ואם נמאס לי

[מלאכונית]

ואם נמאס לי

ואם נמאס לי מכל עולם המדיטציה, כל הרוחניות שעלתה לי לראש בשנים האחרונות, ואם אני מתגעגעת לקצת תאוות בצע, קנאה ורשע, קצת אנושיות במיטבה. ואם כך, מה לעשות? למדוט? ואם אני רוצה לשחק באנשים במקום לעזור להם ואם אני רוצה להשתולל במקום להתחשבן על דוחות קרמטים ואם אני רוצה לחיות את כל החיים ולא רק את המלאכיות בהם? מה את/ה מציע לי? להתגבר? להשתחרר? לעשות מה שמרגיש? להרגיש? לחיות? למדוט?

 

[בארס]

לכל מי

שקיבל ממני הרצאות "מלומדות",ולכל מי שניסה לנתח אותי, ולכל מי שהתאפק מלנתח אותי, ולכל מי שלא עיניינתי לו את הטוסיק. ולכל מי שלא מצליח לו "להכנס" לשום משבצת, ולכל מי שלא מוצא מרגוע, ולכל מי שעל סף איבוד אשתונותיו. אנסה לשתף אתכם במעט מחוויתי את חיי בשנים האחרונות למען יוארו כמעה אחורי הכלאים של קיומו של הלך פוסע. (מקרה פרטי) אם כן, כאשר לא אדע לא ארגע ולא אזע כאשר לא אבע. אי שם בשחר ילדותי תמהתי, אי מה אני? אי מה זה כאן לאן אמצא? ולא עצרה נפשי מצלול אל מערת חיי. ובדרך אזרום, אושיט ידי לתפוס, לדמות, לשאוף, להיות, לרוץ ,אל הרחק מידי. לשטוף לקצוף כנהר סואן לנפץ לשחוק לרמוס לתקן. ואל נא תיסחף, איני רוצה לאן שהו! ואיני רוצה דבר, ולא דבר. לא להיות , לא ראות, לא לשמוע ולא לנוע. לא שקט לא דממה לא רוגע לא מנוח. כלום. לא כלום. וכי הלא כלום אי? הסלעים המזדקרים מעל פני הנהר הקוצף שועטים במהירות אלי רפסודותי, מפאת סואנותי, וכל צעד שצעדתי, אל סלע קירבני, ולא יפסח עלי סלע מוצק באמצע נהרי הסואן. הלא על רפסודותי אני. וכל הסרט הזה איך יעצר? וכי יש לי ברירה? ולשם מה? נון קונפורמיסט שובר הכללים קופץ אל מי הנהר הרותחים, נסחף ,נחבט, נשרט, נגרר, טובע, נושם את המיים מלא הנחיריים. כן אני צודק ,אני יודע. כן כולם סביבי הוזים. כן רוצה אני עבורם אמת, שלווה, הרמוניה. כן מהי תוכניתו של היקום איני יודע. מה שברור לי הוא שאבן שוקע.

 

[חיפוש ית]

פרופורציה

שמתי לב שבעולם הרוחני אין את זה... אנשים טוטאלים בדרך שלהם... חלופה, זה דבר מוקצה... אצלי (ואולי אני לא רוחנית), יש מקום להכול, מדיטציה, קנאה, הקשבה, תאוות בצע, עזרה.... כול דבר במינון הנכון ובזמן הנכון

 

[שמש ירוקה]

את משוררת

משוררים ומדיטציה נראה לי שילוב לא כל כך נוח. אולי תצטרכי לוותר על משהו.(אם כי אינני יכול להיות בטוח בזה.) ההתבוננות מול הייצריות. ההתבוננות עשויה להוביל אותך לשירה רק אם תהפכי למוארת,(אולי) אולם אם לא תהפכי,היא רק תפריע לך להיות כלי לחוויה שאותה את רוצה להכיל ללא הפרעה בשלמותה,כדרך המובילה ליצירה. כיוון שמוארות היא עניין נדיר מאוד בעולמנו,עשי את החשבון שלך. את בוודאי יודעת יותר טוב ממני מה את רוצה. אם מדיטציה נותנת לך רוגע ,שלווה,אושר,צחוק,הנאה כחלק מתוצאות הלוואי שלה,אז המשיכי בה,אולם אם את סבולת ומרגישה חוסר נוחות,אז עזבי אותה. יחד עם זאת,אינני מבין למה את כורכת מדיטציה באיזשהו עולם רוחני. אינני מתלהב מכל מה שנראה כעולם הרוחניות אבל בהחלט הבנתי איזשהו פוטנציאל מעשי וחומרי מאוד בחיי היום יום הטמון במדיטציה. מצד שני אולי אני טועה כאן.מה בדיוק מפריע לך לחיות את כל החיים.תחווי את כל מה שאת רוצה לחוות ללא הפרעה בהתאם להרגשתך באותו רגע ולאחר מכן עשי מדיטציה והתבונני בזה ללא יסורי מצפון או חששות או פחדים.זה מה יש בחיים,אז למה לכפות על עצמך משהו שאינך יכולה לשאת בו?היי טובה רק אם ממש קל לך להיות "טובה". במילים אחרות,אל תכפי על עצמך גזירה שממילא אינך יכולה לעמוד בה. את אמורה להנות ממה שאת עושה,לא לסבול. "החטאים" הקטנים הם חלק מהמכלול של כל אדם לא מואר.אין שום סיבה להתבכיין עליהם או לשבור את הכלים ולומר לא משחקים. אם התחלת בדרך מסויימת כנראה שהייתה לך סיבה מהותית לעשות כך, רק שאולי ציפית שהיא תהיה קלה.יחד עם זאת אין דרך קלה, והיא הופכת להיות קשה יותר ככל שיש בה יותר הגדרות. אם תמשיכי לסבול,אז הניחי את ההנחות שלך בנוגע לרוחניות אחרייך. אנשים "רוחניים" מאוד היו תאוותניים ותאבי בצע וחמדנים ונואפים וקנאים ונוטרי טינה ומרושעים לעיתים כמו גם מלאכיים ואוהבי אדם לעיתים אחרות.יש כל מיני הגדרות לרוחניות. אולי זה שורש הבילבול. אנו שוכחים שלפחות פעם ביום אנו מבלים בבית כיסא.(בית כיסא?) תארי לך מה יקרה אם יבוא אדם יום אחד ויחליט שבעולם רוחני לא מחרבנים יותר? מחרבנים בהחלט,רק שלא צריך להתעסק יותר מדי עם החרא הזה. הוא ימצא כבר את דרכו ללא התערבותנו לאן שצריך. ועכשיו אני נזכר שכשהיינו קטנים היינו שואלים את עצמנו בתמיהה ,מה,גם מלכת אנגליה מחרבנת? בבדאי! מוטי.

 

[מלאכונית]

מוטי ודרול

חזרתי מאנגליה לפני כמה ימים, ושאלתי את עצמי את השאלה הזו בדיוק, לא רק על המלכה, גם על אנשים אחרים שמתנהגים כאילו הוציאו אותם כרגע מהצלופן. תודה על התגובה, היה יפה להיות משוררת לרגע, אני מסוגלת להרגיש את זה מבחוץ ולא מבפנים, אלא אם אני כותבת, ובאותה השניה . הקושי שלי אינו עם תרגול המדיטציה, אלא עם צורת החשיבה שמכילה בתוכה אמונה. היא מקשה עלי לגדול, דרך לעשות מה שבא לי

 

[drall]

אושו בזמנו הבין

שאי אפשר להגיד לאנשים איך לחיות ומה לעשות , כי בסופו של דבר הם יחטאו פעמיים. גם יעשו מעשים פסולים וגם ישקרו. אבל זה אינו סותר את העובדה שיש דברים שאין לעשות , יש חטאים ויש עוונות ובקיצור צריך לעשות טובים ולא לעשות דברים רעים. כמו שאמר בודהא "לסור מרע , לעשות אך טוב ולטהר את הדעת - זו דרכם של כל הנאורים". גם ממשיכי דרכו של אושו ותלמידיו הגדולים אימצו את השיטה האושואיסטית ולכן כל הזרם הזה נחשב מאוד מושחת ופרוע. אבל אין מה לעשות , האנרגיה האלוהית עובדת בצורה מסויימת והיא תמיד נחלתם של האנשים הטובים , אלו שלא משחקים ולא מתפנקים ולא מתעסקים בקקי. לכן באמת , חזרה בתשובה היא הדבר הכי קשה שיש. אתה משלם על כל פשעיך נגד הנשמה ואתה משלם ביוקר. אז מה אני לך מלאכונית. האמונה היא לא הנקודה כאן. המצב הוא שאת באמת יכולה לעשות מה שאת רוצה ואולי הדרך החזרה היא מה שאת צריכה כדי ללמוד משהו. אבל זה לא נעים בכלל. דרול

 

[תמרv]

תודה על התגובות

מטבע היצירה שיצרתי, את עצמי, אינני מסוגלת לעשות רע. פחות טוב- ואינני מתכוונת לפגוע באחרים אבל אני מתבוננת בתשוקה שעולה בי אחרי שאני חווה קשרים עם אנשים חסרי רגשות. אני אומרת - אולי זו הדרך, אולי לא כדאי לי להתנשא אל הטוב אלא לרדת אל העם. ובסופו של דבר הבחירה כל כך ברורה לי שהיא כמעט איננה בחירה

 

[מלאווח]

מהי אמונה בעינייך, ומה מפריע לך

בה ? אני ממש סקרן....

 

[drall]

אז תעשי מה שאני עושה

תנהלי פורום מדיטציה במקום למדוט. דרול

 

[מלאכונית]

אתה מתפטר?

 

[drall]

בינתיים לא

אבל יש מקום לשנינו ברחבי הרשת דרול

 

[שששלום]

למה לחכות שימאס, אפשר

לעשות הכל בחיים. ברגע שאנו עירניים לבחירה גם לא נבכה על חלב שנשפך. הפחד לפספס כל טוב מכל העולמות גורם לאבד הכל בכל העלומות. תפסת מרובה לא תפסת. אם הדברים נעשים תוך לבטים דבר לא משתנה. זו הטוטליות/לעזוב/לתפוס את החיים/לבטל את האגו שעושה את ההבדל בין לעשות דברים במקום למדוט לבין להיות מודט בחיים עצמם. כשמגיעים למצב בו באמת לא אכפת מדבר בחיים נהול הפורום מפסיק להיות למען המנהל, הוא יותר מהווה שרות/כלי/צינור לטובת הכלל. קיימת רק הפשטות בעשייה ללא מחשבות ותהיות מה נכון. יש רק בחירה אחת. טעיתי. יש יותר מבחירה אחת בתנאי שאנו מודעים למעשה. אם אנו חסרי מודעות איזה ערך/ערנות יש לחיים ואז גלגל הלבטים/סמסרה/ סבל חוזר להקיף אותנו. ומה אז לכתוב הכל מהתחלה? רק טוב (לבחירה אישית)אולי

 

[tevagil]

אז סימן שהמדיטציה לא נכונה

וסתם ביזבזת את הזמן שלך. הרה קרישנה

 

[smile2life]

ולי מגרד בגב

לפעמים בזמן שאני מתרגל מדיטציה