ה Twisster הפרטי שלי...

נקיטה...

New member
ה Twisster הפרטי שלי...

בוקר של שבת. הילדים אצל אביהם לשבת. ואני... אני ערה כבר שעות. אתמול, הלכתי להביא לי סרטים לשבת... ושם על המדף היה מונח אחד הסרטים שאני כל כך אוהבת... לא זה לא סרט חדש... וראיתי אותו לפחות כבר 10 פעמים... ועכשיו הוציאו אותו ב D.V.D במהדורה מיוחדת. "Twister" , סרט המספר על שני מדענים שרודפים אחר סופה הרסנית ... הסרט הינו חוויה קולנועית מרהיבה רבוי באפקטים מדהימים ועוד... אבל מה שתפס אותי... והפעם קיבל את הביטוי החזק ביותר הוא ה... שקט. הדממה הזו שבאה לאחר שהסופה עוברת, הטורנדו האמתיני שלוקח כל מה שנקרא בדרכו , ועובר חולף לו בלי לבקש רשות הוא לוקח הוא הורס ופשוט הולך... משאיר שרידי בתים, מכוניות, זורע הרס שיקח שנים לתקן... וחשבתי לי על הסופות בחיינו הפרטיים. הסופות הריגשיות. הסופות הללו... והשקט שבא אחריהן. האם אנחנו חייבים אותן, את הסופות הללו ואת המהומות שהן מביאות בתוכן? את הגילויים המכוערים? את החלומות שמתנפצים... הם רצים אל המרתפים, מתחבאים מהסערה, ואז נפתחת הדלת, הם יוצאים החוצה ומביטים בהרס... מבטים ... מסתכלים... והמבט הזה בהרס... אוי המבט הזה... המבט הזה הסעיר בתוכי את הכל ופתאום הבנתי שיש בחיינו מקום לסופות האלה. כן... פתאום אני ממקמת את הסופה הפרטית שלי בחיי. ממקמת אותה. ובעיקר... מוציאה את הראש מהחדר המוגן (לא היתה לי ברירה)... ומביטה בהרס. ואז... יש את ההלם, הכאב, ואז ההחלטה... מה עושים אל מול ההרס הנורא. כל אחד מאיתנו עם ההרס הפרטי שלו. ההרס הזה... המהומות. ואז השקט. ואני... אני כבר פתחתי את הדלת, יצאתי החוצה... עשיתי הכל לאסוף את ההריסות.. למצוא עבודה (ומצאתיייייייייייייייייי והיא נפלאה). ועכשיו בתוך השקט הזה... כשבתוך השק יש את כל ההריסות של חיי, כי שמים אותם בצד אבל לא שוכחים אותם. ונדמה שזו פעם ראשונה שאני... "מכבדת" את הסופה שלי... ולא כועסת עליה... כי היום אני מנסה כל כך ל... להיות הכי טובה לעצמי. לענת ולילדיי... הסופה הזו ... שבת שלום ענת
 
כדי

למצוא את השקט צריך שיהיה רעש לפניו שאחרת הרי לא נדע שזה השקט... יותר מזה , אני חושבת שרק ממקום של טלטלה תיתכן צמיחה ככל שההרס גדול יותר כך המקום של הבניה משמעותי יותר פרדוקס לפחות עבורי השקט הוא צורך כמעט קיומי מחד ומאידך שיש רק אותו את השקט יש דריכה במקום ואולי אפילו הליכה לאחור , מן נרוונה כזו שהופכת את הכל למובן מאליו חסר טעם וצבע פרדוקס כבר אמרתי? הרבה זמן לא היית כאן ענת ונדמה לי שהחזרה שלך עם התובנות והכתיבה הנפלאה , תביא איתה גם צמיחה לכל אחד מאיתנו (גם נושאים , מילים והתחבטויות מביאות עימן סופות קטנות...)
 

*יערית

New member
כמו בבית השני....../images/Emo24.gif

עזור לי מילים: בצלאל אלוני לחן: בצלאל אלוני עיבוד: אלדד שרים כשהים סוער והגלים גבוהים בו אם לא אשאר מכל המתחרים בו אם לשון רעה תביא ימים קשים ותבוא דמעה מרוב המכאובים בוא עזור לי להביט קדימה בלי לבכות על החולף ולראות מה עוד עולה באופק בלי לחוש, בלי לחוש גופי כואב שתי עיניי אוספות דרכים באפלה בכל המדברות אני לך תפילה בסערת היום המצא נא מנוחה שלא יבוא פתאום הקץ לברכה בוא עזור לי להביט קדימה... להביט קדימה.....בלי היסוסים.... אחחחחחחחח המילים שלך אישה מדהימה!
 

maof

New member
כולנו ......עוברים בצורה כזו או אחר

סערות בחיים כולנו רוצים להאחז בדבר יציב שיכול לתת לנו את הביטחון לשקט ולשלווה אבל אם זאת אנחנו עוברים את הדברים ומיתחזקים לומדים יותר על עצמנו....ועל הכוחות שיש בנו לומדים אנחנו לבטוח ...."באני" שלנו ובמודעות של עצמנו שבסופו של דבר רק אנחנו יכולים לבנות את עצמנו ......לטוב.......או להרוס !!! הבטחון והידע שאנחנו שווים ...אנחנו מסוגלים ואף משבר או אדם לא יפגע באמון נותנים בעצמנו אף אדם לא יגרום לנו להיתלות בו....או לצפות שהוא יהייה הכל עבורנו.... דבר אחד אני יכול לספר לך שאחרי הסופה מגיע השקט מעוף
 
את....

מדהימה.... אמרת..מכבדת את הסופה שלי לא כועסת בטוחה אני שרק לקחת ולמדת על אף ההריסות שבצרור והעיקר..להיות הכי טובה לעצמי...ולילדי את מדהימה אישה...
 

ophra

New member
ניגודים

לפעמים צריך שתהיה סערה בשביל לחוש את השקט לפעמים צריך שיהיה קצת רע כדי ללמוד להעריך ולהנות מהטוב והניגוד החביב עלי ביותר הוא ציטוט משיר של ש. חנוך (איך לא
): "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" זכרי זאת נקיטה יקירה אשה מקסימה וחזקה שכמותך את בדרך הנכונה פניך אל השמש שמפציעה על חייך החושך הגדול ביותר כבר מאחורייך עפ
(אחחחחחחחחחחח שלום
)
 
למעלה