לא לפרסם יותר ברשת. לא ללוות אנשים. לא להגשים את התשוקות שלי.
להפוך ל”קורבן טיפולי”.
לשחק דמות שאין לה עצמאות.
איך אני יכול ללוות אנשים אם אני בעצמי “דפוק”?
ברגע שאתה נכנס למשחק הזה, אתה יוצר קליפה בתוכך. קליפה שאומרת: “אני לא נורמלי. משהו בי מקולקל. מגיע לי לקבל כסף על המסכנות שלי.” והקליפה הזו גוזלת אנרגיה. היא מחייבת אותי להמשיך לשחק את הסיפור הזה שוב ושוב, עד שאני נשאב לתוכו, ואשכרה כבר מאמין בו.
אני מכיר לא מעט אנשים שבחרו בדרך חיים הזו. שחיים את חייהם מתוך הקורבנות, מתוך המסכנות, רק כדי שהמדינה תכיר בהם.
ובתכלס בראייה גבוהה יותר, מה הם עושים?
הם ליטרלי עומדים מול בורא עולם ואומרים: “כל הכוחות שנתת לי, לא מספיק לי. אני מוותר עליהם בשביל קצבה.”
זה זלזול מתמשך במתנות שקיבלנו.
אז אני החלטתי אחרת. החלטתי לוותר על הנכות הזאת. לא רוצה כסף שבנוי על שקר.
לא רוצה להיות עבד של קליפה.
לא מוכן לקחת כדורים שיעשו בשבילי את מה שהנפש שלי יודעת לעשות בעצמה.
אני לא אסתובב בעולם בתחושה שאני קורבן או מסכן.
אני מלך. בן של מלך!!!!!!!
ומתוך המקום הזה אני הולך לחיות את חיי. אני לא משחק משחקים. אני לא משקר כדי לקבל.
אני עומד על האמת שלי.
אני מגדיל את הכלי שבתוכי כדי להכיל שפע ופרנסה אמיתיים.
אני לא אסתתר, לא אתחבא מאף אחד כי אין לי על מה. אני פשוט אהיה אני, מחובר אליי, מחובר לאמת שלי, מחובר לבורא, ישתבח!!!
ומתוך האמת הזו אני מגלה בתוכי כל יום!! את כוחות הנפש האדירים שנבראתי איתם. ומתוך זה אני מביא את המתנות הכי גדולות שלי לעולם.
תודה לכל מי שקרא

Lior Saloni