ובחרת בחיים
23.יום אחד אתה קם בבוקר משתעל ויורק דם - אמרתי זה בטח מהשיניים-למחרת שוב דם
ושוב דם הלכתי לרופא שיניים, ובמקביל הלכתי לרופא משפחה שאמר מיד למיון!..מיהרתי כי רציתי להספיק למסיבה באותו היום, אך בסיום הטיפול הודיע לי הרופאה כי היא רואה גוש בריאות. כמעט התעלפתי מהפחד. לאחר 15 דקות הייתי על האופנוע בדרך למסיבה. משום מה לא עלתה בי כלל מחשבה לגבי הגוש ,אני לא מכיר עצמי כגיבור האמת אני פחדן גדול .ניתן לראות את זה מהפוסטים שלי "מדבר רק על סבל וחרדות " ... חשבתי שאולי אני מדחיק באותו הלילה נרדמתי כמו תינוק. כבר באותו היום קבעו לי CT ולמחרת בבוקר ב 6:00 כבר עשוי לי את הבדיקה במהלכה שאלתי את עצמי מה יקרה אם יתברר הגרוע מיכול? שנייה לאחר מכן ,עלתה בי מחשבה ומה יקרה אם יתברר כי הכל בסדר, ואצא לרחוב ויעלה עלי אוטובוס? משום מה המחשבה הזו עשתה לי טוב ,ובמהלך הימים הקרובים שחלפו כלל לא התעסקתי בתשובה שאמורה להתקבל...לא הבנתי את התנהגותי כלל לא חשתי כחולה האמת שחוץ מזה שאני יורק דם, הרגשתי טוב מאוד וחשבתי אולי בגלל זה אני לא מפחד...המשכתי להיפגש עם חברים וחשפתי לפני כולם את מה שעובר עלי. האמת היא שרק שהייתי רואה את התגובות של האנשים ,היה עולה בי פחד .אבל חוץ מזה לא היה אפילו צל שלו...ביום השלישי קיבלתי תשובה שיש לי שני גידולים/ ממצאים בריאות. שוב לא היה לי פחד ושוב לא מבין את ההתנהלות ששוב נראה לי לא הגיוני לקבל כזו בשורה ולהמשיך את חיי היום יום כרגיל ,ואף להנות מיכל רגע בצורה מוגברת...נקבע לי בדחיפות תור למרפאת ריאות והרופאה החליטה לעשות לי שוב CT הזמינה אותי למיון ושם בוצע סיטי מסוג אחר ,שם תוך שעה התקבלה התשובה כי יש "גידול" אחד לא ברור טיבו והוא חשוד כסרטני ואילו הגידול השני הפך לתסחיף בריאות משהו "לא ידוע" ונקבע לי תור לביופסיה בעוד כ -עשרה ימים בהרדמה תוך החדרת צינורות לריאות "ברונכוסקופיה..משם הלכתי למסעדה.(גיליתי ששוארמה זו התרופה הטובה ביותר לכל מצב חחחח) אישתי וילדי וגם משפחתי המורחבת וחברי ,כולם מודעים למצבי והם מגיבים בהתאם לאופיים.הלכתי לקבר הורי כדי לבקש עזרה מהם ושם התפרצתי בבכי "האמת נהניתי לבכות" ממש חצי זיון ...פרט לרגע ההודעה הראשונה לא היו לי מחשבות רעות נהפכו אין לי הסבר לזה פרט להתעסקות האובססיבית שלי ברוחניות בשנים האחרונות.
כל פעם שבאה מחשבה רעה ,באה איתה מחשבה של "נו ומה קורה עכשיו אתה מת?" ואם עולה לי מחשבה מפחידה עולה אתה מחשבה אחרת שאומרת למחשבה הרעה.."הבנו אנחנו מאוד מתייחסים ברצינות אלייך אבל כרגע אין לנו זמן לפחד תחזרי יותר מאוחר" יכול עוד להיות שאני אקרוס כאשר אקבל את התוצאות הסופיות של הביופסיה, אבל כרגע אין לי כלל חששות .ואני אומר את זה מכל הלב ושוב אני חוזר אני פחדן גדול ואין לי מושג מה השתנה..
המחשבה שהאדם נולד ועליו למות וזה טבעי כמו להיוולד ומי אמר שלמות זה רע אולי זה טוב ? ואולי זה לא טוב ולא רע? ואולי זה מסקרן לראות מה קורה שם או בכלל להתחיל להתיידד עם האי וודאות עם הלא הגיוני כחלק מהחיים שהשכל הלוגי לא מקבל זו תפנית עצומה בחיים... כבר חודש אני בתוך המערכה הזו וחששתי לכתוב זאת שכן אנשים לא אוהבים סביבת חיים כזו של צער כאב וסבל ומוות... ובכל זאת אני רואה זאת כסוג של לימוד באון ליין שאולי יעזור לאחרים "וגם לי" לקבל את המוות כמשהו מסקרן תאווה לאי וודאות לעולם הלא מוכר ואולי להרפתקה הבאה...בספר "אני הו זה של ניסרגדטה מהר'ג (איך כותבים לעזזל מהר'ג חח?) הוא כותב "כשנולדתי בכיתי שאמות אני רוצה לצחוק"...לכו תדעו אולי עוד יתברר לי שיש לי בכלל דלקת ריאות אבל כרגע אני מרגיש מיוחד ומשהו קדוש עובר בי ואני רוצה לשתף ...ייקח לי עוד 20 יום לדעת אם לבכות או לצחוק אקווה שהחוויה הקדושה הזו שחולפת בי שטעמה כטעם צוף תמצית החיים הטוב של והאהבה שבה כל אלו יישארו גם בבשורות הגרועות ביותר..כי הרי באמת למוות נולדנו ומי אמר שלא מחכה לנו הרפתקאה אדירה שם? וגם אם יתברר שאני אוכל לתולעים "בטח יהיו מבסוטים מהשוארמות" ואני כלום אז זה מה שהמציאות בחרה וכמו שהחליטה עלי שכן החליטה עלי שלא ואולי זה בכלל אני שהחלטתי וזה שאני לא יודע כלום זה בעצם הכלי שמחייה אותי וגורם לי אושר לדעת שהאמת שגם ברגעים שחשבתי שאני יודע משהו לא ידעתי כלום
וכמו שאמר הרבי נחמן "בצר ירחיב לי" גם בשעת הצרה תמיד נפתח עוד מקום שמאפשר לחוות את הסבל ולמעשה הוא לעולם לא פוגע בך..ואם כן זה כוס אמק
אל תרחמו עלי "יאללה קצת כן" אבל תקראו את הפוסטים שלי זה יעשה לי טוב ומקווה שגם לכם יש שם משהו בילתי מוסבר ובזה העוצמה שלו (ואולי לא ???)
23.יום אחד אתה קם בבוקר משתעל ויורק דם - אמרתי זה בטח מהשיניים-למחרת שוב דם
ושוב דם הלכתי לרופא שיניים, ובמקביל הלכתי לרופא משפחה שאמר מיד למיון!..מיהרתי כי רציתי להספיק למסיבה באותו היום, אך בסיום הטיפול הודיע לי הרופאה כי היא רואה גוש בריאות. כמעט התעלפתי מהפחד. לאחר 15 דקות הייתי על האופנוע בדרך למסיבה. משום מה לא עלתה בי כלל מחשבה לגבי הגוש ,אני לא מכיר עצמי כגיבור האמת אני פחדן גדול .ניתן לראות את זה מהפוסטים שלי "מדבר רק על סבל וחרדות " ... חשבתי שאולי אני מדחיק באותו הלילה נרדמתי כמו תינוק. כבר באותו היום קבעו לי CT ולמחרת בבוקר ב 6:00 כבר עשוי לי את הבדיקה במהלכה שאלתי את עצמי מה יקרה אם יתברר הגרוע מיכול? שנייה לאחר מכן ,עלתה בי מחשבה ומה יקרה אם יתברר כי הכל בסדר, ואצא לרחוב ויעלה עלי אוטובוס? משום מה המחשבה הזו עשתה לי טוב ,ובמהלך הימים הקרובים שחלפו כלל לא התעסקתי בתשובה שאמורה להתקבל...לא הבנתי את התנהגותי כלל לא חשתי כחולה האמת שחוץ מזה שאני יורק דם, הרגשתי טוב מאוד וחשבתי אולי בגלל זה אני לא מפחד...המשכתי להיפגש עם חברים וחשפתי לפני כולם את מה שעובר עלי. האמת היא שרק שהייתי רואה את התגובות של האנשים ,היה עולה בי פחד .אבל חוץ מזה לא היה אפילו צל שלו...ביום השלישי קיבלתי תשובה שיש לי שני גידולים/ ממצאים בריאות. שוב לא היה לי פחד ושוב לא מבין את ההתנהלות ששוב נראה לי לא הגיוני לקבל כזו בשורה ולהמשיך את חיי היום יום כרגיל ,ואף להנות מיכל רגע בצורה מוגברת...נקבע לי בדחיפות תור למרפאת ריאות והרופאה החליטה לעשות לי שוב CT הזמינה אותי למיון ושם בוצע סיטי מסוג אחר ,שם תוך שעה התקבלה התשובה כי יש "גידול" אחד לא ברור טיבו והוא חשוד כסרטני ואילו הגידול השני הפך לתסחיף בריאות משהו "לא ידוע" ונקבע לי תור לביופסיה בעוד כ -עשרה ימים בהרדמה תוך החדרת צינורות לריאות "ברונכוסקופיה..משם הלכתי למסעדה.(גיליתי ששוארמה זו התרופה הטובה ביותר לכל מצב חחחח) אישתי וילדי וגם משפחתי המורחבת וחברי ,כולם מודעים למצבי והם מגיבים בהתאם לאופיים.הלכתי לקבר הורי כדי לבקש עזרה מהם ושם התפרצתי בבכי "האמת נהניתי לבכות" ממש חצי זיון ...פרט לרגע ההודעה הראשונה לא היו לי מחשבות רעות נהפכו אין לי הסבר לזה פרט להתעסקות האובססיבית שלי ברוחניות בשנים האחרונות.
כל פעם שבאה מחשבה רעה ,באה איתה מחשבה של "נו ומה קורה עכשיו אתה מת?" ואם עולה לי מחשבה מפחידה עולה אתה מחשבה אחרת שאומרת למחשבה הרעה.."הבנו אנחנו מאוד מתייחסים ברצינות אלייך אבל כרגע אין לנו זמן לפחד תחזרי יותר מאוחר" יכול עוד להיות שאני אקרוס כאשר אקבל את התוצאות הסופיות של הביופסיה, אבל כרגע אין לי כלל חששות .ואני אומר את זה מכל הלב ושוב אני חוזר אני פחדן גדול ואין לי מושג מה השתנה..
המחשבה שהאדם נולד ועליו למות וזה טבעי כמו להיוולד ומי אמר שלמות זה רע אולי זה טוב ? ואולי זה לא טוב ולא רע? ואולי זה מסקרן לראות מה קורה שם או בכלל להתחיל להתיידד עם האי וודאות עם הלא הגיוני כחלק מהחיים שהשכל הלוגי לא מקבל זו תפנית עצומה בחיים... כבר חודש אני בתוך המערכה הזו וחששתי לכתוב זאת שכן אנשים לא אוהבים סביבת חיים כזו של צער כאב וסבל ומוות... ובכל זאת אני רואה זאת כסוג של לימוד באון ליין שאולי יעזור לאחרים "וגם לי" לקבל את המוות כמשהו מסקרן תאווה לאי וודאות לעולם הלא מוכר ואולי להרפתקה הבאה...בספר "אני הו זה של ניסרגדטה מהר'ג (איך כותבים לעזזל מהר'ג חח?) הוא כותב "כשנולדתי בכיתי שאמות אני רוצה לצחוק"...לכו תדעו אולי עוד יתברר לי שיש לי בכלל דלקת ריאות אבל כרגע אני מרגיש מיוחד ומשהו קדוש עובר בי ואני רוצה לשתף ...ייקח לי עוד 20 יום לדעת אם לבכות או לצחוק אקווה שהחוויה הקדושה הזו שחולפת בי שטעמה כטעם צוף תמצית החיים הטוב של והאהבה שבה כל אלו יישארו גם בבשורות הגרועות ביותר..כי הרי באמת למוות נולדנו ומי אמר שלא מחכה לנו הרפתקאה אדירה שם? וגם אם יתברר שאני אוכל לתולעים "בטח יהיו מבסוטים מהשוארמות" ואני כלום אז זה מה שהמציאות בחרה וכמו שהחליטה עלי שכן החליטה עלי שלא ואולי זה בכלל אני שהחלטתי וזה שאני לא יודע כלום זה בעצם הכלי שמחייה אותי וגורם לי אושר לדעת שהאמת שגם ברגעים שחשבתי שאני יודע משהו לא ידעתי כלום
וכמו שאמר הרבי נחמן "בצר ירחיב לי" גם בשעת הצרה תמיד נפתח עוד מקום שמאפשר לחוות את הסבל ולמעשה הוא לעולם לא פוגע בך..ואם כן זה כוס אמק
אל תרחמו עלי "יאללה קצת כן" אבל תקראו את הפוסטים שלי זה יעשה לי טוב ומקווה שגם לכם יש שם משהו בילתי מוסבר ובזה העוצמה שלו (ואולי לא ???)
