Lucifer Rising
אין מילים לתאר את האלבום הזה, אבל מצד שני מדובר בפורום, ולכן קשה לתאר דברים ללא מילים, ולכן אני אנסה. בשנות השישים המאוחרות התקבצו מספר מוזיקאים בסן-פרנסיסקו סביב במאי סרטים אוונגרדי העונה לשם Kenneth Anger. קנת' היה "שטניסט" אבל הוא לא היה דביל שלבש שחור (טוב, אולי הוא לבש שחור, אבל לכו תדעו), הוא לא רצח חתולים ולא צייר עם הדם שלהם כל מיני סמלים. קנת' היה כל כך אנטי דתי ואנטי ממסדי שהוא הפך את האנטיות הזאת לדת וממסד. קנת' סגד לLucifer, שהוא מבחינתו היה מלאך החופש, היצירתיות, הפתיחות והאומנות. באותה התקופה (בערך 1966) פעלה בסאן פרנסיסקו הלהקה Magik Power House of the Gods, הלהקה הנ"ל גם האמינה באמונתו של קנת' והיא הונהדה בידי הגיטרסיט המאוד מוכשר (ובלע השם המאוד בעייתי)- Bobby Beausoleil. הלהקה השתתפה בהפקה אדירה שארגן קנת' שבה סגדו המשתתפים לLucifer ע"פ טקס שנכתב ע"י בריטי המאה הקודמת (הוא היה הבסיס ל"דת" הזאת). לאחר ההופעה הציע קנת' לבובי להשתתף בסרט שהוא התכוון לעשות להנצחתו של האל Lucifer. בובי שהיה מאמין רציני למדי לקח את המשימה על עצמו לכתיבת הפסקול. לצערינו, בובי, מלבד היותי גיטרסיט מוכשר היה גם בן למשפחת מנסון (תקנו אותי עם אני טועה) וצרכן הרואין לא קטן, וכשסוחר סמים הביא לו הרואין לו תקין הוא חפר עמוק עמוק בגנים שלו ורצח אותו. בובי נשלח לכלא, הופסקה העבודה על הפסקול, וקנת' הלך לחפש מחליף שיכתוב לו את הפסקול (בין המחליפים היה אפילו חבירנו Jimi Page!). בזכות "חיבור שטני" קנת' איתר את בובי מחדש והם החליטו לכתוב את הפסקול יחד בכל זאת. בובי אסף כמה חברה מהכלא והקליט את הפסקול שם, ובצורה אירונית במיוחד קרה ללהקה החדשה שלו The Freedom Orchestra. המוזיקה היא מעלפת. זה ספייס רוק במלוא מובן המליה- חזק, מצמרר ויפהפה. פה ממש מדובר במה שנקרא "סוייטה פסיכדלית" ועוד בשישה פרקים. כל פרק הוא קצת שונה אבל בעל אותו סאונד וכולם המשכיים ומתחברים אחד לשני ליצירה אחת שלמה. ההפקה (מין הסתם) היא בזבל (או בכלא...) אבל היא מוסיפה עוד קסם לאלבום. מדובר באלסום סוחף ועותף והוא לוקח אותך לחלוטין למקום אחר- חשוך, קדמוני ומופלא. אין אלבום יותר מתאים להיום, במיוחד עם השמש הקופחת והחום המייקד. תהנו בקיצור.