ואולי אין תקווה?

[זה שנופל]

ואולי אין תקווה?

ומה אם ההרגשה הזו תמשך לנצח? האם לא כדאי פשוט לשים לזה קץ? האם לא עדיף פשוט לגמור עניין וברגע אחד של תהילה לסיים את הכל? אני לא רואה שינוי. הכימיקלים לא עוזרים. אולי אקח את ההקצבה החודשית של הפרוזאק? או שזה יהרוג אותי, או שזה יגרום לי להרגיש הכי טוב בעולם... יש תקווה? תגידו לי שכן... תוכיחו!

 

[דייר עישר]

זה יכול להמשך לנצח אך לא סביר

תמיד מי שנמצא במצב גרוע חש את עצמו על פי תהום עם מספר אריות וזאבים שעומדים בצד השני. לא פלא שאתה אומר עדיף כבר ליפול ולמות בבת אחת מלסבול מהשיניים שיקרעו אותך אולי אפילו באיטיות. ברור שיש רבים שעברו את החוויה הזאת שאתה מדבר עליה ושייתכן אפילו שהיא נמשכת. רובם ככולם כבר יצאו מזה. בטח תשאל אותי איך. בדרך כלל במצבים האלה יש מן משפט חוזר, מן מנטרה, שעליה אתה חוזר במוחך אין ספור פעמים. אנא רשום לי אותה בצורה מדוייקת. ז"א משפט אחד ממצה ומסכם.

 

[זה שנופל]

משפט אחד?

אין בעיה. "למה פיספסתי את ההזדמנות לעשות את הדברים שעכשיו אני כבר לא יכול לעשות?" אנשים שנפטרו ועכשיו אני לא יכול להגיד להם את הדברים שרציתי, זו הדוגמא השלטת כרגע.

 

[דייר עישר]

זה לא המשפט שגורם לך לרצות למות.

נכון שסימני שאלה במיוחד כשהמילה הראשונה היא "למה" גורמים לאי נחת קיצוני עד כדי חרדה ודיכאון, אך משפט זה יכול לגרום לרגשות אשם ולא לרצון למות. לכן, בנוסף לעצתי שלא להשתמש במשפטים מהסוג הזה אלא להופכם למשפטים חיוביים, כגון "הייתי חייב לדבר איתם" וכו´ שאותם נוכל לנתח בהזדמנות אחרת, אני מבקש ממך לכתוב את המשפט שאכן גרם לך לחשוב שכלו כל הקיצים ושכדאי למות.

 

[זה שנופל]

המשפט האמיתי?

רגע, תן לחשוב... למה יש כל כך הרבה כאב בעולם? אסור למה... למה... בלי למה... איך מתמודדים עם כל הכאב הזה שקיים מסביבנו? יש בכלל סיבה להמשיך להתמודד איתו? תוך כדי המשפטים אני תופס שיש סיבות, כך שאפשר לומר שכבר יצאתי נשכר. אז מה? אני טועה? יש סיבות? כנראה שכן... וואו... זה היה קל... עד הנפילה הבאה.

 

[דייר עישר]

אז בוא נתמודד עם המשפט הנכון.

המשפט הוא "איך מתמודדים עם כל הכאב הזה שקיים סביבנו?" נניח לסימן השאלה שבסוף המשפט שלך, כי אתה כבר יודע שהוא גורם צרות. נסה לענות לי לגבי למה כדאי ולמה לא כדאי לחשוב את המשפט הזה.

 

[זה שנופל]

אולי...

אולי כדאי לחשוב את זה כי אז אנחנו מוכנים יותר לעתיד לבוא? אולי לא כדאי כי עדיף לחיות את החיים כמו שהם ולא להתעסק ב-what ifs שיש בהם? אולי המחשבה על זה גורמת לנו לחרדה שמפריעה לנו בהמשך? אולי אנחנו לא יכולים לחשוב על זה כי אם נחשוב על זה יותר מדי באמת לא נחיה, ולא משנה שליבנו עדיין פועם? אולי כדאי לשאול את עצמינו את השאלה, אבל לא כשאלה ששולטת בחיינו, אלא כשאלה שתכין אותנו למקרים שבהם נצטרך לשאול אותה...? מה אתה אומר?

 

[דייר עישר]

אם השאלות הן תשובות רשום רק אותן

וחלק לחלק שכדאי לחשוב וסיבות שבגללן לא כדאי לחשוב את המשפט. ולהזכיר שוב את המשפט "איך מתמודדים עם כל הכאב הזה שקיים סביבנו?"

 

[זה שנופל]

אוקיי...

המשפט: "איך מתמודדים עם כל הכאב הזה שקיים סביבנו?" למה לא כדאי לחשוב אותו: א. כי לחשוב אותו יגרום לי להתנוון בתוך המהות שהוא מייצג, מהות של פחד וחוסר חיים. ב. כי לחשוב אותו לא מוביל אותי לשום מקום מלבד אליו עצמו. ג. כי לחשוב את המשפט לא יעזור לי להתמודד עם המכה הבאה. למה כן כדאי לחשוב אותו: א. כי אולי ככה בפעם הבאה אוכל לומר לעצמי "ידעתי" וארגיש מוכן. ב. כי... זהו...

 

[דייר עישר]

אוקיי

נראה שלא כל כך כדאי לחזור על המנטרה שלך. שים לב כמה קשה היה למקד אותך בשאלה האם המחשבה עצמה כדאית ברגע שענית בשאלה. אם תשווה את שתי התשובות תראה שמהנוסח הראשון בעל סימני השאלה לא ברור בכלל שזו מחשבה לא כדאית. ברור שאפשר היה להוסיף לזה עוד דברים נוספים כגון מה שלא עניתי לעצמי פעם ראשונה, לא אענה גם בפעם המאה, וכו´... אין סוף לתשובות. זו שיטה טובה להתמודד עם משפטים חוזרים המעוררים רגשות שליליים. אני ממליץ על זה. אם מישהו ירצה לעשות זאת יחד איתי, אשמח.

 

[חוכמית]

אני רוצה - אפשר??

 

[גיל גיל]

בטח שאפשר!

אני לא מבטיח שד"ר עישר יראה אותה מיד, אתמול זה היה מקרי כי הייתי אצלו והסתכלנו על מה שקורה בפורום, אבל תתחילי הודעת מקור חדשה ואני אדאג שהוא יראה אותה, ואם לא, אני אעזור... הכי הרבה, מחר.

 

[דייר עישר]

למה התכוונת שרצית, חוכמנית?

 

[גיל גיל]

אז ד"ר עישר עושה קאמבק!

אני מקווה שנראה אותו יותר מהיום, אבל זה תלוי כמובן בלוח הזמנים שלו... כולם מוזמנים להפנות אליו שאלות ואני מבטיח להסב את תשומת ליבו אליהן.

 

[דייר עישר]

פרט ללוח הזמנים, די הרגשתי מיותר

 

[~דויד~]

שלום רב לך, ידידי היקר

אני אינני חושב כי סיום החיים ראוי לתהילה. אני כן חושב שהדרך בה נבחר ללכת בחיינו היא הראויה לתהילה. בהחלט קיימת תקווה. תמיד!!! בכל אחד מאיתנו קיים כח פנימי עצום. עליך למצוא אותו בתוכך, ולא לפנות לכדורים או שאר אמצעים חיצוניים. כך לא תפתור את הבעיה. אני ממליץ לך להעזר באחרים. בהחלט. אבל זכור שהם רק יכוונו אותך אל הדלת ורק אתה תוכל לעבור דרכה! אתה אחראי בלעדי על כל מה שקורה בחייך. ואתה יכול לבחור לחיות חיים טובים ומאושרים אם רק תרצה. אבל עליך לרצות באמת. כוונתך חייבת להיות טהורה!!! אם תבחר לחיות, ותסכים לקבל עזרה, ותבצע עבודה פנימית, חייך ישתנו באופן פלאי!!! עליך לתת אמון! עליך להיות אמיץ! עליך להתעמת עם פחדיך העמוקים ביותר! ואם תבחר בדרך הזאת, תזכה בתהילת עולם!