ואצלנו היה עצוב

ואצלנו היה עצוב

הילדים שלי אמא אחת ואח אחד והמון מתח באוויר וילד גדול שאמר שממש סבל ובכלל לא נהנה ציניות וחוסר פרגון וכל מילה שיוצאת לאמא מהפה מעצבנת ומרגבירה מתח אצל כל הנוכחים
 
צאי מזה...

לרוב, אסיפות משפחתיות... זה גם מתח... ביקורות והערות למינהם.. אצל כולם זה עובד בדיוק במתכונת הזו... זה לא רק שימחה, צחוק, אוכל... זה הכל ביחד. יש כאלה שנמנעים מלפגוש את המשפחה רק בגלל הביקורת.. ההערות..המתח...וחבל. זה חלק אינטגרלי מכולנו.. אי אפשר להתעלם.. אצלי זו שנה שלישית ברציפות... "נו... מתיי?..למה?...איפה..? ועוד מלא תהיות ושאלות לגביי התנהלות חיי. פשוט מתעלמת.... {צובט ללא ספק, אבל בוחרת להתעלם} חוסר פירגון זה משהו שאין לנו.. נהפוכהו...מתארת לעצמי שזה הכי קשה..צאי מזה..חג היום, תחייכי.. זה היום הראשון של שנה החדשה.. מחר יהיה הרבה יותר טוב.. מפטיחה לך:)))
 
אני מחוסנת ההערות אינן מופנות

אלי הילדים פשוט לא אוהבים לבוא לסבתא שלהם ןעל זה אני מצרה לי אין בעיה עם מה שהיה הילדים נמנעים ולא רוצים להגיע בפעמים הבאות ועל זה חבל לי למרות שזו בחירה שלהם ראבק נראה לי שכבר שום דבר לא מזיז לי ירצו יבואו לא ירצו גם טוב אוףףףףףףףףףף
 

bennykoo

New member
הכי טוב,

זה לנסות לא לקחת ללב, פשוט לזרום עם הדברים... לדעתי שום דבר,אבל שום דבר לא שווה להתעצבן בגללו!
 
למעלה