מתיחה מוצלחת. מומלץ להכנס ולקרוא!
קודם כל הבהרה: אני אוהב את אמא שלי והיא באמת תותחית, אבל מה, לפעמים נלחצת שלא לצורך וזה מהווה לי כר פורה למתיחות של אחד באפריל. הנה מה שהיה בשנה שעברה: לילה לפני המתיחה (קרי: 31 למרץ) דאגתי ליידע את אימי שאני קופץ לפאב המועדף עלי,ככה שאם היא צריכה ממני משהו, שתתקשר לאחי, כי אינני נוהג לקחת טלפון כשאני יוצא לשתות. בבוקר המחרת (1 באפריל) דאגתי שידידה טובה שלי, שהיא גם עורכת דין פלילית (ואפילו די חייתית בתחומה) תתקשר לאימי ותודיע לה שאני כלוא באבו-כביר בגלל שתקפתי שלושה חבר'ה שהתגרו בי.כביכול. היות וידידתי העו"ד "מחלטרת" בלילות כשליחה, היא מצויידת במכשיר "מירס",דבר שתרם,בדיעבד לאמינותה...אינני מביא כאן את התמליל המלא של השיחה מפאת חוסר מקום אבל האמינו לי, בשלב מסויים התחלתי לרחם על אימי: ע' ידידתי נכנסה לתפקיד ממש ברצינות, תוך שהיא מתארת לאימי ההמומה את השתלשלות העניינים בתור עדת ראיה כי היא "היתה בפאב במקרה,ראתה הכל והתנדבה לתת לי סיוע משפטי ללא תשלום"... עכשיו קצת רקע עלי: אני מתנשא לגובה של 1.90מ' ומשקלי מעט מעבר ל100 ק"ג, למדתי בזמנו אצל דניס הנובר בהרצליה למי שמכיר ויודע, ככה שעניין התקיפה די מתקבל באמינות,למרות שאני אדם מאד שקט וקצת ביישן... נחזור לשיחת הטלפון: בעוד ע' מדווחת לאימי על מצבי ומצב ה"מותקפים" ישבתי בקצה השני של השולחן ומדי פעם הפעלתי את ה"מירס" כשבכל פעם אני משנה את קולי, דבר הנותן רושם שאנחנו נמצאים בתחנת משטרה... בקיצור, לאחר שאימי הייתה כבר קרובה לפניקה מאיפה היא מקריצה את סכום הערבות הגבוה שקבע "השופט"... רשמתי לע' שכדאי שנסיים את הקטע מכיוון ששמעתי ברמקול של הטלפון שאימי אוטוטו מתחילה לבכות,מה גם שאבא שלי היה אז בחו"ל,לרגל עבודתו... בסופו של דבר לקח לנו הרבה זמן להרגיע את אימי... כמה ימים לאחר-מכן באתי עם ע' אל בית הוריי, ע' התנצלה ואני עשיתי בחוכמה כשבאתי עם שכפ"ץ קראמי... בסוף,הכל הסתדר. המאמא סלחה, ע' ואני עדיין חברים למרות שהתחתנה לא מכבר, וזהו. מקווה שהמתיחה מצאה-חן בעיניכם. שיהיה חג שמח וכל טוב.