אז ככה
בכמה ימים אחרונים יצאתי קצת יותר מוקדם מהבית. פעמיים קודם (שלשום ובעוד יום לפני כן) היה מישהו חמוד לגמרי שעלה בתחנה שאני עולה בה (כן ברבוריאן. צפון ת"א
) ובפעמיים האלו נוצר קשר עין (באחת מהן אפילו קלטתי חיוך קטן כשהוא קלט שאני מסתכל עליו, ממש לשניה
).
קיצר, זה לא היה מובהק (באחת הפעמים הוא גם נסע עם מישהי, מה שהעלה עוד ספקות). לא הייתי בטוח מאה אחוז שהוא הומו, אבל ראיתי שהוא לא נמנע מהמבטים שלי... אז היום, אחרי שעשיתי הרבה עבודה על עצמי (וכשראיתי אותו, וידאתי שאין לו טבעת על האצבע
), הצלחתי להקים את עצמי מהכסא בתחנה שהוא יורד בה (עזריאלי) (וזה ממה לא היה קל. הייתי נורא קרוב ללהשאר לשבת ולהצטער על זה אח"כ) והלכתי מאחוריו קצת עד שהגיע אחרי התחנות, איזור שהיו בו פחות אנשים.
אני: היי
הוא: היי, אני [השם שלו]
(מושיט יד ללחיצת יד)
אני: אני גל. זו פעם ראשונה שאני מנסה להתחיל עם מישהו שאני לא יודע מראש בוודאות שהוא הומו, אז... (נתתי לו פתק עם השם ומספר הטלפון שלי).
הוא אמר משהו על המבטים קודם, שאישר את הצלחת העניין (או לפחות, נתן לי להבין שהוא באמת הומו ושהתגובה חיובית). ואחרי כמה שניות שהלכנו בשקט ביחד, אמרתי ש"טוב, אז זה השלב שאני בורח" (ביי משני הכיוונים) והמשכתי יותר מהר.
אחרי איזה עשרים דקות קיבלתי ממנו סמס, שאומר שהוא חושב שאני חמוד (וגם אמיץ, על זה שהתחלתי איתו)
מתברר שהוא גר רחוב אחד ממני. היום בערב נפגשנו פעם ראשונה. אי אפשר לדעת באמת לאן זה הולך... אבל זה נראה טוב