ואולי...אשליה?
כל כך פחדתי מהרגע הזה... החשש שמילא את ליבי ששרטת, שיתק אותי. חסרת מחשבות,חסרת רצונות - לא יכולתי להיות. וכל כולי נאחז ברגע העתידי, הרגע של לראות אותך בפעם הראשונה מאז, מהיום ההוא... עדיין לא הצלחתי לעקור מן השורש את שרידי הכאב והאכזבה שנטעת בי, לכן תאוותי להרגיש מאום נמהלה בחוסר יכולת לחשוב. והרי ידעתי שהרגע הזה יגיע ביום מן הימים, של לראות אותך אחרי הפרידה, אבל גוססת,כואבת, מיאנתי להאמין שהוא כל כך קרוב. פחדתי לסעור, לרגוש. פחדתי שגרעין האהבה שאולי התכחשתי אליה ינבוט לפתע. פחדתי להיחשף, פחדתי להיסחף. פחדתי לא לעמוד בהחלטה. פחדתי שהכוח שהצטבר בי בזמן המועט הזה מאז,יעלם כלא היה...נוכח מבטך. וכשראיתיך... כלום. פשוט כלום. לא סערתי, לא רגשתי, לא הוצפתי מחשבות אינסוף. כשמן ומים, אתה בשלך, ואני בשלי. ועכשיו, עם טעם הכלום המלא הזה בפי, קצת קשה לכבות את להבות האכזבה... מסרבת לחשוב, אבל לא יכולה, אולי כל אשר היה בינינו אינו אלא א ש ל י ה?
כל כך פחדתי מהרגע הזה... החשש שמילא את ליבי ששרטת, שיתק אותי. חסרת מחשבות,חסרת רצונות - לא יכולתי להיות. וכל כולי נאחז ברגע העתידי, הרגע של לראות אותך בפעם הראשונה מאז, מהיום ההוא... עדיין לא הצלחתי לעקור מן השורש את שרידי הכאב והאכזבה שנטעת בי, לכן תאוותי להרגיש מאום נמהלה בחוסר יכולת לחשוב. והרי ידעתי שהרגע הזה יגיע ביום מן הימים, של לראות אותך אחרי הפרידה, אבל גוססת,כואבת, מיאנתי להאמין שהוא כל כך קרוב. פחדתי לסעור, לרגוש. פחדתי שגרעין האהבה שאולי התכחשתי אליה ינבוט לפתע. פחדתי להיחשף, פחדתי להיסחף. פחדתי לא לעמוד בהחלטה. פחדתי שהכוח שהצטבר בי בזמן המועט הזה מאז,יעלם כלא היה...נוכח מבטך. וכשראיתיך... כלום. פשוט כלום. לא סערתי, לא רגשתי, לא הוצפתי מחשבות אינסוף. כשמן ומים, אתה בשלך, ואני בשלי. ועכשיו, עם טעם הכלום המלא הזה בפי, קצת קשה לכבות את להבות האכזבה... מסרבת לחשוב, אבל לא יכולה, אולי כל אשר היה בינינו אינו אלא א ש ל י ה?
