התרסקות המטוס

[עופר ב.ה]

התרסקות המטוס

אני חושב שנוער מרצ צריך להביע בדרך כלשהי הזדהות עם משפחות הרוגי התרסקות המטוס. כפי שאני הרגשתי, וכפי שכתוב בכתבה הזו ובהודעה הזו מאחד הפורומים השכנים, התקשורת והחברה התייחסו לאירוע כאל אירוע זר, חיצוני, לא קשור אלינו, ושהדבר היחיד המעניין בו הוא פתרון התעלומה (טיל אוקראיני? פיגוע טרור?) ולא חיי עשרות הישראלים שנהרגו ובני משפחותיהם. עופר

 

[lionalx]

עצוב אך לא מפתיע...

אני מסכימה עם כותבת המאמר, ואיתך - באמת כדי שנעשה משהו. הצעות?

 

[D-34]

בימים כתיקונם

היה מותם של 51 אזרחים ישראלים מזעזע את כל המדינה. היום בגלל נפילת התאומים, הפיגועים וכל שאר האסונות שבאו עלינו היא בסה"כ עוד מקרה. אגב כששמעתי על התרסקות המטוס, הרגשתי הרגשה מוזרה. הרגשה שבשנה הזאת-2001 עברו עלינו יותר מדי מקרים ואסונות, ושהיא הייתה שנה די מעניינת. יש לי הרגשה שב-2002 יבוא מבול עוד גדול בהרבה מזה שבא עלינו השנה.

 

[lionalx]

ההשוואה הייתה לאל-סיני

 

[עופר ב.ה]

ובכן

אכן, לא רק עובדת היותם של הנוסעים רוסיים תרמה להתעלמות הציבור מהאסון. אכן תרמו לכך הגודש באסונות וה"הקלה" בעובדה שזה לא פיגוע טרור (אם כי זה עדיין לא בטוח, ולא הייתי סומך ידי על הצהרת ארה"ב בנושא). ועם זאת, ומדובר ב"עם זאת" גדול - לו היה מדובר, נניח, בטיסה תל-אביב פאריס, מלאה בישראלים "ותיקים", "משלנו" - האסון היה דוחק את כל שאר החדשות, הפיגוע בעפולה היה מקבל חלק שולי, ולא שווה לזה של ההתרסקות, סביר להניח כי מצעד האהבה (שבינו ואין אהבה, אגב, אין ולו דבר אחד) היה מתבטל. כיוון שהאסונות של אחרים לא דוחקים את האסונות שלנו, אם אנחנו אכן מתייחסים לאסונות שלנו כאל אסונות. לתקשורת תפקיד מכריע בעיצוב דעת הקהל וגם בעיצוב רגשותיו, בייחוד התקשורת הישראלית הישירה והמתלהמת. לו היה מבין העורכים מישהו בעל אחריות ורגישות, היה צריך להתייחס לאירוע בחומרה המקבילה לפחות לזו של אסון ורסאי, גם אם אינו מרגיש כך, ובכך אולי היה תורם מעט לקבלת העולים החדשים לחברה הישראלית. עופר