ה 3 ליולי 1971

[melancholy man]

ה 3 ליולי 1971

אמרקאי אחד, במלון בפאיז, שותה עצמו לדעת, מסניף קצת, מעשן איזה ג'ויינט שמן ונכנס לאמבטיה, ממנה כבר לא יצא לעולם. ג'ים מוריסון הלך לעולמו כאיש עצוב שמן ודיי מגעיל, שנה שנתיים קודם, הוא היה סמל המין של מהפכת הרוק, מבצע מדהים עם יומרות מכאן ועד בודלר או ורלאן, בעיני עצמו הוא היה קולנוען/משורר/מנהיג חברתי, בעיני הקהל שלו הוא היה בעיקר סקסי וזמר גדול של להקה מצוינת. שלושים ושלוש שנים אחרי, אפשר להגיד שהדורס השאירו אחריהם 2-3 תקליטים מעולים, המון שירים מצוינים, ובעיקר את אגדת ג'ים מוריסון, חצי משורר, חצי שיכור, חצי מהפכן ודמות גדולה מהחיים. אם יש דבר כזה אגדת רוק (ואני אחזור ואציין שבעיני אין) אז מוריסון בהחלט עונה על ההגדרה, אז הנה

וגם שאלה, עד כמה הדורס היו באמת להקה חשובה?

 

[giloni]

The Doors - a Generation

כמי שהיה נער צעיר בעת שמוריסון קיפד את פתיל חייו, אני בהחלט זוכר את ההשפעה של הארוע וגם את ההשפעה של המוסיקה. ככלל, בעיני הקהל בארץ היו הדורס נציגי דור הפרחים האולטימטיביים. הולדן ודאי יאהב את מה שאני אומר עכשיו, אבל החברה ה"נחשבים" התייחסו דווקא אל הדורס כאל האורים והתומים של מהפכת ילדי הפרחים ולא אל היוצרים הבריטיים בני הזמן. אני זוכר את ההתרגשות מהמוסיקה שלהם - כן, התרגשות! פחות הערצה ופחות הערכה, אלא התרגשות. לזכות הדורס יאמר, שבזמן אמיתי, לא היו יותר מדי להקות שהצליחו לרגש כמו שהדורס הצליחו. בריטניה היתה שקועה אז במיץ הניאו-קלאסי שהפיק את הרוק המתקדם. זה התוצר הבריטי למהפכה החברתית של שנות השישים. מאד מקצועי, מאד איכותי, מאד מאד - אבל התרגשות - היה קצת קשה למצוא שם (אצלי זה בא הרבה יותר מאוחר, וגם אז ממספר קטן מאד של יוצרים בריטיים שאני ממשיך להתרגש מהם עד היום). לעומת זאת אמריקה סיפקה את זה בכמויות, והדורס מעל לכול. אני זוכר את להקות הרוק הישראליות של אותן שנים, אלה שהופיעו במועדונים של רמלה או של הצ'ק פוסט. הנמרים, האריות, הסגנונות, בראשית ועוד ועוד שמות שמעלים חיוך של נוסטלגיה על פני. המוסיקה שהם ביצעו אז היתה מורכבת מבליל של Ten Years after ושל להקות פופ בריטיות שהצליחו לא רע באותן שנים כמו Mungo Jerry. אף אחד לא העז לבצע שיר של הדורס מכיון שהדבר נתפס כחילול הקודש כמעט. לחכות את מוריסון??? איך אפשר? הוא הדבר הקרוב ביותר לאלוהים!!! מתסכל מאד היה עבורי לצפות בקלטת הדי.וי.די. שהפיקו מנזרק, קריגר ודנסמור ובה ארחו את מיטב צווחני דור הכלום והותירו להם לנסות להיות מוריסון. זה היה כל כך מביך וחיזק בעיני את הדעה שלא רק שמוריסון היה אחד ויחיד בדורו, אלא שפעם גם ידעו לכבד אותו - אפילו בפרטצ'לנד הקטנה שלנו. יקי

 

[F u n k y M o n k]

אני אישית סופר שישה אלבומים גדולים

ולגבי מוריסון והדלתות, כל דבר שתאמר יהיה : 1. נכון 2. קלישאה. הכל נאמר, ולא ארחיב יותר מדי. רק אוסיף, שזכור לי כילד צעיר יותר, כשהתחלתי בעזרת אבי להתעניין במוזיקה של שנות השישים והשבעים, שקיבלתי את ההסבר הבא מפי אבי היקר: "בתקופה שלי, כל מי שרצה להחשב מבין ברוק, ורצה להיות חלק מהבראנג'ה, אהב רק רוק אנגלי. אך ורק רוק אנגלי!...טוב נו, חוץ מהדלתות...אבל מבחינה אומנותית הם רוק אנגלי". שגיאה, אני יודע, אבל שגיאה שבבסיסה הערצה לחבורה. הייתי רוצה להגיד שהדלתות הן להקה אמריקאית לא-יהודית יחידה שאני באמת באמת אוהב...אבל שמעו, מאנזרק משלנו.

 

[Wonder goat]

נגמלתי מלכתוב בפורום אבל

כבוד זה כבוד זה כבוד

 

[nik19864]

ג'ים מוריסון

1943-1971: ניזכור תמיד את המשורר הדגול הזה, את המילים שכתב, אותו בתור בנאדם ואת המוסיקה המגניבה של להקתו. זוכרים אותך תמיד!

 

[pasteran]

עד מאוד

בלי לדעת את התאריך היום בבוקר האזנתי לstrange days. במהלך when the music's over היה לי קצת זמן להרהר... מסקנות: 1. גי'ם מוריסון מלך (לטאות)! הזמר הטוב ביותר משנות הששים. פשוט ככה. ללא ספק אחד מחמשת הקולות הגדולים של הרוק בכל הזמנים. בשירה אני לא מבין כך שאת איכותה קשה לי להעריך אבל כשהוא שר music is your only friend חשבתי על חייו ובעיקר על מותו. התרגשתי. באמת הוא ראוי למושג "אגדה". 2. היהודון הוא אחד הקלידנים הגדולים ביותר ברוק. בטח שבשנות הששים. הוא בעצם נותן את הייחוד והאיכות למוזיקה של הדורס. היותה מבוססת קלידים הוא מה שמשך אותי אליה מלכתחילה. אני חושב שהוא בין הראשונים שמשתמש במגוון מקלדות ולא מסתפק בהאמונד האופנתי (ועדיין במה הוא משתמש בlight my fire?). 3. למרות או בגלל זאת - קריגר והמתופף לא מוערכים מספיק. אם ריי מביא משהו קלאסי הם מכניסים משהו ג'אזי. סולואי הגיטרה ההזויים מפתיעים אותי לפעמים. מאוד מיוחד. 4. הדורס הם הלהקה האמריקאית האהובה עליי. אמנם האהבה נזילה היא אבל בכל מקרה לדורס תמיד יהיה מקום. הם אחת מהאגדות הראשונות שהכרתי. המוזיקה שלהם מעולה -השילוב בין קולו העוצמתי של מוריסון לנגיעות הקלאסיות של ריי לנגינה המפותלת של רובי לתיפוף הג'אזי של המתופף היא משהו שלא יחזור על עצמו ברוק. כמובן שיש את כל הרוק המתקדם אבל הדורס מרחפים בפלנטה אחרת, לא פחות איכותית. 5. 2 אלבומי מופת ברורים - הראשון והאחרון. strange days מעולה אבל לא יודע אם מופתי. מלבד "ימים מוזרים" התוודעתי לאחרונה גם לsoft parade. שמתי לב שהוא מאוד לא מוערך ואני לא מבין למה. הוא מאוד מצא חן בעיניי, עיבודי הביג בנד עובדים טוב מאוד. וכן touch me שיר מעולה. אז מה הבעיה באלבום הנ"ל?

 

[giloni]

light my fire

צ'מבלו, כמובן. עכשיו אפשר להבין את מי שראה במוסיקה שלהם, שלא בצדק כמובן, מוסיקה בריטית. יקי

 

[MajorWinters]

כה לא מוערכים../images/Emo19.gif

עד ששכחת את שמו של דנסמור.... המתופף

 

[Abbe Faria]

נו באמת

לכמה להקות בתקופה ההיא לא היה לפחות חבר אחד בשם ג'ון?

 

[avivs]

7

 

[MajorWinters]

מה שבע?../images/Emo19.gif

 

[avivs]

לכמה להקות בתקופה ההיא לא היה לפחות

חבר אחד בשם ג'ון זה היה סתם בדיחה ה'7' הזה, כפי שאני מקווה שהבנת

 

[yoavsc]

נראה לי שגם ה "מה 7? היה

ההמשך של אותה בדיחה

 

[avivs]

הבדיחה הזו יצאה משליטה

cool

 

[Miss CB]

מה כמה?

נו מה איתכם אנשים, האמנם אני והמייג'ור היחידים שמודעים לבדיחה הזו??

 

[noosh]

על גופתי המתה!!!

"אבל למה על גופתך? הבאתי אוטו משא" הנה, את לא

 

[avivs]

כן

 

[MajorWinters]

מסתבר../images/Emo19.gif

 

[VeraLynn]

../images/Emo16.gif יהי זכרו ברוך

ורק רציתי להגיד שהיום כשהדלקתי לג'ים מוריסון נר נשמה כל המשפחה שלי צחקה עלי

- לא דומה לג'ים?

 

[ThePiper]

בשבילי...

הם הכי חשובים שיש. סיפרתי את זה כבר מיליון ואחת פעמים אבל אני אספר שוב. ילדה בת 5 הייתי, הקשבתי לדורז יום ולילה, אם הייתי צריכה לבחור דבר נוסטלגי אחד מחיי המוזיקליים הייתי בוחרת להקשיב לקריסטל שיפ בלילה חמים כשריח פריחה ורעש ממטרות מסביב. בזכותם (ובזכות דוד שלי), i am what i am today.