ואולי כי הכל טרי

[מראה מראה שעל הקיר]

ואולי כי הכל טרי

ואוליופה מגיע אולי ענקקקקקקקקקקק קבלו אותו גדול יותר(ופולני יותר) הזמן יעשה את שלו... ואולי אני שואלת לחינם, האם יום אחד הם יעריכו את כל הטלטלות המטלות החיוכים הדמעות ?הריצות המטורפות, האנרגיות העצומות, החיבוקים העטיפות הכוחחחחחחות?! הרצון שיהייה להם הכל פלוס ?! ואולי ישתלם לי פעם שאני מגבה "אותו" למולם בדרך כלל,(ולמה אני עושה את זה בכלל?!) והתודה הענקית שקיבל מהם בערב לנוכח עיניי הפעורות בתדהמה, על זה שקנה את הכרטיסים אבל אני זו שעזבה קצה מזרחי במדינה למרכזה שעמדה בפקקים וישבה בסופ שעתיים עד תום המופע...במקומו

ואולי הערכות יש רק בתעודות בי"ס?!

ובאמת שאני רק חצי פולנייה....

תגידו?! הם יודעים יום אחד לשייך תודות? להעריך? או שזו עוד אחת מהבקשות המטורפות שלי?!

מראה

 

[פשוט ואמיתי1]

דבר אחד בטוח שהתמונה ממש יצאה עשר

קומפוזיציה מעולה

אם הם יבינו יום אחד ? שאלת השאלות ! את ההורים שלך היום את יודעת להעריך ? לדעתי כדאי להיות אופטימיים

 

[מראה מראה שעל הקיר]

אופטימית

קשה למצוא אצלי על כן הציור אפילו אפור...

וורודה אנוכי) אם אני מעריכה את הוריי? ...כן, את העצמאות שידעו להעניק לי בעיקר, ואת איך שסמכו עלי. ואני לא גדלתי להורים פרודים/גרושים...שלא נשכח. אני רוצה לדעת רק שלא יקחו הכל כמובן מאליו. לא תודות אני מחפשת אני יומרנית מידי! ולא מוצאת דופי ... ובדרך כולה בכלל,ובחינוכי אותם ובמה שאני מעניקה בפרט, בייחוד היום |דגש|כשאניאיתם בבית . אבל מנסה "לראות" את אותו יום בו אולי אמצא אצליהם את ההבנה שבמילה הערכה. ) יום נעים!!!

 

[יערית]

מניחה

שמי שחונך להוקרה,תודה,כבוד,והערכה יחזיר במידה כזו או אחרת את שספג כל חייו{כעס/אהבה/בוז/בריחה/קשר טוב} יודעת שרק היום אחרי הרבה פליקלקים משלי,מביטה אחורנית ומצדיעה לאמא שלי,מצדיעה לה על המסע חיים שלה שלא היה קל בכלל,על המסע הכבד שנטלה על כתפיה,נמצאת עדיין לצידי עם כל החסרונות והיתרונות שיש בה.

 

[מראה מראה שעל הקיר]

../images/Emo45.gif

פליקלקים... כן...

 

[אילנהחלפ1111]

מי שהשקיע זוכה להוקרה...

גם אם לא יגידו לך במילים תראה זאת בדרך התנהגותם ילדיי בוגרים ולא רק שמקבלת מהם הוקרות, מספיק לי לראות את דרך חשיבתם, התנהגותם, הערכים, ההסתכלות לחיים, האהבה, הנתינה, והפירגון שיודעים הם כל אלה שאני הענקתי להם ומי בכלל צריך שיאמרו זאת מספיק לראות את היצירה שיצרנו בדרך שהשקענו ואין אושר גדול מזה מסתפקת בלהוקיר את מעשי ידיי, מספיק ממלא אותי כן ילדיי מוקירים את הנתינה שלי ומאחלת גם לך בבוא הימים זה ממש מזכיר לי שילדיי היו קטנטנים שעדיין לא דברו שרתי דברתי אפשר לומר כמעט לעצמי וכשהגיעו לגיל 3-4 הוציאו ידע ואוצר מילים שאפילו הפתיעו אותי לפעמים את התוצאות רואים לאחר ימים ואף שנים כך שאל תתייאשי לעולםםםםםםםם לא ישכחו את את מה שאת עושה היום למענם עוד יגידו הימים

 

[Ima Adama]

זו הסיבה לשמה את עושה למענם?

האנשים שעושים מתוך חשבון כלשהו, לרוב יתאכזבו... כי לעתים יש אנשים שאוהבים אותנו ולא תמיד יש ביכולם להעריך אותנו ולהביע את תודתם, אהבתם וכו'... זה תלוי בהרבה מאוד נתונים. לכן אני בעד לעשות מתוך רצון לתת ליקרים לנו נטו. אם הם יעריכו בבוא היום או לא, זה עניין שלהם. אם תלמדי אותם שלתת בשביל לתת מבלי לצפות לתמורה, אין לי ספק שאת תקני להם ערך שלא יסולא בפז ויעריכו אותך מאוד וברור שלא כל מי שמקבל יודע להעריך וזה הפסד שלו.

 

[מראה מראה שעל הקיר]

בגלל שזה עלול להיות ההפסד שלהם

בגלל זה שזה "העניין שלהם" כפי שכתבת בגלל זה בדיוק... אתה מכיר אמא שעושה מתוך חשבון???

לא, כי אני לא מכירה.

 

[מראה מראה שעל הקיר]

אתה=את

 

[Ima Adama]

את שאלת...

אם יום אחד הם יעריכו... ואני אומרת שזה לא מה שצריך להטריד אותך, אלא לתת מתוך הצורך וההבנה שלך שלתת להם הוא האישו.כשמישהו נותן לנו מתוך רצון שיעריכו ויגידו לו תודה, זה די מכביד עליי ואני באופן אישי מוותרת על נתינה מהסוג הזה.

 

[מראה מראה שעל הקיר]

גמני

מוותרת על נתינה מהסוג הזה ולא רק לגבי הילדים. לא "משם" שאלתי. )

 

[Ima Adama]

אגב, ההוא...

לא צריך להטריד אותך בשיקולים שלך, אני בעד לתת מתוך רצון וכל אחד כפי יכולתו. וזה צריך להיות ברור גם לילדים, כך אנחנו מחנכים ומקנים ערכים איתנים לכל החיים.

 

[ט ל י ה ב ת]

לא מחפה עליו

לא מגבה אותו וזוכה גם לבקשות וגם לתודות חוץ מזה דברים טובים באמת משתדלת לעשות אותם ליום מיוחד...אז הם יותר זוכרים כחוויה והרבה יותר מעריכים, נאמר כמו יום הפסטיגל... אז נסענו ליום כייף כבר לכל היום עם קניית מתנות מיוחדות לחג (משחק מחשב פיפה ומשחקי קופסא כל אחד על פי בחירתם... העיקר להסתובב בחנויות צעצועים)... במשך כל היום שמעתי רק 'את האמא הכי טובה שיש' 'הכי כייף איתך' בערב פסטיגל.... אז לא הכל רק שיעורי בית, סדר יום, שינה בשמונה-תשע. אני לא מחכה ליום אחד שיגדלו ויעריכו... ובפרט אם את מחפה עליו, איך הם ידעו מה באמת קורה?? שייעשה מה שבא לו ויתמודד עם ההשלכות של המעשים שלו ואת עם שלך - להזכירך כל אחד בנפרד.

 

[מראה מראה שעל הקיר]

צריך להפנים

יום יום "שיעשה מה שבא לו ויתמודד עם ההשלכות של המעשים שלו..."

 

[בעל האוצר]

ילדים של החיים...

אולי יום אחד יעריכו.( ואולי לעולם לא) בד"כ יודעים בחוש משלהם מאיפוא באה הנתינה שלנו. יום אחד שיהיו הורים, יחוו בעצמם את הקשיים, יעריכו אולי את מה שקיבלו באהבה אין קץ. אנחנו נותנים באהבה כמה שאפשר ויותר. לגבי האקס ? לא עושים חשבון ! אני נותן מה שאני יכול , שהיא תתן מה שהיא יכולה. זהו ו... שלום לכולם

חדש בסביבה

 

[מראה מראה שעל הקיר]

ניק מקסים

בעל האוצר אני מסכימה עם מה שכתבת. והם הם יש להם חושחש לא סתם חוש... ותתחדש על הסביבה החדשה.

 

[אלופה יפה]

מבטיחה לך....הם יודעים

אצלי הם כבר מעריכים ובגדול הבן האמצעי שלי רק בן 16 והוא המשענת שלי הערכה לא חייבת להיות מילולית אבל יכולה להבטיח שמי שזורע גם קוצר...ככה זה בטבע

 

[mars4]

משהי מאד חכמה לימדה אותי

לא לעשות דברים על מנת לצפות "לתמורה" .התמורה מתמצאת במה שאתה מרגיש ומיועדת בעיקר לעצמך. כאשר מדובר בילדים (ולי 2 ילדים בוגרים) ה"תמורה" היא התוצאה. מה יצא מהם, מה אופיים , מה דפוסי התנהגותם. מגיע הרגע ומקבלים תמורה מליאה עבור ההשקעה. אין אפס! וזה הרבה יותר משמעותי ממילים כמו "תודה" או מילות הערכה אחרות. לא שזה לא חשוב ונעים לשמע אבל לא זה העיקר. יש גיל כזה שכל עולמם הוא אינטרנט , בחורות, MTV יציאות ושטויות , תרומתם לבית ולמשפחה שואפת ל-0 ואוצר המילים שלהם מסתכם בכל מיני נהמות מוזרות ואם נחה עלהם המוזה אז אולי "אההה וללהה" או משהו דומה. אין מה להתרגש או להלחם בזה. זה בערך כמו מזג האויר. אפשר לדבר על זה אבל אין מה לעשות על מנת לשנות זה.