ואולי

[ל י M ו ר]

ואולי

בזמן אחר אולי היתי אמא טובה יותר, ואולי אם לא הייתי צריכה לגדול איתך, לבנות איתך, היה לי יותר מקום בנשמה להעניק רק לך. ויש רגעים שאני מרגישה אגואיסטית שהבאתי אותך, ויש רגעים שאין לי מקום בשבילך. ילדה הביאה ילדה, זה נראה כל כך פשוט. ועכשו אבא כבר כמעט לא שם ואמא מגמגמת אולי מבקשת יותר מידיי לעצמה. והיא שם באמצע סופגת את התוצאות. הלוואי והיינו חושבים לפני כל צעד מליון פעמים, הלוואי ולא היינו ממהרים ללדת ילדים, שמשלמים את המחיר על הפזיזות שלנו, על החלומות שלנו, על החוסר מושלמות שלנו. ואני יודעת שיום יבוא והכל יוטח לי בפרצוף, אבל הכוחות שהיו פעם אזלו והתפקיד גדול עליי כל כך לבד....

 

[טלה צפוני]

ואולי

עצם זה שאת מודעת כל כך את נותת הרבה יותר? מהקריאה אותך רואים את האיכפתיות את הרצון ומה שלא תגידי לא מאמין לך שהיא לא מקבלת ממך

 

[ד ו ל ה]

אין הורות מושלמת

ולכן אל לך לשאוף אליה... בכולנו כהורים יש פגמים, כאלה או אחרים, ואנחנו עושים כמיטב יכולתינו, לעיתים אף יותר מכך, וזה מספיק וזה טוב (ברוב המקרים) קחי לך נשימה, פסק זמן קצר, והמשיכי...יחד איתה...כי את עושה את זה נהדר. דולה (אמא לא מושלמת)

 

[שיר34]

פעם

צפיתי במופע סטנד- אפ של בדרנית-שחקנית(שאינני זוכרת את שמה) והיא אמרה שברוח בי"ס להורים ביקשה מבנה לגשת להתקלח והוא סירב. היא השתמשה בכל טכניקות השכנוע שלמדה עד שפרץ ממנה חוסר מושלמותה והיא צרחה עליו "גש מיד למקלחת" ותוך שנייה הוא היה במקלחת.. והיא סיפרה שמאז בכל פעם שהיא מרגישה שלא נהגה כשורה היא שמה שקל בצנצנת מיוחדת שהציבה בסלון "עד גיל 18" כך אמרה יהיה שם מספיק כסף על מנת שיוכל ללכת לפסיכולוג.. אל תחמירי עם עצמך גם הורים הם בני אדם שמנסים, טועים ותוהים יש ימים שאנחנו פחות ויש ימים שאנחנו יותר ילדים חשים אותנו ודרכנו את רבגוניותם של החיים ומשם הם צומחים את באה מאהבה וזה החשוב

 

[ס ת י ו 5]

לא אולי

בטוח יום יבוא והכל יוגש לך באהבה כמעט כמו עכשיו רק ממבט של ילדה בוגרת. היא זקוקה לאהבה שלך ואת זה יש לך בשבילה. אמא מגמגמת אמא שמבקשת לעצמה היא אמא נהדרת ומותר לך לבקש. כאמא יכולה לומר לך לימורי מותר לך. מותר לך לבקש עבור עצמך רק כך תתגשמי ותהיי הכי שם בשבילה

 

[d a n i e l s 5]

הורות.....

היא התגלמות החוסר אונים .....נשמע אירוני....אבל תחשבי על זה. ובכלל חושבת שהכל עובד על נסוי וטעייה. אז מה רציתי להגיד לך....שאת יכולה להפסיק לזיין את השכל לעצמך...זאת לא רק את, כולנו שם (היינו, נהייה, אנחנו ברגעים אלה - ומי שחושב שהוא לא כלול כי הוא מושלם שיוציא את עצמו מההכללה הזאת). זאת דעתי כמובן.

 

[לימונ דה]

../images/Emo45.gif גם דעתי

 

[Rinattt]

את יודעת...

אני הייתי ילדה שילדתי 3 ילדות... רשמת "ויש רגעים שאין לי מקום בשבילך" אני מניחה שאת מתכוונת לרגעים שבא לך להיות לבד, או לצאת עם חברים, או לעבוד, או סתם להתבטל... חושבת שגם אמא שילדה בגיל 30 וגם 40 צריכה את הזמן הזה לעצמה, ולא בגלל שאין לילדים שלה מקום בשבילה, אלא בגלל שהיא צריכה קצת זמן לעצמה, זמן שיעשה לה טוב, והרי אם לאמא טוב אזי טוב לילדים שלה, אני לא מרגישה שאני אמא פחות טוב מאחרת שילדה בגיל מבוגר משלי, גם אם הייתי יולדת בגיל מאוחר יותר עדיין היו רגעים שהייתי רוצה רק לעצמי... להיות אמא זה לא קל (גם אבא) ולא משנה מהו הגיל...

 

[פשוט ואמיתי1]

בנינו ?

אולי כן ואולי לא כבר לא משנה... הספקות מוכרים, החששות גם הן לא חדשות ובכל זאת את אמא שלה ואמא יש רק אחת ! את הבאת אותה לעולם ונשאת אותה ברחמך תשעה חודשים את הנקת/האכלת אותה באהבה תוך מעקב אחרי כל מילימטר של גדילה את היית לצידה שפסעה את הצעד הראשון את האמא שלה ובחינתה אמא יש רק אחת נכון שמעבר לאמא את גם אשה וגם... אבל בהורות אין אולי ואין מושלמות יש רק נסיון לתת את מה שאפשר עד כמה שאפשר

 

[N D R]

נכון!

ילדה שהביאה ילדה אבל רק אחת קוראת לשניה "אמא" ולא לשווא.

 

[מקפיצים]

השנים הראשונות

הן הקשות ביותר. כשהילד דורש את כל כולך לעצמו, שעה אחרי שעה, יום אחרי יום. כשאי אפשר להתקלח, לראות טלווזיה או סתם לשתות כוס קפה בשקט. לעשות את זה כמעט לבד + עבודה + אמביציות לעתיד, זו המשימה הקשה ביותר בעולם (חוץ מעבודת פרך בגולג רוסי). אבל תראי שעוד שנתיים, שלוש (היא בת שלוש, נכון?) פתאום יהיו לך "איים" שבהם היא "תעלם", כדי לשחק עם חברה, כדי לראות לבד טלבזיה, כדי להתקלח... ואת, תוכלי לנשום יותר לרווחה, וגם תרגישי פתאום קצת "זנוחה". ומתוך התחושות האלו יצמח בך יותר רצון ויותר כוחות להעניק לה מעצמך בלי שהיא תבקש. וזו תהיה תחילתה של ידידות מופלאה... תחזיקי מעמד רק עוד קצת... מקפיצה ...

 

[ליאל212]

לימור גרמת לי לצביטה בלב. לגדל ילד

לבד זה קשה אין ספק!!! אני לא יודעת מה איתך (אשמח לשמוע) אבל יש לי בן אחד בן 9.5 שגידלתי אותו לבד מגיל שנתיים. הוא בן יחיד והקושי פי שתיים. כי אז כל העולם שלו סובב סביבך. אין אחים ברקע, וזה יותר נורא. עד לפני כשנה לא חשבתי על הזמן שלי לעצמי. רק לאחרונה מנסה לנשום, מעט לצאת לבלות. וזה קשה לו להבין שאמא צריכה גם זמן לעצמה, צריכה פרטיות משלה.( ואני לא מדברת על להכניס גבר הביתה כי את זה טרם עשיתי. -טרם נמצא המתאים) אבל די ממש די, רוצה זמן גם לעצמי. וזה עושה המון המון רגשי אשמה. ולפעמים החוסר סבלנות ההתמודדות עם כל הבעיות לבד לבד. אבל הזמן רץ והילד גדל והחיים נעשים יותר פשוטים. מבטיחה

.

 

[R a c h e li]

מלאן ת'לפים....

פעמים חשבתי על זה....ומלאן ת'לפים פעמים החלטתי שזה לא נכון.... מלאן ת'לפים פעמים החלטתי שאני בסטיית תקן.....ולמרות כל הבלה בלה בלה בלה....גאההההההההה וואלה גאהההההההההה להיות אמא..... עם פיגור קל....