ואם אני לא ADD, אז מה כן?
שלום,אני חדשה פה ואשמח לתגובתכם. לאחרונה התחלנו לבדוק את הכיוון של ADD אצל שנייים משלושת ילדינו. ככל שאני קוראת יותר אני יותר ויותר מוצאת את עצמי בתיאורים האופייניים: דחיינות כרונית, תמיד עושה דברים בשנייה האחרונה וכל הזמן חיה בתחושה שתיכף "יעלו עלי" או מחפשת דרכים אלגנטיות לצאת מהבלגאנים שאני עושה, התפרצויות זעם שמסתיימות לא-אחת בשבירת חפצים בבית, מתחילה משימות ולא מסיימת (בעור שיניי סיימתי תואר ראשון, בשני כבר נתקעתי בגלל שטויות), לא יכולה לסבול רעשים פתאומיים, ביתי ושולחן העבודה שלי נתונים באי-סדר תמידי ואני מחפשת דברים כל הזמן. תוך כדי כך מקיימת (עם בעלי) משפחה עם שלושה ילדים קטנים ועובדת, וככה זה גם נראה. כבת להורים בעלי הישגים אקדמיים מרשימים וקריירות מוצלחות אף פעם לא הבנתי למה אני כל-כך לא מסתדרת. אבל, נניח שאעשה אבחון והכל ייצא תקין. אז מה? אז בכל זאת אני סתם עצלנית או בלתי-מוכשרת או לא-יוצלחית כמו שאני מרגישה?
שלום,אני חדשה פה ואשמח לתגובתכם. לאחרונה התחלנו לבדוק את הכיוון של ADD אצל שנייים משלושת ילדינו. ככל שאני קוראת יותר אני יותר ויותר מוצאת את עצמי בתיאורים האופייניים: דחיינות כרונית, תמיד עושה דברים בשנייה האחרונה וכל הזמן חיה בתחושה שתיכף "יעלו עלי" או מחפשת דרכים אלגנטיות לצאת מהבלגאנים שאני עושה, התפרצויות זעם שמסתיימות לא-אחת בשבירת חפצים בבית, מתחילה משימות ולא מסיימת (בעור שיניי סיימתי תואר ראשון, בשני כבר נתקעתי בגלל שטויות), לא יכולה לסבול רעשים פתאומיים, ביתי ושולחן העבודה שלי נתונים באי-סדר תמידי ואני מחפשת דברים כל הזמן. תוך כדי כך מקיימת (עם בעלי) משפחה עם שלושה ילדים קטנים ועובדת, וככה זה גם נראה. כבת להורים בעלי הישגים אקדמיים מרשימים וקריירות מוצלחות אף פעם לא הבנתי למה אני כל-כך לא מסתדרת. אבל, נניח שאעשה אבחון והכל ייצא תקין. אז מה? אז בכל זאת אני סתם עצלנית או בלתי-מוכשרת או לא-יוצלחית כמו שאני מרגישה?
