ה24 שעות הראשונות...

[Mr RK]

ה24 שעות הראשונות...

היום היה קשה למדתי, כמעט בכל דבר שעשיתי חשבתי גם על סיגריה. אני בתקופת בחינות וגם ככה הריכוז שלי לא משהו. באיזשהו שלב חשבתי לעצמי שאולי שווה להפסיק עם זה עכשיו ולהתחיל אחרי המבחנים. אבל ביני לבין עצמי אני מבין שזה עיניין של מניפולציה שאני עושה לעצמי, תירוץ למה להמשיך ולעשן, ואגב כך, להגביר את ההתמכרות (גם עם בקצת) כי לדעתי כל סיגריה עושה את המנעות מהסיגריה הבאה יותר קשה. חלק מהלימודים שלי כוללים עבודת מעבדה שדורשת רמת דיוק גבוהה יחסית, ובזמן שהחזקתי את המכשירים הידיים פשוט רעדו לי. בסופו של דבר הצלחתי לסיים את מה שהייתי צריך לעשות וזה לקח לי 50% יותר זמן. אלה היו השעתיים הכי משתלמות בחיים שלי אם הם (חלק) ממה שצריך בשביל להפסיק עם שאיפת המוות הזאת... שיהיה לכולם יום נפלא קליל ומלא באויר נקי

 

[אורית רוזן]

כל הכבוד

הי לך mr rk נראה לי שאתה מאוד ממוקד בהפסקה וזה מעולה. חשוב לזכור שהתופעות שנגרמות עקב ההפסקה, מקורן בעיקר במתח שאנחנו משרים על עצמנו מעצם זה שמפסיקים. לא חייבים להלחץ ולסבול מההפסקה, ההפף הוא הנכון, אתה לא מוותר על כלום בזה שאתה מפסיק, ובצד השני אתה מרוויח המון. נתת לעצמך מתנה נהדרת, היפסקת להרעיל את הגוף והמוח, מאותו רגע מצבך רק משתפר !!! תהנה ותפרגן לעצמך, שיחקת אותה !

 

[Mr RK]

אני מאמין שעבורי סגריות מהוות פתרון מהיר

ציינת שאני לא מוותר על כלום בזה שאני מפסיק. כשהתחלתי לעשן, עישנתי כי רציתי להגביר חוויות, כמו הגברת שיכרות בפאב. מניסיון אישי אני יכול לומר כי עישון סגריות (עוד מתקופה לפני שהייתי מכור אליהן) מאיץ את הסימפטומים של השכרות. בהמשך כשעישנתי, זה היה ממגוון רחב של סיבות. אבל המכנה המשותף של כולם היה, רצון להשיג פתרון ב'זבנג וגמרנו'. לדוגמא, אם הייתי לחוץ, סיגריות עזרו לי להרגע (מבלי לפתור את הסיבה בגלל הייתי לחוץ). כמובן, הפתרון היה מיידי וחולף, אז עישנתי שוב, ושוב.. עבורי, הוויתור הוא על הרצון בפתרון מהיר ועקיף לבעיות, במקום לטפל בהן ישירות, דבר שבהרבה מקרים דורש השקעה. אם אני לדוגמא לא מרוכז, היי, למה להתאמץ יותר?? אפשר לעשן! תמיד חיפשתי את הפתרון המהיר, אם זה היה מריחואנה (שדרך אגב הגמילה ממנה היתה כל כך קלה בהשוואה) או אם זה ריטלין. לעיתים הפתרון המהיר גם היה יעיל, אבל יותר מהכל הוא היה כל כך מפתה. אני אישית, פחות חושש מהמאמץ הראשוני של להפסיק לעשן, אני חושש מהחיים כלא מעשן (עד כמה שהמפשט הזה נשמע אולי הזוי אם חושבים עליו לעומק). אני חושש שלא יהיה לי את פתרון הקסם הזה של הסיגריה (ועוד יותר מזה שאני אנסה להתפתות עליו שוב). אני קורא ביומיים האחרונים סיפורים של הרבה מעשנים לשעבר. קורא חוויות של כאלו שהפסיקו למשך שנים, ועז בגלל מעידה קטנה חזרו לעשן. ואני מדמיין את עצמי עומד בדיוק באותו מקום, וזה מפחיד אותי...

 

[Mr RK]

48 שעות של אויר נקי

גם היום לא היה פשוט ומחר יש מבחן ראשון לסמסטר...אני שואב כח מההישג של ללמוד יומיים רצוף ללא סיגריות. אומנם זה קשה אבל גם לא נורא. נתקלתי באתר ממש מעניין היום, באנגלית: www.whyquit.com יש בו הרבה אינפורמציה והרבה כתבות מחזקות. נתראה מחר

 

[בוב השקט השני]

מוזר, אצלי הימים הראשונים היו קלים מאוד

עכשיו, שבוע וחצי של אויר נקי, נהיה קצת קשה קשה - היינו פשוט רוצה סיגריה, לא אחת מסוימת כמו אחרי אוכל או בבוקר עם הקפ, מאלה נגמלתי סופית (!!!?) פשוט תחושה של רצון לעשן סיגריה וזהו.

 

[Mr RK]

שלושה ימים!!

היום היה לחוץ באופן כללי. בלי (ועם) קשר לסיגריות. באחת וחצי התחיל מבחן ראשון של הסמסטר הזה ולפניו היה לי עבודת מעבדה לסיים. במעבדה ממש רעדו לי הידיים מלחץ שאני לא הספיק למבחן ושאני לא אעשה את עבודה שלי כמו שצריך (כל טעות אנוש=הרבה מאוד כסף). רצתי מהמעבדה לחדר מבחן, בדרך כמעט נחנקתי ועברתי להליכה (בתרומת הסיגריה). בזמן המבחן דווקא נרגעתי למדי, ועכשיו באמת אני מרגיש הקלה. בקלות אני יכול לשייך חלק מהלחץ לתופעות רגילות של היומיום (אולי בעוצמות גבוהות יותר מהרגיל..) אם אני כבר כותב אז חשבתי לשתף בהחלטה להספיק לעשן. אחד הדברים שאני חושב שמגדירים אותי זה ביקורת עצמית (לא בהכרח שלילית). כשהתחלתי לעשן בצורה קבועה, כל הזמן חשבתי על הטיפשות שלי. אני לא יכול להסביר למה נגררתי לזה. בגיל מאוחר יחסית ובלי לחץ סביבתי אמיתי. כל סיגריה שעישתי בהתחלה אמרתי לעצמי שזאת האחרונה. עם הזמן התחלתי לומר לעצמי זהו, ממחר אני לא נוגע בזבל הזה (וכמובן שיום למחרת דבר ראשון סיגריה). אני הייתי מאלה שהיו מעירים לאנשים שעישנו במסעדה, מאלה שתמיד אמרו לאחרים "תפסיק כבר עם הרעל הזה". וככה הייתי אומר לעצמי. אבל ככל שהזמן עבר עישנתי יותר (חוץ משתי הפסקות מאוד קצרות) והלקתי את עצמי פחות. מדי פעם היה עובר לי מחשבה על כמה אני דפוק שאני משלם למישהו שיהרוג אותי, או מחשבה שכל סיגריה מפילה אותי עמוק יותר ויותר בבור שאין לו לעולם תחתית. לא היה שום דבר מיוחד ביום ראשון האחרון. יצאתי לעשן בחמש בזמן שהעוף בדבש מתבשל בתנור (אם מישהו רוצה מתכון נחמד...). אשתי לא מרשה לעשן בתוך הבית ועל כך אני מודע לה עכשיו, ככה שישבתי בחדר מדרגות כמו דפוק ושאבתי את הניקוטין שלי עמוק עמוק. ועם חשש בלב שמישהו יצא מהבית שלו ויתלונן למה אני מסריח לו את החדר מדרגות. (עד עכשיו עוד יום שבשגרה) חזרתי הביתה, שטפתי כלים ותוך כדי פשוט הוצאתי את החבילת טבק שלי ונתתי לה לעמוד בתוך הזרם של המים. הלכתי למחשב וחיפשתי קבוצת תמיכה (בהתחלה חשבתי להכנס אולי לפורום הפרעות נפש- מי זורק טבק טוב??) והשאר היסטוריה.

 

[Mr RK]

זהו 4 ימים מאחרורי ושארית החיים לפני!

באמת היום היה הרבה יותר קל. עדיין יש חשק לעשן, מדי פעם, ובלי איזה סיבה מיוחד.פשוט דודה לסיגריה. חוץ מזה קצת דברים טובים שאני יכול לספר שעוברים עלי זה שיש לי הרבה שיעולים ואני באמת מרגיש שאני מנקה את עצמי.