ובכל זאת

ובכל זאת

ולמרות כל התפיסה הפמיניסטית (ככל שאני רואה אותה ככזו),
ולמרות שאני כועסת על החברה, הפרסומאים, התרבות, שכופים על כולנו הגדרות יופי לא הגיוניות מנשים,
ולמרות שבעיניי ההגדרות לא בריאות, פיזית ונפשית,
עד שאני לא מרזה מספיק כדי לעמוד בסטנדרט הזה,
אני לא מספיק נשית בעיניי עצמי, לא סקסית,
ועדות לתחילתו של צמיג גורמת לי להתקפל תחת סווטשירט (ולא, אין הפרעות אכילה ברקע או משהו דומה, "סתם" השפעות של דפקטים מהעולם).

אתן נלחמות בזה? מקבלות את זה? לא חלק מזה?
 
כי בסוף גם אנחנו מושפעים, למרות המודעות

זה מרגיז, אבל זה קורה לנו חדשות לפרקים
 
אולי אם נחשוב שלהראות טוב לא קשור לפמיניזם

נרגיש יותר טוב בקשר לזה.. גם גברים שמנים רוצים לרזות, כלומר זה חוצה גבולות מגדר. זה לא קשור לפרסומות זו פשוט הוויה תרבותית,
רזה נחשב יפה בריא ומושך יותר.
בקשר למראה עצמו באופן כללי לי יש אובססיה אישית, אני לא יודעת כמה הפרסומות שולטות בה.. אולי מעבר למה שאני חושבת. אני רק יודעת שמי ששולט בזה הכי הרבה אלו גברים שעוברים מולי יום יום.
אני מרגישה שהיחס של גברים נמדד לאישה בכל מקום בהתאם למראה שלה. את אפילו לא צריכה לגשת לדייט כדי להמדד.
אם את רק נכנסת לחנות והמוכר גבר תזכי ליחס טוב יותר אם את נראית טוב ולחילופין, ההיפך. אני חושבת שזה העוול האמיתי, אם המקצועיות
של אדם תלויה בחיצוניות של אדם אחר, ולא קשורה למקצועיות שלו.
לגבי לקבל ולא לקבל כמובן שאי אפשר לקבל את העובדה שיש יחס מפלה בכל מקום לפי מראה, ואי אפשר שלא להיות חלק מזה.
 
למעלה